נתיבות המשפט/ביאורים/רכה
מחמת המוכר עסמ"ע ס"ק א' אם פירשו דמחמתי' הרי מיעט דעלמא וכו' וע' בב"י דאחריות דמחמתי' היינו שטרפה בע"ח ואחריות דעלמא היינו אחריות דגזלה ולכאורה תמוה דכיון שהלוקח פי' אחריות דבע"ח אף דעביד איניש דזבין ארעא ליומי' מכ"ש שאינו מרוצה בקנין אם לא שקיבל אחריות דגזילה דהדרא פירא ולא שדי זוזי בכדי ואח"כ מצאתי בש"מ על ב"מ דף ט"ו שהקשה זה ותי' דהא אחריות ט"ס הוא משום כי היכא דליקום בהימנותא וכיון דגזל כ"ש דלא קפיד לקיים מקחו ע"ש ולפ"ז באם המוכר לא גזל' בעצמו רק שקנה שדה גזולה ולא ידע אם היא גזולה ומכרה בכלל אחריות דמחמתיה הוא ואפי' בגזלה בעצמו סיים בשיט' שאין זה נכון ע"ש:
אפילו מכר הקרקע בשטר עש"ך ס"ק א' עד שהביא בשם הרא"ש שכתב בשם הר"י דאפילו למ"ד אחריות לאו ט"ס הוא הני מילי כשנזקק לשטר ולא פי' בו אחריות אימר כך הי' התנאי אבל במוכר בעדים וכו' קשה לי דהא שמואל דס"ל אחריות לאו ט"ס אמר בב"מ דף י"ט אמליך וכתוב שופרא שבחא ופירי ולפי' ר"י למה היה לו לימלך כיון ששמעו העדים שלא הי' תנאי שיפטור מהאחריות מה"ת לא יכתוב אחריות בלא המלכה ומה שהביא הש"ך בשם הרמב"ן בקצור כוונתו מהא דכותבין שטר למוכר והיינו כשהודה המוכר בפניהם שמכר שדהו בכסף לפי' כותבין שוב שטר מכר ואמאי הא יש לחוש שמא לא התנה באחריות ולא נשתעבד בשעת מכירה וצריך שיגיע השטר לידו ושמא לא ימסר לו השטר עד תשרי כמו שחוששין בהלוא' אלא ודאי דסתם מכירה יש בו אחריות:
ט"ס הוא עסמ"ע ס"ק ד' ובמטלטלין יש לחוש שיביא א' עדים שנגזלה ממנו וכו' ואף דע"כ יצטרך הנגזל ליתן לו הדמים משום תקנת השוק מ"מ שייך לא שדי אינש זוזי בכדי כיון דצריך לשלם פירא והמתין מעותיו בכדי:
הלוקח בב"ד של ישראל עסמ"ע ס"ק ה' שכתב דאפי' יש להבא עידי גזילה או הלואה וכו' לאפוקי אם מסר לו הלוקח מעצמו ע"פ עדותיו דלא יכול לחזור על המוכר שיכול לומר אחוי טירפך ואשלם ע"ש והוא תמוה לפענ"ד דבשלמא בבע"ח י"ל דהוי כפורע שלא מדעתו כשפרע שלא בב"ד שיכול לו' מפייס הוינא ליה וכ"ז דלא תבעי' לבע"ד בב"ד אין לו להשתלם מנכסיו דנכסוהי ערבין בי' ודין ערב יש לו וכ"ז שלא אמר לו שלם אם שלם מעצמו הפסיד אבל בעידי גזילה הלא עדיין יכול לתבוע את הנגזל שטרף ממנו שיברר עדי הגזילה שלו בפני ב"ד וכשמברר בעידי גזילה יכולין הב"ד לכתוב לו טירפא גם אח"כ ובפרישא כ' שכ"כ המ"מ פי"ט ממכירה ולא משמע שם רק אם לוקחו שלא בדין ע"ש ולכך נראה דגם כוונת הסמ"ע כן הוא דכ"ז שאין הב"ד מקבלין עידי הגזילה א"י לטרוף ממנו אבל אם הולך עם עידי הגזילה לב"ד כותבין לו טירפא אף אחר שנתן לו השדה:
והביא עידי עכו"ם היינו עידי גזילה ואם הביא עידי ישראל שראו אותו ת"י העכו"ם קודם וגם יש עידי ראה שבישראל כה"ג היו מוציאין אותו מידו אף בדינינו דהנודרות אין להם חזקה נראה שחוזר על המוכר מטעם אחריות וע' במש"ל ס"ס שנ"ו:
אונס ניסוך: עסמ"ע ס"ק י"ב עד דלא מסקי אדעתייהו וכו' לכאורה תמוה כיון דניסוך אונסא דלא שכיח הוא פשיטא שאינו חל על המוכר כמבואר בסעיף ג' ד' ומצאתי בפרישה שהקשה כן ותי' דהטעם משום דהלוקח התנה רק חימוץ ממילא חייב המוכר בכל האחריות ע"ש והוא תמוה לפענ"ד דהא אפילו פי' הלוקח כל אונסא דיתיליד מ"מ פטור המוכר מאונסא דלא שכיח ומחימוץ אין ראיה דחימוץ אונסא דשכיח הוא ולכ"נ דהטעם הוא כיון דבגזילת עכו"ם ודאי חייב דאונס המצוי הוא כמבואר בסעיף ג' וא"כ ה"ה אם ניסכו העכו"ם כיון דביאת עכו"ם מצוי הוא שבא לגזול וממליא מנסכו ומ"ש דלא אדעתי' כוונתו שלא התנו באונס שריפה וכיוצא והכל בכלל שבירה ושפיכה היא: