סוכה נה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' איום טוב הראשון של חג היו שם י"ג פרים אילים שנים ושעיר אחד נשתיירו שם י"ד כבשים לשמונה משמרות ביום ראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בשלישי ד' מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בששי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד בשביעי כולן שוין בבשמיני חזרו לפייס כברגלים אמרו מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר אלא חוזרין חלילה:
גמ' נימא מתני' רבי היא ולא רבנן דתניא פר הבא בשמיני בתחילה מפיסין עליו דברי רבי וחכמים אומרים אחת משתי משמרות דלא שלשו בפרים עושה אותו אפילו תימא רבנן אטו שתי משמרות לא אפוסי בעי כמאן אזלא הא דתניא כל המשמרות שונות ומשלשות חוץ משני משמרות ששונות ואין משלשות נימא רבי ולא רבנן אפי' תימא רבנן מאי לא שלשו בפרי החג ומאי קמ"ל הא קמ"ל מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר אלא חוזרין חלילה א"ר (אליעזר) הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות פר יחידי למה כנגד אומה יחידה משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך א"ר יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן ועכשיו מי מכפר עליהן:
מתני' גבשלשה פרקים בשנה היו כל משמרות שוות באימורי הרגלים דובחילוק לחם הפנים בעצרת אומר לו הילך מצה הילך חמץ המשמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור ומקריב את הכל:
גמ' אימורי הרגלים של גבוה נינהו אמר רב חסדא מה שאמור ברגלים ת"ר מנין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים ת"ל (דברים יח, ו) ובא בכל אות נפשו ושרת יכול אף בשאר ימות השנה כן תלמוד לומר מאחד שעריך לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד:
ובחילוק לחם הפנים כו':
תנו רבנן ומנין שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים
רש"י
[עריכה]
מתני' יו"ט הראשון של חג כו' - וכל המשמרות עולות לרגל ושש עשרה מהם מקריבין שש עשרה בהמות הללו:
נשתיירו כו' - דכל המשמרות זוכות בחובות הבאות מחמת הרגל ברגל ואין משמר של אותה שבת יכולה לעכב עליהן כדאמרינן בגמרא:
יום הראשון - שהיו שמונה משמרות לי"ד כבשים ששה משמרות מן השמונה היו מקריבין שני כבשים כל אחת מהן הרי שנים עשר כבשים:
והשאר - שנים הנותרות מקריבות אחד אחד:
בשני - שנתמעט אחד מן הפרים ונשתיירו תשעה משמרות לי"ד כבשים:
חמשה מהם מקריבים שנים שנים - הרי עשרה:
והשאר - ארבעה הנותרות מקריבות כל אחד כבש אחד:
בשלישי - שנתמעט עוד אחד מן הפרים ונשארו עשרה משמרות לי"ד כבשים:
ארבעה מקריבין שנים שנים - דהוו להו שמונה:
והשאר אחד אחד - ששה כבשים לששה משמרות:
בשביעי כולן שוין - כל המשמרות המקריבות כבשים שוות שכל אחת מקרבת אחד שהרי אינם אלא שבעה פרים ואילים שנים ושעיר אחד לעשרה משמרות נשתיירו י"ד כבשים לי"ד משמרות:
בשמיני חוזרים לפייס כברגלים - פר אחד ואיל אחד ושבעה כבשים הקריבים בשמיני אין קריבים כסדר קרבנות החג שקרבו לפי סדר משמרות כדבעינן לפרושי במסקנא אלא כל המשמרות באות ומפיסות עליהן כמו שמפיסין בשאר רגלים שאין קרבנותיהן מרובין להקריבן לפי הסדר ולהשוות בהן כל המשמרות אף בשמיני כולן מפייסין והזוכה בפייס מקריבו ובסדר יומא (דף כב.) מפרש היאך מפיסין:
