לדלג לתוכן

ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צד א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ולקריאת בן-נפתלי היו"ד פ"א-הפֹעל נחה ויו"ד אית"ן בצרי; וכן "וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ" (ישעיהו סה יד), בהנעת התי"ו בשוא והיו"ד בצרי. אלה באו בתנועת היו"ד פ"א-הפֹעל, לטעם שהראיתיך בשרש יטב (לעיל צג ע"א). וכן בשרש ידע: "וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע" (תהלים קלח ו). ורבי יהודה כתב: "לָכֵן יֵילִיל מוֹאָב", נח היו"ד השני וצרי הראשונה. ורבי יונה חשב במלה שלש יו"דין, כי חשב יו"ד נחה אחר יו"ד השרש המונעת בצרי, ואמר כי הוא פ"א-הפֹעל כפול. ואין זה, כי אין אחר הצרי אות נחה, כי הצרי אשר ביו"ד השרש הוא סימן לה"א הִפְעִיל הנופלת אשר ב"מֹשְׁלָו יְהֵילִילוּ" (ישעיהו נב ה), ובנפול הה"א שמו הצרי ביו"ד השרש להורות על ה"א הנופלת, כי כן המנהג כמו שכתבנו בהרבה מקומות.

ימןהֵימִין, הֵימַנְתָּ וכולי, כמו מן יטב וילל. "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה" (בראשית יג ט) בשקל "וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ" (בראשית לב י).[1]

ינח – "לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם" (דה"א טז כא). כל בנינו הוא כדרך שאר חסרי היו"ד: יצב, יצק. ומלת "וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל מְכֻנָתָהּ" (זכריה ה יא), מורכבת מן הִנִּיחָה והֻנְּחָה.

ינק – העתידים: יְנַק, יִנְקוּ וכולי, אִינַק יִינַק – "רֹאשׁ פְּתָנִים יִינָק" (איוב כ טז), "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ" (דברים לג יט). וכן הִפְעִיל: הֵינִיק, הֵינַקְתָּ וכולי. העתידים: הֵינִיק, "וְהֵינִקִהוּ לִי" (שמות ב ט), אֵינִיק, יֵינִיק, "וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד" (שמות ב ז).

יסד – העתידים: יְסַד, יִסְדוּ וכולי. אִיסַד, יִיסַד וכולי. או אִיסוֹד, יִיסוֹד וכולי. והמקור: יְסוֹד, ובאות השמוש: "וְלִיסֹד אָרֶץ" (ישעיהו נא טז). ובא בדגש: "הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לִיסּוֹד" (דה"ב לא ז), והיו"ד כתובה, כמו שבא גם כן "נוּלְּדוּ" (דה"א כ ח) בדגש עם הו"ו, כמו שכתבנו (לעיל צג ע"ב). והפָּעוּל מן הכבד הנוסף: "מוּסָד מוּסָּד" (ישעיהו כח טז) – "מוּסָד" הראשון רפה והוא שם, והשני דגוש והוא פעול. או יהיה הראשון פעול והשני הדגוש שם.[2] ונבלע הנח השוכן בדגש ואף על פי שנכתב, כמו שהראיתיך בדומים לו. ומשפטו על דרך השלם: מֻיְסָד בפלס מֻשְׁלָךְ.

יסך – "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ" (שמות ל לב). והוא חסר הפועֵל, פירושו

נימוקי רבי אליהו בחור

[עריכה]
  1. ^ תמהתי למה לא הביא המקור: "לְהֵמִין וּלְהַשְׂמִיל" – שמואל ב יד (פסוק יט).
  2. ^ ורש"י פירש הראשון פתח והשני קמץ, ולפי דעתו שניהם שמות.