ספר הבחור/מאמר ד/עיקר ז
בביאור שמות נחי למ"ד ה"א הבאים בתוספת תי"ו או מ"ם בראש, ובתי"ו בסוף
א
[עריכה]דע כי נמצאים שמות מזו הגזרה בתוספת מ"ם בראש ובתי"ו בסוף, כמו מַשְׂכִּית, מַרְבִּית. וגם בתי"ו בראש ובסוף, כמו תַּבְנִית, תַּכְלִית.
ב
[עריכה]ודע כי ראויים להיות מַרְבִּייִית, תַּבְנִייִית, עם שלשה יו"דין; האחת היא יו"ד המשך, כמו שהיא אחר למ"ד-הפעל בבינוני מבנין הִפְעִיל: מַפְקִיד מַפְקִידָה, והשנית היא במקום ה"א למ"ד-הפעל, כי שרשו רָבָה, בָּנָה, והשלישית היא יו"ד היחס, כמו עִבְרִית, מִצְרִית, וכלם יבאו ברבוים ביו"ד נעה על משקל חֲמִשִׁיּוֹת, כמו שכתבתי במאמר שלישי בעקר שלש עשרה (סימן ה). ועוד אדבר בם בספר ההרכבה במלת "מַבְלִיגִיתִי" (ירמיהו ח יח).
ג
[עריכה]ונמצאים על זה המשקל שהתנועה האחרונה שורק, וזה דווקא עם תי"ו בראש, כמו תַּרְבּוּת, תַּזְנוּת. ונמצא עם המ"ם: "אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ" (ישעיהו מא יב), הנפרד ממנו מַצּוּת הראוי מַנְצוּת, כי שרשו נָצָה. וכן בדברי משנה מַלְקוּת מן לָקָה. וזכור כי תמיד המ"ם והתי"ו שבראש אלו הם פתוחים אפילו בלא סבת אות גרונית. ונמצא אחד לבד בתוספת אל"ף בראש: "וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם" (איוב יג יז), שרשו חָוָה. והכלל: כל שם שתמצא במ"ם או תי"ו בחירק או בפתח בראש, והאות שאחריה שואית, ואינן מן השלמים, דהיינו שאינו בו שלש אותיות נעות, הרי הוא מנחי למ"ד ה"א. ונמצא שנים לבד בתי"ו שואית בראש, והם "תְּעָלָה" (מ"א יח לב), "תְּלָאָה" (שמות יח ח).