אמרו מי שהיה מקריב היום פרים לא היה מקריב למחר - פרים שאין המשמרות שהקריבו כבשים אתמול מניחים אותם אלא חוזרין חלילה ונמצאו כולן שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים ששונות ואין משלשות כיצד ביום הראשון היו י"ג פרים והקריבו י"ג משמרות כדרך שסדרום בדברי הימים (א כד) יהויריב ראשון ואחריו ידעיה חרים כו' כולן כמות שהן סדורים נשתיירו עשתי עשרה אחרונות לאילים ולכבשים למחרת היו שנים עשר פרים ומקריבין אותן הנך י"א משמרות וחוזר יהויריב ומקריב אחד נמצא ששנה יהויריב לבדו בשלישי היו אחד עשר פרים והקריבום י"א משמרות שאחרי יהויריב נמצא ששנו י"ב משמרות ברביעי היו עשרה פרים והקריבום עשרה משמרות שלאחריהם הרי ששנו נמצאו כ"ב משמרות שונות בחמישי תשעה פרים שתי משמרות האחרונות הקריבו שנים מהן וחזר יהויריב ושש משמרות שלאחריו והקריבו שבעה הרי ששילשו שבעה משמרות בששי שמונה פרים והקריבום השמונה שלאחריהם הרי ט"ו משמרות ששילשו בשביעי שבעה פרים לשבעה משמרות נמצאו כולן משלשות חוץ משתים האחרונות:
גמ' לימא מתניתין - דקתני בשמיני חוזרים לפייס כברגלים וקא סלקא דעתיה דכל המשמרות באות ומפיסות רבי היא ולא רבנן:
בתחילה מפיסין עליו - כל המשמרות כאילו הוא תחילת קרבנות ולא אמרינן ליקרבו חד מהנך שלא שישלו:
לאו אפוסי בעי - בין שתיהן איזה מהן תזכה בו ודלמא ההוא פייס דקאמר מתני' בין שתיהן היה דהא לא תנן ביה בתחילה:
מאי קמ"ל - וכי מניינא אתא לאגמרינן שכן עולה החשבון כשחוזרין חלילה: ומשני קמ"ל מאי דאשמועינן נמי תנא דמתניתין מי שהיה מקריב פרים היום כו':
שבעים פרים - פרי החג שבעים הם חוץ משל שמיני כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם לפי שנידונין בחג על המים:
פר יחידי - של שמיני:
שאהנה ממך - אין לי הנייה וקורת רוח בשל אלו אלא בשלך:
מתני' בג' פרקים - בשלשה רגלים:
באימורי רגלים - בעורות של עולות ובחזה ושוק של שלמי חגיגה הבאות מחמת הרגל ובגמרא מפרש מאי לשון אימורים דקתני:
ובחילוק לחם הפנים - אם אירעה שבת ברגל שבשבת מסלקין אותו ומסדרין לחם אחר תחתיו כדכתיב (ויקרא כד) ביום השבת יערכנו:
ובעצרת - כשאירע בשבת ויש בו חילוק חמץ דשתי הלחם וחילוק לחם הפנים שהוא מצה כדאמרינן בכל המנחות באות מצה (מנחות דף נב:):
אומר לו - לכל אחד כשנותנין לו חלקו הילך מצה וכשנותנין לו בשתי הלחם אומרים לו הילך חמץ לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן אלא מכל אחד חלקו כדקיימא לן בקידושין (דף נג.) ובמנחות (דף עג.) מלכל בני אהרן תהיה ולפיכך מודיעים אותו:
משמר שזמנו קבוע - שהיה משמש בשבת זו שהרגל חל בתוכה:
מקריב תמידין - שהרי אינם בשביל הרגל:
ונדרים ונדבות - שנדבו ונדרו כל השנה ומקריבין אותם עכשיו אין שאר המשמרות זוכין בהם שאין זוכין אלא חובות שמחמת הרגל:
והוא מקריב את הכל - בגמרא מפרש לאתויי מאי:
גמ' אימורין דגבוה נינהו - ומאי שוות איכא:
במה שאמור ברגלים - בחילוק קרבנות האמורים ברגל הראויין להתחלק כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ויחיד ועורות של עולות ראייה ומוספי צבור ושעירי חטאות:
ובא בכל אות נפשו ושרת ככל אחיו - שאין המשמר מעכב עליו וכיון דזוכה בעבודתו זוכה באכילתו דכתיב (ויקרא ז) לכהן המקריב אותה לו תהיה ובכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים:
ת"ל מאחד שעריך - רישיה דקרא וכי יבא הלוי מאחד שעריך ודריש ליה הכי כמו באחד שעריך כשכל ישראל נכנסין בשער אחד כלומר בעיר אחת:
מנין שכל המשמרות שוות - ברגל בחילוק לחם הפנים:
