ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קט א
ב"לֹצְצִים" (הושע ז ה) בשרש לוץ. והשם ממנו: "וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ" (ישעיהו א לא) בפלס נִיחוֹחַ.
סוג – "וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט" (ישעיהו נט יד), הדגש תמורת הנח בהוּקַם, הוּשַׁב, אף על פי שהנח בהם אינו יסודי. ויתכן היות נִפְעַל ממנו: "וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ" (ישעיהו נט יג), פירושו: ונסוג לִבֵּנוּ.
סות – "אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ" (מ"א כא כה), הדגש בתי"ו "הֵסַתָּה" שלא לצורך, כי משפטו ברפיון: הֵסֵת, הֵסֵתָה, כמו הֵפֵר, הֵפֵרָה, הֵנֵץ, הֵנֵצָה, כן כתב רבי יהודה. גם רבי יונה כתב כי דגש התי"ו לתי"ו אחרת תי"ו השרש, והתי"ו הכתובה סימן הנקבה וכן הה"א, והוא בשני סמני נקבה, כמו "הֶחְבְּאַתָה" (יהושע ו יז), וכן כתב אדוני אבי ז"ל. ויתכן שהדגש תמורת הנח בהֵסֵתָה או הֵסִיתָה. "הִסִּיתוּךָ" (ירמיהו לח כב), "פֶּן יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ" (ישעיהו לו יח), כתבנו בשרש זול.
עור – "פְּשֹׁטָה וְעֹרָה" (ישעיהו לב יא) – מקור בתוספת ה"א, "זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ" (ישעיהו טו ה) מן המרובע, אבל בזה נכפלה הפ"א במקום שנכפלה בזולתו הלמ"ד שהם על משקלו.
פוץ – נאמר בשרש זה מלה אחת קשה, והיא "וּתְפוֹצוֹתִיכֶם וּנְפַלְתֶּם כִּכְלִי חֶמְדָּה" (ירמיהו כה לד), והתי"ו בחירק ומשפטה בצרי, והוא שם בפלס "וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל" (איוב כא לד), ובא התי"ו בחירק כמו "אִם לֹא שֵׁרִיתִיךָ לְטוֹב" (ירמיהו טו יא), ומשפטה בצרי. והיה ראוי גם כן הפ"א בשורק, אלא שבא כן לזווג התנועות, כמו "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות טו ה),[1] "הֹרוֹ וְהֹגוֹ" (ישעיהו נט יג). ונאמר מן הנפעל ממנו "וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפֹצֶת" (ש"ב יח ח), ויאמר עם הה"א נְפוֹצָה, נְכוֹנָה, ועם התי"ו נָפוֹצֶת, ולפי שהיא מלעיל כמשפט נשארה הנו"ן בקמץ כמו שהיה ביחיד נָפוֹץ.
רוב – "רִיבָה יְיָ אֶת יְרִיבַי" (תהלים לה א), כתב רבי יהודה כי עי"ן-הפֹעל נהפכה בו לפ"א-הפֹעל, וכן "וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב" (ישעיהו מט כה). ועוד
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ שהיה ראוי להיות יכסימו בחולם כמו שכתבתי לעיל בשרש יצא עיין שם.