ספר הבחור/מאמר ג/עיקר יג
בביאור נקודות השמות אשר בהם תוספת נו"ן או תי"ו או יו"ד בראש ובסוף
א
[עריכה]הנו"ן לא תתוסף בראש השמות. רק מעטים נמצאים בשמות עצמים, כמו נַפְתָּלִי, נִמְרֹד ודומיהם.
ב
[עריכה]אכן בסוף תתוסף לרוב, ועל הרוב פ"א-הפעל בחירק, כמו זִכְרוֹן, שִׁלְטוֹן. ובקמץ בסוף, כמו פִּשְׁתָּן, חַרְצָן. גם נמצאים מעטים בקמץ-חטוף בראש או בקבוץ, כמו קָרְבַּן, שֻׁלְחָן. ואלו יבאו ברבוי הנקבות, כמו קָרְבָּנוֹת, שֻׁלְחָנוֹת. ונמצאים רבים שהנו"ן בהם שרשית והם בכלל השמות של ארבע אותיות, כמו חַשְׁמָן, דָּרְבָן, ואדבר בם במאמר שאחר זה בעקר שלש עשרה. גם נמצאו מהם הרבה דגושים, כמו זִכָּרוֹן, שִׂבָּרוֹן. גם כשעי"ן-הפעל בשוא, כמו קִלְּשׁוֹן, קִמְּשׁוֹן, ודומיהם מעטים הדגושים.
ג
[עריכה]התי"ו תתוסף בראש השמות, ועל הרוב היא נקודה בפתח אפילו בלא סבת אות גרונית, ושוא-נח אחריה, והתנועה האחרונה היא שורק על הרוב, כמו תַּמְרוּר, תַּמְרוּק, תַּעֲנוּג. גם בחירק או בצירי נמצאים מעטים: תַּלְמִיד, תַּכְרִיךְ, תַּרְשִׁישׁ, תַּשְׁבֵּץ. ונמצאה התי"ו בחירק, כמו תִּדְהָר. גם נמצאים בתי"ו בראש ובסוף, כמו תִּלְבֹּשֶׁת, תִּפְאֶרֶת, וכלם בטעם מלעיל.
ד
[עריכה]ונמצאים בתוספת תי"ו בסוף ולא בראש, והאות שלפניה בשורק, ופ"א-הפעל עם פתח, כמו מַלְכוּת, גַּבְהוּת, מַרְדּוּת, שַׁחֲרוּת. ונמצאים שהפ"א בחירק, כמו רִפְאוּת, שִׁפְלוּת, עִקְּשׁוּת. גם שהפ"א שואית ואחריה חירק, כמו יְדִידוּת, מְרִירוּת, וראוי לומר הרבוי מכלם ביו"ד נעה, כמו שמצאנו מן מַלְכוּת, "אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת" (דניאל ח כב), כן נאמר שִׂכְלֻיּוֹת, עִקְּשֻׁיּוֹת, גַּבְהֻיּוֹת.
ה
[עריכה]ונמצאים בתוספת תי"ו בסוף וחירק לפניה, כמו גָּפְרִית, שְׁאֵרִית, רֵאשִׁית, חֲמִשִּׁית ודומיהם. גם אלו יבאו ברבויים ביו"ד נעה על משקל חֲמִישִׁיּוֹת הנמצא בתלמוד (בבא קמא סה ב), ונאמר רֵאשִׁיּוֹת, ובפרט אותם שלמ"דיהם ה"א, כמו שאבאר במאמר ד' בעקר שביעי.
ו
[עריכה]היו"ד לרוב נמצאת נוספת בראש השמות העצמיים, כמו יִצְחָק, יַעֲקֹב, יִצְהָר ודומיהם. גם נמצא יַלְקוּט ויַנְשׁוּף, ונמצא בחולם "וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב" (ישעיהו לד יא), על משקל "סַפִּיר וְיַהֲלֹם" (שמות כח יח). ובסוף שמות העצמיים: נַהֲרַי, נַעֲרַי ודומיהם מעטים. אבל יְהוּדִי, מִצְרִי ודומיהם, היו"דין אינם נוספת רק הם ליחס, כאשר יתבאר בפרק המינים.
נשלם המאמר השלישי.