תוספות
[עריכה]
ובחילוק לחם הפנים. דוקא בחילוקו שוין אבל סילוקו . וסידורו והקטרת הבזיכין למשמר הקבוע דהכי תניא בתוספתא לחם הפנים עבודתו במשמר הקבוע ואכילתו בכל המשמרות והיינו טעמא משום דבגמרא מרבינן ליה חלק כחלק יאכלו משמע לאכילה רביה רחמנא ולא לעבודה ומוסף שבת לא מפרשה מתניתין מידי ושיירא והוי בכלל דשאר קרבנות צבור וכי קאמר בגמרא לאתויי פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז הוה מצי לאתויי מוסף שבת דבהדיא קתני בתוספתא שהוא למשמר הקבוע והא דמרבה לחם הפנים טפי דיאכלו משמע מידי דאכילה הוא עיקרו והיינו לחם הפנים שכבר נעשה מצותו משבת שעברה שסידרוהו על השלחן ואינו מחוסר מעתה אלא סילוק דאי משום הקטרת בזיכין להתיר לחם קאתיין ואין . עבודה זו בגוף הלחם:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק ה (עריכה)
כה א מיי' פ"י מהל' תמידין הלכה י"ב:
כו ב מיי' פ"י מהל' תמידין הלכה י"ג:
כז ג מיי' פ"ד מהל' כלי המקדש הלכה ד', סמג עשין קעב:
כח ד מיי' פ"ד מהל' כלי המקדש הלכה ה', ומיי' פ"ד מהל' תמידין הלכה י"ב:
כט ה ו מיי' פ"ד מהל' כלי המקדש הלכה ה':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק ה (עריכה)
וכן מזכירין תרי עניני ובשביעי קורא ביום הששי וביום השביעי וכן בתפלה:
מתני' יום [טוב] הראשון שהיו שם י"ג פרים כו' פי' בכל הרגלים בכל המשמרות של כהנים באות לחוג (יהיה החלות) להיות כולן מקריבין קרבנות של רגל וכשם שכולן מקריבין כך היו כולן חולקין ביו"ט הראשון של חג היו שם ל' בהמות י"ג פרים וב' אילים ושעיר אחד הרי ט"ז וי"ד כבשים הפרים והאילים והשעיר חולקין ט"ז משמר בהמה אחת נשארו י"ד כבשים לח' משמרות ביום הראשון שש משמרות מקריבין ב' ב' כבשים [הרי י"ב כבשים] ושתי משמרות מקריבין א' א' יום שני חסרו הפרים י"ב פרים ואילים ב' ושעיר א' ט"ו בהמות לט"ו משמרות נשתיירו י"ד כבשים לט' משמרות מקריבין ב' ב' וד' מקריבין א' א'. יום ג' י"א פרים וב' אילים ושעיר י"ד בהמות לי"ד משמרות נשתיירו שם י"ד כבשים לי' משמרות ד' משמרות מקריבין ב' ב' וששה משמרות מקריבין א' א'. וכן סדר כל יום עד שביעי ובשביעי כולן שוין כי ז' פרים לז' משמרות וב' אילים לב' משמרות ושעיר למשמר' הרי י' ונשתיירו י"ד כבשים לי"ד משמרות כל אחד כבש אחד בשמיני חזרו לפייס כרגלים.
ופליג רבי ורבנן לענין פר הבא בח' דרבי סבר מפיסים עליו כל המשמרות ככל הרגלים וחכמים סברי אין מפיסין עליו אלא ב' משמרות שלא שילשו בפרי החג והן מפיסין עליו בלבד לפי שפרי החג כולן הן ע' ותנן מי שהיה מקריב בפרים היום לא היה מקריב למחר אלא חוזרין חלילה הלכך כשתחלק את ע' פרים לכ"ד משמרות נמצאו ביד כ"ב ג' פרים לכל משמר ומשמר נשארו ב' משמרות בידם ב' ב' ואלו הן ב' שלא שילשו בפרים ומתני' לא אכרעא דאתיא נמי כרבנן והא דתניא כל המשמרות כולן שונות ומשלשות בפרים חוץ מב' משמרות ששונות ואינן משלשות איכא דאוקמא בפרי החג וחושבנא בעלמא קמ"ל אבל בפר דשמיני משמרת אחת מהנך תרתי דאמרן שקלא ביה ולא פליגא אדרבנן ואיכא לאוקמא כרבי:
מתני' בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין באימורי רגלים ובחלוק כו'. ש"מ דלית למשמר קבוע בההוא שבוע לא באימורי הרגלים ולא בלחם הפנים אלא כאחת מן המשמרות כולן. ובעצרת נמי שתי הלחם לכ"ד משמרות היו מתחלקות ואמרו לראש המשמר הא לך מצה דהוא מן לחם הפנים והא לך חמץ דהוא משתי הלחם.
