ספר הבחור/מאמר ד/עיקר ו
בביאור שמות נחי למ"ד ה"א
א
[עריכה]דע כי שמות נחי למ"ד הם באים על הרוב בתוספת מ"ם או תי"ו בראש ונקודים בחריק ואחריהן שוא-נח, כמו מִצְוָה, מִנְחָה, תִּקְוָה, תִּכְלָה. ועל אותיות הגרון בפתח, כמו מַחֲצָה, מַחְתָּה, תַּאֲוָה.
ב
[עריכה]וכל אלו הם ההאי"ן לנקבה. והראיה כי הם מלרע, ועוד כי ישוב לתי"ו רפויה בסמיכות ובכינויים כדין ה"א הנקבה, כמו "מִצְוַת יְיָ" (תהלים יט, ט), "מִנְחַת יְהוּדָה" (מלאכי ג, ד), מִצְוָתוֹ, תַּאֲוָתוֹ. ומעטים נמצאים בה"א נוספת, כמו מן עלה – מַעְלָה ודומיהו שהם מלעיל, כמו שביארתי במאמר שלישי בעקר שמיני בסימן שני.
ג
[עריכה]אכן עם הה"א שרשית נמצאים הרבה, אבל תמיד סגול לפניה, כמו מִקְנֶה, מִקְרֶה, מִשְׁנֶה. ואם פ"א-הפעל גרונית – כמו מַחֲנֶה, מַעֲשֶׂה. ובזה הם נבדלים מה"א הנקבה והנוספת. שאותם הם קמוצים, וגם לא ישתנו בסמיכות ובכנוי רק שהסגול ישוב לצרי, כמו "מַחֲנֵה דָן" (במדבר ב, כה), "מִרְעֵה עֲדָרִים" (ישעיהו לב, יד). אכן עם תוספת תי"ו בראש לא נמצאה ה"א שרשית לעולם. ובכנויים תחסר הה"א – מִקְנֵהוּ, מִשְׁנֵהוּ, מַעֲשֵׁהוּ – ההאי"ן עם הוי"ו לכנוי הזכר, כמו יָדֵהוּ, רַגְלֵהוּ. וכן מִקְנַי, מִקְנְךָ, מִקְנָם וכולי – בכולן תחסר הה"א.