ספר הבחור/מאמר ד/עיקר ד
בביאור שמות נחי העי"ן הבאים בלי תוספת אות
א
[עריכה]דע כי נמצאים שמות מגזרה זו זולת תוספת אות ואינם רק של שני אותיות, ותמיד פ"א-הפעל נקודה באחת מן חמש תנועות הגדולות: בקמץ, כמו זָר, צָר, רָע; ובצרי, כמו גֵּר, צֵיד, עֵד; ובחירק, כמו סִיר, קִיר, עִיר; ובחולם: אוֹר, יוֹם, טוֹב; ובשורק, כמו שׁוּר, דּוּד.
ב
[עריכה]אבל עם התנועות הקטנות לא נמצאים. ורובם אינם משתנים, והמשתנים משתנים באופנים מתחלפים, כמו מן יוֹם, יבא הרבוי וכנויו בקמץ, כמו יָמִים, יָמָיו וכולי, וכן מן רֹאשׁ – רָאשִׁים, רָאשָׁיו, ואין זולתם. וטוֹב יבא בסמיכות ובכנוי בשורק, כמו טוּב, טוּבוֹ וכולי, וזהו כשהוא שם דבר, אבל כשהוא תואר לא ישתנה, עיין בשרשי רבי דוד קמחי.
ג
[עריכה]והקמוצים והצרוים לא ישתנו כלל, והסבה תתבאר לך במאמר זה בעקר ח. גם החרוקים והשרוקים רובם לא ישתנו, רק עִיר יבא ברבוי בנוע היו"ד, כמו עֲיָרִים (שופטים י ד), עֲיָרוֹת (משנה מגילה א א); וכן שׁוּק יבא ברבוי בנוע הוי"ו: שְׁוָקִים (שה"ש ג ב), וכן מן קוֹץ – "קְוֻצּוֹתָיו" (שה"ש ה יא), ומן דּוּד נמצא "בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים" (דה"ב לה יג).
ד
[עריכה]וגם נמצאים בנוע היו"ד בלשון יחיד, כמו בַּ֫יִת, עַ֫יִן, זַ֫יִת, לַ֫יִל, אַ֫יִל, חַ֫יִל, עַ֫יִר. וכולם בטעם מלעיל, ולולי זה היתה צריכה היו"ד להיות דגושה כדין אחר תנועה קטנה. ובכל ארבע ההשתניות תנוח היו"ד בצרי, כמו בֵּית, בֵּיתוֹ, זֵית, זֵיתוֹ, זֵיתִים, לֵיל, לֵילוֹ, לֵילוֹת, אֵיל, אֵילִים, חֵיל, חֵילוֹ. והרבוי בנוע היו"ד בלשון רבים: חֲיָלִים, וכן מן עַיִר – "וַעְיָרִם" (בראשית לב טז). והכנוי: "לַגֶּפֶן עִירֹה" (בראשית מט יא), בחירק. ומלת בָּתִּים מלה זרה מאד, בהיות הדגש אחר התנועה גדולה והטעם מלרע.
ה
[עריכה]גם נמצאים בוי"ו נעה בלשון יחיד, כמו אָוֶן, עָוֶל, מָוֶת, תָּוֶךְ, בקמץ ובסגול. ואין במשקלם בשלמים, כמו שזכרתי במאמר שלישי בעקר שני בסימן שביעי. ובסמיכות ובכנוי תנוח הוי"ו ברובם, כמו "בְּתוֹךְ הָעִיר" (בראשית יח כד), "מוֹת יְשָׁרִים" (במדבר כג י); וכן בכנוי: "לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים לג א), "אֶל תּוֹכוֹ" (ויקרא יא לג), "מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ" (ירמיהו ד יד). ובתוספת ה"א בסוף בנוע הוי"ו, כמו מָוְתָה, עַוְלָה. וכן נמצא אחד בוי"ו נעה בכנוי: "בְּעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (יחזקאל יח כו). ושָׁוְא הוא ממשקל זה, אלא שהוקל ונהפך הסגול לשוא מפני נחות האל"ף, כי דינו שָׁוֶא.