פי' אימורי הרגלים האמור בקרבנות הרגלים כגון חטאת צבור וכיוצא בו דתנן בהו דנאכלין לזכרי כהונה לפנים מן הקלעים וכל חובות הבאות מחמת הרגל ברגל אבל עולות דגבוה נינהו והיינו דאמר רב חסדא מאי אימורי [הרגלים] מה שאמור ברגלים ותלמודא מכי יבא הלוי מאחד וגו' ושרת בשם ה' וגו'.
מתני' יום טוב הראשון של חג היו שם י"ג פרים: פירוש בכל שבעת ימי החג היו מקריבין בכל יום י"ד כבשים ושני אלים ושעיר אחד ואלו לא היו מתמעטין כלל אבל הפרים היו מתמעטין והולכין בכל יום כי ביום הראשון היו הפרים י"ג וביום השני י"ב ובשלישי י"א וכן תמיד עד היום השביעי שהיו שבעה פרים בלבד וכ"ד משמרות היו בימות השנה כל אחד ואחד עובד שבתו וכל משמר היו נחלק לבתי אבות והיה כל בית אב עובד את יומו וסדר מעלות המשמרות מפורש במסכת תעניות ולעולם משמר המקריב אוכל מה שמקריב מן הראוי לכהנים וזוכה בעורה של בהמה כמו שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ברגלים היו כל המשמרות שוות וביום הראשון של חג היו מחלקין קרבן היום לכל כ"ד משמרות וכלן זוכות בה כל א' לפי הפייס שלו יש שזוכה בפרים ויש שזוכה בשעיר ויש שזוכה באלים ויש שזוכה בכבשים וכן בכל יום ויום ואין משמרה זוכה ביום א' יותר מפר אחד או שעיר אחד או איל א' אבל כבשים פעמים שמשמר זוכה ביותר מכבש אחד. ביום הראשון שהיו י"ג פרים היו מפיסין תחלה מי מהם זוכות בפרים אלו ואחר שזכו בו י"ג משמרות מפיסין ביניהם מי מקדים תחלה מהם בו ביום נשארו י"א משמרות היו מפיסין ביניהם מי זוכה בשעיר ובשני אלים וזוכות בהם ג' משמרות הרי י"ו משמרות נשארו ח' משמרות והיו מחלקין ביניהם י"ד כבשים ששה משמרות זוכות בשנים שני' כבשים שהם י"ב ושתי משמרות אחד א' והיו מפיסות ביניהם מי זוכה בשנים ומי זוכה בא' וביום השני זוכין בפרים המשמרות שלא זכו אתמול בפרים והן אותן י"א משמרות שלא זכו בפרים ביום הראשון וביום הראשון כשהפיסו על י"ג משמרות שזכו בפרי היום הפיסו ג"כ על י"א משמרות הנשארות מי מהן מקריב תחלה ביום שני בפרים ומכאן ואילך לא היו מפיסין בפרים אלא היו נוהגין על סדר שני הימים הראשונים ממקום שגמרו ביום ראשון שם מתחילין ביום ב' וכן כלם. ומי שהקריב פרים היום לא יקריב פרים למחר כדקתני סיפא והכי איתא בתוס' בהדיא שלא פייסו בפרים אלא ביום הא' בלבד והיינו כדאמרי' ביום ב' היו הפרי' י"ב זוכין בו י"ב משמרו' על הסד' שאמרו ומפיסין ג' משמרו' לב' אלי' ושעיר הרי ט"ו משמרות נשארו ט' משמרות לי"ד כבשי' כי בהתמעט הפרים היו משמרות מתרבות על הכבשים היה להם לחלק הי"ד כבשים לתשעה משמרות חמשה משמרות מקריבין שנים שנים וד' משמרות אחת אחת היו מפיסין מי זוכה באחד וכן על הסדר הזה בכל יום