נתיבות המשפט/ביאורים/רכו
שיהיה לשמעון: עסמ"ע ס"ק כ' ועוד יש נ"מ וכו' וא"ל דא"כ אפילו גובה מן הלוקח לא יתן לו השבח שיכול לומר לו אי שתקת שתקת ואי לא מהדרינא שטרא למרי' דז"א דכשמהדר שטרא דומה כחוזר ומוכרו לו וא"כ בשלמא גבי בינונית וזבורית דלעיל בסי' קי"ט דאפילו קנה זיבורית אחרים אינו גובה מלוקח והדבר תלוי של מי הוא השדה יכול לומר אי שתקת ומטעם שכתב הר"ן מה מכר א' לשני כל זכות שתבוא לידו והיינו הזכות שיש להמוכר בגוף השדה מכר ללוקח משא"כ הכא דכיון דבשעה שהיה ביד הלוקח כשהשביח יכול הבע"ח לומר ארעאי אשבח אף כשחוזר ומכרו להלוה מ"מ בשעה שהשביח ארעא דב"ח אשבח ואין הדבר תלוי בגוף השדה של מי הוא רק מי הוא הבע"ד דאם הלוה בעצמו בע"ד א"י לומר נגדו ארעאי אשבח אפילו אם השדה של לוקח משא"כ אם הלוקח הוא בע"ד יכול לומר נגדו ארעאי אשבח א"י לומר אי שתקת כיון שאין הזכות תליא בגוף השדה ל"ש לומר מה מכר א' לשני וכן לענין סילוק במעות דאם לא היה הדין נותן שיהיה יכול להיות בע"ד אף שהיה נותן המעות להלוה אם לא היה נותן לו המעות במתנה והלוה היה מודה שהמעות הוא של לוקח לא היה יכול לסלקו בהם:
אע"פ שנתבטל העירעור: אף שכ' הרא"ש הביאו הסמ"ע ס"ק י"א דאם אמר המערער יש לי עדים או שטר דמקרי עירעור אין לטעות ולומר דגם בכה"ג אפילו נתברר אח"כ שלא היה לו עדים או שטר כלל דנתבטל המקח דא"כ לעולם יהיה יכול הלוקה לבטל המקח כשיראה שהוזל המקח שיבקש מאחר שיערער ויאמר יש לי עדים או שטר ויבטל המקח לעולם ועוד דעיקר הטעם דהוי חוב כמקח מפני שצריך לעמוד בדין תיכף וכ"ז שאין המערער מביא עדים א"צ לעמוד עמו לדין לא הוי מום א"ו דלענין שיתבטל המקח לעולם בעינן עירעור גמור שמביא עדים או שטר ואז באמת אף שכבר נתברר שהעדים שקרים או שהשטר מזוייף מ"מ כיון שצריך לעמוד עמו לדין קודם שנשתמש כשרה מיקרי מום ולא כתב הטור הדין דמיקרי עירעור אף כשבא א' ואמר יש לי עדים רק לענין שא"צ להוציא המעות מת"י כשעדיין לא נתן המעות עד שיתבטל העירעור בב"ד כנ"ל: