ספר הבחור/מאמר ד/עיקר ה
בביאור שמות נחי למ"ד אל"ף
א
[עריכה]דע כי רובם הם של שלשה נקודות, כמו כֶּלֶא, פֶּלֶא, גֶּבֶא, טֶנֶא. והולכים על דרך השלמים פעמים בכנוי; בחירק, כמו "כִלְאוֹ" (מ"ב כה כט), פִּלְאוֹ; ובפתח, כמו "טַנְאֲךָ" (דברים כח ה).
ב
[עריכה]ונמצאים על משקל פָּעָל, כמו צָמָא, צָבָא. ועל משקל פֹּעֶל, כמו גֹּמֶא, סֹבֶא, ובא אחד בדגש, והוא כִּסֵּא; ולא ישתנה בסמיכות, אבל בכנוי ישוב הצרי לשוא ויפול הדגש, כמו כִּסְאוֹ, כִּסְאֲךָ; וכן ברבוי, והוא בלשון נקבות: "שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת" (תהלים קכב ה).
ג
[עריכה]וחֵטְא היה ראוי להיות חֵטֶא אלא שהוקל, כמו שהוקל שָׁוְא ממשקל פָּעֶל, כמו שבארתי (בעיקר ד סימן ה). והנה חי"ת של חֵטְא בצירי על דרך אותם של חמש נקודות, ולכן בכנוי יבא החי"ת בסגול: חֶטְאוֹ, חֶטְאָם, כמבואר בעקר שלישי במאמר ראשון בסימן ששי. וברבוי: חֲטָאִים. אבל "וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים" (תהלים א א), הוא תואר ממשקל הדגושים אשר לא ישתנו, ותאמר בסמיכות ובכנוי הרבים: "חַטָּאֵי עַמִּי" (עמוס ט י), "וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד" (ישעיהו יג ט).