ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קלט א
חירק בהרחבה, כמו "בְּֽיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (תהלים עז כא), "וְֽיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב" (תהלים נט יד). ואם ישתתף עם השוא סגול או פתח לא תטה קריאתה לחירק אלא לסגול או לפתח, כמו הֱיֵה, הֱיוּ, חֲיִי, הֲיִי.
השלישי, כשתהיה השוא על שאר האותיות ויהיו מונעות באיזו תנועה מן התנועות, לעולם קריאת השוא נוטה לפתח, כמו בְּרָכָה, קְלָלָה, רְשָׁעִים, שְׁמָנִים, גְּבָרִים, יְשָׁנִים, גְּלִילִים, לעולם קריאת השוא נוטה לפתח. ואם הגעיא עמה תקרא פתח בהרחבה, כמו "בְּֽמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים" (תהלים סח כז) וזולתו.
ודע כי כאשר יהיו שני שואין כאחד באמצע המלה או בסופה, הראשון נח והשני נע. באמצע המלה כמו "יִשְׁמְעוּ", "יִלְמְדוּ", "יִשְׁמְרוּ". ובסוף המלה אם דבקה אל אשר בצדה תניע השוא השני ותקראנו בקריאת ראשית המלה אשר בצדה, כמו "וַיֵּבְךְּ עָלָיו" (בראשית נ א), "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל" (ירמיהו מא י), "אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו" (משלי ל ו), "עַד לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל לִבֵּךְ" (ישעיהו מז ז), "אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ" (משלי ז כה). אבל אם ראשית המלה שבצדה שוא והנה הם ג' שואין, הב' שבסוף המלה הם נחים, כמו "יַפְתְּ אֱלֹהִים" (בראשית ט כז). וכן כאשר הם השני שואין במלת ההפסק הם נחים, כמו "וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ" (בראשית מו כט). ויש שקוראים כל שני שואין בסוף המלה נחים גם הראשונים שזכרנו, וכן נמצא בספרים מדוייקים "וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי" (איוב לא כז), בי"ת "בַּסֵּתֶר" דגושה, וכן "וְיֹלַדְתְּ בֵּן" (בראשית טז יא), בי"ת "בֵּן" דגוש, וכן "וַיִּ֥שְׁבְּ׀ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" (במדבר כא א) בפסק, ואם כן אינו נקשר "וַיִּפְתְּ" עם "בַּסֵּתֶר" ולא "יֹלַדְתְּ" עם "בֵּן" ולא "וַיִּשְׁבְּ" עם "מִמֶּנּוּ", אלא נקרא בעצמו "וַיִּפְתְּ" בשני השואים נחים, וכן "וְיֹלַדְתְּ" וכן "וַיִּשְׁבְּ" כמו "יַפְתְּ" (בראשית ט כז), שאם היו נקשרים "וַיִּפְתְּ", "וְיֹלַדְתְּ", היו בי"ת "בַּסֵּתֶר" ובי"ת