ויום וביום השביעי לא היו אלא שבעה פרים זוכות בהם שבעה משמרות ומפיסין וזוכות ג' משמרות בשעיר ואלים נשארו י"ד משמרות לי"ד כבשים ומפיסין מי מקריבן ראשון וזהו שאמרו בז' כולן שוין וכל המשמרות היו שונות ומשלשות בחג בפרים חוץ משתים שלא היו משלשות שהרי ע' פרים היו כלם וכ"ב משמרות ג' פעמים לס"ו פרים נשארו ד' פרים לשתי משמרות שלא היו אלא שונות בלבד:
בשמיני חוזר ומפיס: פי' שהיו מפיסין כל הכ"ד משמרות מי זוכה בפר של יום ח' שלא היתה זוכה בו המשמרה שלא זכתה אתמול כמו בשאר ימים וזה שאמרו שמיני פייס בפני עצמו כמו שפירשנו:
אמרו חכמים מי שהיה מקריב פרים היום לא היה מקריב למחר: פי' זהו מיום שני ואילך ששלמו כל המשמרות ונתמעטו הפרים ומתחילין בג' ממקום ששלמו בשני שכבר ידעו סדר משמרות הפרים אבל ביום השני עכ"פ חוזרות אחת מן המשמרות של יום ראשון שהרי לא נשארו אלא י"א משמרות והפרים ביום שני היו י"ב וא"א שלא תחזור אחת מן המשמרות לאותו פר הי"ב אבל ביום השני נשארו מן הפרים י"ב משמרות ולא היו בשלישי אלא י"א פרים ובמשמרות שנשארו די להם ועדיין נשארה מהם משמרה א' לאלים ולכבשים וכן בכל יום דוק ותשכח:
גמרא לימא מתניתין דקתני שחוזרין להפיס בפר של שמיני רבי היא ולא רבנן דתניא כו' אפי' תימא רבנן הנהו תרתי גופיהו דאשתארו שלא שלשו לאפוסי בעיין אינהו לחודיהו מיהת בפר של שמיני מי יקריבנו ויזכה בו והיינו פייס בפני עצמו דקתני שהיו מפייסות עליו שתי משמרות אלו:
מתני' ברגלים היו כל כ"ד משמרות שוות בלחם הפנים של אותה שבת ולא היה יתרון בו למשמרת שעובדת בשבת שהי' הרגל בתוכה משא"כ בשאר ימות השנה שהמשמר' שעבד' באותה שבת זוכה בלחם הפנים שלו:
וכן שוים בכל אימורי הרגלים ופרישנא בגמרא כל האמור ברגלים דהיינו כל הקרבנות שקרבין ברגל:
ובעצרת אומר בכל משמר ומשמר הילך חמץ של שתי הלחם הילך מצוה של לחם הפנים:
משמר שזמנו קבוע שהיה דינו לעבוד בשבת הרגל הוא מקריב תמידין כו' מפרש בגמ':
גמרא אמורי הרגלים דגבוה נינהו: פי' קס"ד דאימורים דתנן הכא היינו באימורים דעלמא שהם אברים ופדרים שהם כלים שם ופריק אמר רב חסדא מה שאמור ברגלים:
יכול אף בשאר ימות השנה כן: פי' שיחלקו בלחם הפנים עם משמר של אותה שבת כל משמר אחר שבא לירושלים ת"ל כו':
ת"ר מנין שכל המשמרות כו': אלא לחם הפנים שאע"פ שלא היו שוים בעבודתו שוים כל המשמרות באכילתו ודוקא אכילתו אבל סילוקו וסדורו והקטרת בזיכין דוקא למשמרת הקבוע באותה שבת וכן מפו' בתוספתא ולהכי מרבינן מקרא לחם הפנים ולא מוספין משום דכתיב יאכלו דבר שכלו ראוי לאכילה משמע והיינו לחם הפנים ואסיקנא דאומרים סוכה ואח"כ זמן וכן הלכה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה