ספר הבחור/מאמר ד/עיקר ו
בביאור שמות נחי למ"ד ה"א
א
[עריכה]דע כי שמות נחי למ"ד ה"א באים על הרוב בתוספת מ"ם או תי"ו בראש, ונקודים בחריק ואחריהן שוא-נח, כמו מִצְוָה, מִנְחָה, תִּקְוָה, תִּכְלָה. ועל אותיות הגרון בפתח, כמו מַחְצָה, מַחְתָּה, תַּאֲוָה.
ב
[עריכה]וכל אלו הם ה"אין לנקבה, והראיה כי הם מלרע, ועוד כי ישוב לתי"ו רפויה בסמיכות ובכינויים כדין ה"א הנקבה, כמו "מִצְוַת יְיָ" (תהלים יט ט), "מִנְחַת יְהוּדָה" (מלאכי ג ד), מִצְוָתוֹ, תַּאֲוָתוֹ. ומעטים נמצאים בה"א נוספת, כמו מן עָלָה – מַ֫עְלָה ודומיהו שהם מלעיל, כמו שביארתי במאמר שלישי בעקר שמיני בסימן שני.
ג
[עריכה]אכן עם הה"א שרשית נמצאים הרבה, אבל תמיד סגול לפניה, כמו מִקְנֶה, מִקְרֶה, מִשְׁנֶה. ואם פ"א-הפעל גרונית – כמו מַחֲנֶה, מַעֲשֶׂה. ובזה הם נבדלים מה"א הנקבה והנוספת, שאותם הם קמוצים. וגם לא ישתנו בסמיכות ובכנוי, רק שהסגול ישוב לצרי, כמו "מַחֲנֵה דָן" (במדבר ב כה), "מִרְעֵה עֲדָרִים" (ישעיהו לב יד). אכן עם תוספת תי"ו בראש לא נמצאה ה"א שרשית לעולם. ובכנויים תחסר הה"א: מִקְנֵהוּ, מִשְׁנֵהוּ, מַעֲשֵׁהוּ, ההאי"ן עם הוי"ו לכנוי הזכר, כמו יָדֵהוּ, רַגְלֵהוּ. וכן מִקְנַי, מִקְנְךָ, מִקְנָם וכולי, בכולן תחסר הה"א.