סמ"ג עשה קעב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · עשה · קעב · >>


מצות עשה קעב - שיעבדו הכהנים והלויים במשמרות אך ברגלים יעבדו כולם בשווה

מצות עשה להיות כל המשמרות שוות ברגלים וכל שיבא מן הכהנים ברגל ורצה לעבוד עובד וחולק עמהם ואין אומרים לו "לך עד שיגיע משמרך", שנאמר וכי יבא הלוי מאחד שעריך וגו׳.

ומפרש בפ׳ החליל [במשנה דף נ״ה ובגמ׳ דף נ״ו] בד״א בקרבנות הרגל ובחילוק לחם הפנים ובחילוק שתי הלחם של עצרת, אבל נדרים ונדבות ותמידין אין מקריבין אותן אפילו ברגל אלא משמר שזמנו קבוע, שנאמר חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות, כלומר חלק כחלק בקרבנות צבור ואינו חלק כחלק בשאר דברים שכבר חלקו אותם האבות וקבעו אותן כל משמר ומשמר בשבתו. [בתוס׳ שם דף נ״ה בד״ה ובחילוק] וכן עבודת לחם הפנים במשמר שזמנו קבוע, אבל עבודת שתי הלחם בכל המשמרות. וכן תניא בתוספתא דסוכה [פ״ד] לחם הפנים עבודתו במשמר הקבוע ואכילתו בכל המשמרות. נותן חצי חלק לכל המשמר והם מחלקין ביניהם. [בדף נ״ה דלעיל]

ומניין שאינו מדבר אלא ברגלים? שנאמר באחד שעריך מכל ישראל בשעה שכל ישראל באין בשער אחד. [מהמיימוני פ׳ ד׳ דהלכות כלי המקדש] ומניין שאינו מדבר אלא בכהנים? שנ׳ חלק כחלק יאכלו ואין מתנות במקדש להאכל אלא לכהנים בלבד. וכן [תני׳ בב״ק דף ק״ט] ובמנחות [דף ע״ד] כהן שהיה לו קרבן, הרי זה בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה, שנאמר בכל אות נפשו ושרת אפי׳ חטאתו ואשמו הוא מקריב ומכפר ע״י עצמו והעור של קרבנו ואכילתו שלו ואם רצה ליתן את קרבנו לכל כהן שירצה להקריבו נותן ועור הקרבן ואכילתו ועבודתו לאותו כהן בלבד שנתן לו.

שנינו בתענית [דף כ״ו] א״א שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וקרבנות צבור הן קרבנות של כל ישראל וא״א שיהו כל ישראל עומדין בעזרה בשעת הקרבן. לפיכך תקנו הנביאים הראשונים שיבררו מישראלים כשרים ויראי חטא ויהיו שלוחי ישראל לעמוד על הקרבנות, והם נקראים אנשי מעמד. וחלקו אותם כ״ד מעמדות כמניין משמרות כהונה ולוייה. ועל כל מעמד ומעמד אחד ממונה על כולם והוא הנקרא ראש המעמד. והיו מתענין בשני בשבת שלהם ובשלישי וברביעי ובחמישי אבל בערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד שבת וכן באחד בשבת שלא יצאו מעונג שבת לצום.

ובכל יום ויום משבת שהיא מעמדם היו מתפללין ארבע תפילות, שחרית מנחה ונעילה ועוד מוסיפין תפילה אחרת בין שחרית למנחה והיא יתירה להם. ונושאין כהנים כפיהם במעמד שלשה פעמים ביום, בשחרית ובתפלה זו היתירה ובנעילה. וקורין בספר תורה שלשה אנשים בכל יום, פעמים בשחרית ובתפילה השנייה שמוסיפין, אבל במנחה לא היה קורין בספר אלא על פה כקוראין את שמע. ולא היו מתקבצין לתפילת המנחה בערב שבת מפני שהם טרודים לשבת. ובמה היו קורין? ביום הראשון קורין במעשה בראשית, ויהי רקיע. בשני יהי רקיע, ויקוו המים. בשלישי יקוו המים, ויהי מאורות. ברביעי יהי מאורות, וישרצו המים. בחמישי ישרצו המים, ותוצא הארץ. בששי תוצא הארץ, ויכלו. פרשה גדולה קורין אותה בשנים וקטנה קורין אותה באחד, ושתי פרשיות שקורין שחרית הן שחוזרין וקורין אותם בתפלה השנייה בס׳, וחוזרין וקורין אותם על פה במנחה.

ושמנה ימי חנוכה לא היו אנשי מעמד עושין מעמד בשחרית, וכל שיש בו קרבן מוסף לא היה בו מעמד לא בתפלה שניה ולא במנחה, אלא בשחרית ובנעילה בלבד. שנינו בתענית [דף י״ז] כיצד אנשי מעמד אסורים לספר ולכבס כל השבת שלהם, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ומפני מה אסרו לספר ולכבס? אמר רבי אלעזר כדי שלא יכנסו למעמדן כשהן מנוולים אלא יספרו ויכבסו מקודם.