עולם אחד/ס
פרק ס
[עריכה]זה שאמרו חז"ל (סנהדרין לח, א) "תניא היה ר' מאיר אומר אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו", עכ"ל. ועי"ש. והיינו גם כן בחינת כללות, שכולל כל הדורות עד סוף העולם כנ"ל. ואמנם במדרש (בר"ר, יד) אמרו "ממקום כפרתו נברא כמה דאת אמר "מזבח אדמה תעשה לי"", עכ"ל. וכן הוא בתלמוד ירושלמי (נזיר פ"ז ה"ב) וזה לשונו: "מלא תרווד עפר נטל הקב"ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון", עכ"ל. ועיין שם ביפה מראה שרוצה ליישב המאמרים ולומר שמ"ש "ממקום המזבח נברא" היינו ראשו של אדם, שהראש עיקר בנין האדם ובו המוח. וכמו שאמרו חז"ל (שם בסנהדרין) "גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות". ועיין שם שהאריך ומסיים "אבל מדברי רש"י בפירוש החומש נראה כי אגדות חלוקות הן", עד כאן דבריו.
והנה אני ראיתי מ"ש מהרש"ל ז"ל בפי' דברי רש"י שצריך לדבר אחר וכו' כי לפירוש הראשון קשה הול"ל "מכל הארץ". לכן אמר "דבר אחר וכו'" ולדבר אחר קשה - הול"ל "מאדמה" - מלת "מן" למה לי? לכן פי' מד' רוחות. ומובאים דבריו במנ"י. ולדידי קשיא מאוד איך יהיו שני דרושים הסותרים זה את זה מדוייקים בכתוב אחד. ואיך אפשר שיהיה כוונת הכתוב לשניהם? ואיך רוצה רש"י ז"ל לתרץ הכתוב בשני דברים הפכיים?
לכן לבי אומר לי שמר אמר חדא ולא פליגי, והוא בבחינת האחדות והכוללת[1]. כנודע בכתוב (קהלת ב, ה) "ונטעתי בהם עץ כל פרי" ואמרו חז"ל בתנחומא מביאו רש"י שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ וכו' שכל גידי הארץ באים לציון שמשם משתיתו של עולם וכו', עיין שם. הרי שכל הארצות מתאחדים ונכללים שם בארץ ישראל. וכל ארץ ישראל נכלל ומתאחד במקום המזבח וכנודע למשכילים.
ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד (בראשית כח, יג) "הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה וגו'", ואמרו חז"ל (בר"ר, סט) (ומביאו רש"י בחומש), קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו וכו' -- להבין ענין הקיפול הזה כתבתי שהיינו בסוד התאחדות וכללות. כי כמו שי"ב צרופי השם המיוחד נכללים ומיוחדים בארבעה אותיות השרשים -- כמו כן נכללו י"ב חדשי השנה בארבעה תקופות, וכמו כן נכללים ומיוחדים כל י"ב גבולי הארץ בתוך סוד ארבעה, והיינו סוד ד' אמות שכתב רש"י ז"ל אצל יעקב. ושם בבראשית רבה גרסינן "קפצה כפינקס ונתנה תחת ראשו", ועיין שם. והיינו כי הראש כולל ומייחד הכל כמו שהודעתיך פעמים רבות. ועיין למעלה פרק ל"ז ול"ח ותבין ביותר ובמקומו הארכתי.
- (אמר המחבר, הדבר הזה מענין הקיפול כתבתיו זה זמן רב בחבורי עול"ם חד"ש בפרשת ויצא. והן עתה כאשר העתקתיו לכאן ראיתי בספר מנ"י שמביא בשם מהרש"ל ז"ל וזה לשונו: "ומהרש"ל פי' שקפל כל כחות הארץ כולם במקום אחד, ובזה ידע שלמה המלך ע"ה שהכחות כולם היו במקום הזה, לכן היה יודע לכוון כחות האדמה ולנטוע אילנות של כל מיני פירות כדכתיב "ונטעתי בהם עץ כל פרי", עכ"ל. ודבריו צריכין עיון", עד כאן לשון מנ"י מנחת יהודה(?)
- הנה הוא כתב שצריך עיון. ואנכי בראותי זאת שמח לבי בקרבי שכוונתי בילדותי לדעת גדול זכרונו לברכה, אלא שדבריו סתומים קצת כדרך הקדמונים, כמו שהודעתיך כמה פעמים ולמעלה בפרק ל"ב. ואני הולך רכיל ומגלה סוד ה' ליריאיו. וברוך ה' שהנחני ברך אמת).
והנה מזה תשכיל ותבין שאינם אגדות חלוקות כמו שהבין יפה מראה, כי אם אלו ואלו דברי אלהים חיים. והכל מודים שנלקח עפרו ממקום המזבח שהוא הכולל עפר כל הארצות, והיתה חכמתו יתברך ויתעלה לקחת ממקום הכולל באופן שיהיה "גופו מבבל" - כלומר מארץ בבל הכלול שם, "וראשו מארץ ישראל" - הכלול שם, "ואיבריו משאר ארצות" - הכלולים שם. ואתי שפיר הכל. ולכן כתב רש"י ז"ל שני הדרושים בכתוב (בראשית ב, ז) "עפר מן האדמה". ולשניהם יש הוכחה מן הכתוב כמ"ש מהרש"ל ז"ל וכנ"ל, כי שניהם אמת בכוונת הכתוב, וכדבר האמור. ודוק היטב.
- ^ נראה שצריך להגיה "והכללות" - ויקיעורך