ספר הבחור/מאמר ד/עיקר ה
בביאור שמות נחי למ"ד אל"ף
א
[עריכה]דע כי רובם הם של שלשה נקודות, כמו כֶּלֶא, פֶּלֶא, גֶּבֶא, טֶנֶא. והולכים על דרך השלמים פעמים בכנוי; בחירק, כמו כִּלְאוֹ, פִּלְאוֹ; ובפתח, כמו "טַנְאֲךָ" (דברים כח, ה).
ב
[עריכה]ונמצאים על משקל פָּעָל, כמו צָמָא, צָבָא. ועל משקל פּוֹעֶל, כמו גּוֹמֶא, סובא, ובא אחד בדגש, והוא כִּסֵּא. ולא ישתנה בסמיכות. אבל בכנוי ישוב הצרי לשוא ויפול הדגש, כמו כִּסְאוֹ, כִּסְאֲךָ. וכן ברבוי, והוא בלשון נקבות – "שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת" (תהלים קכב, ה).
ג
[עריכה]וחֵטְא היה ראוי להיות חֵטֶא אלא שהוקל, כמו שהוקל שָׁוְא ממשקל פָּעֶל כמו שבארתי. והנה חי"ת של חֵטְא בצירי על דרך אותם של חמש נקודות, ולכן בכנוי יבא החי"ת בסגול – חֶטְאוֹ, חֶטְאָם, כמבואר בעקר שלישי במאמר ראשון בסימן ששי, וברבוי חֲטָאִים. אבל "וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים" (תהלים א, א), הוא תואר ממשקל הדגושים אשר לא ישתנו, ותאמר בסמיכות ובכנוי הרבים – "חַטָּאֵי עַמִּי" (עמוס ט, י), "וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד". (ישעיהו יג, ט)