נתיבות המשפט/ביאורים/לח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
או הזימום ה"ז פטור. בתומים הקשה בשם מוהרח"י על הרמב"ם שפסק בעדים שהוכחשו והוזמו בבת אחת דאין להן דין זוממין דהיינו שבאו עדים ואמרו אתם והלוה היה עמנו דאין זה הזמה והקש' מהא דאמר בש"ס פלוני רבעני לאונסי שהוא ואחר מצטרפין להורגו ולדברי הרמב"ם הא הוי עדות שאאי"ל דהא א"א בזה להזמ' בלא הכחש' דכשיזימו ויאמרו עמנו הייתם ממילא הוי גם כן הכחש' דהא העד הוא הנרבע גופי' וע"ש שתירץ בדרך רחוק מן האמת ולפענ"ד נרא' ליישב בפשיטות דהנה יש להבין מ"ט דהרמב"ם ומאין הוציא זה. ונרא' דטעמו הוא דהנה הסמ"ע הביא בשם הטור בטעמא דהזמה עדיף מהכחש' דהזמה כיון דהוא בגופן של עדים הוי כאומרים לשנים חיללתם שבת או הרגתם את הנפש שאינן נאמנין להכחישן בדבר שהעידו על גופן וה"נ בהזמה דהוא על גופן של עדים משא"כ בהכחשה שהן מכחישין עצמן בדבר אחר הראשונים נאמנין כמו האחרונים ובזה א"ש דברי הרמב"ם שכתב וז"ל ואמרו ב' אחרים ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהד"ם שלא זה הרג את זה ולא זה הלו' את זה הרי זה מוכחשת. ומיירי שהמזימין מודים שהעדים היו בעולם שאמרו העדות נמצא דבמה שמכחישין שזה לא הרג ולא הלוה אינן מזימין גופ' של העדות רק שמכחישין בגוף המלוה והלוה ובזה אין אלו נאמנין יותר מאלו. ונראה דלרבא דאמר בב"ב דף ל"א גבי אבהת' ואכילת' בהדי סהדי שקרי למה לי דלאותו עדות אף בהכחשה אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אפילו אם המזימין אומרים העדים והמלוה היה עמנו במקום אחר שבטלה ההזמה אך להרמב"ם שפסק כר"נ בב"ב שם הוצרך לומר דוקא כשהמזימין אומרים היינו עמכם באותו מקום שאומרים העדים ולא קשה מפלוני רבעני אף דשם איירי רבא בהך דינא דשם הכחשה ג"כ בגופן של עדות שאומר אתה היית עמי ואין העד נאמן להכחישו ולומר לא הייתי עמך כמ"ש הסמ"ע בטעם נאמנותן של הזמה וגם מה שהקשו מסוגי' דמיפך והזמה ג"כ לא קשה די"ל דמיירי שהוזמו מקודם ונתבטל עדותן לאחר כדי דיבור הכחישו דאז לא נתבטל העדות של ההזמה דשתי עדיות הן וכמבואר בפ"ק שם. ונידון מה שכתב בתומים דכשהמזימין אומרים היינו עמכם ולא ראיתם דהוי הזמ'. לפענ"ד ליתא דהא כשאומרי' הלו' היה עמנו אומרי' ג"כ שלא ראית' ומ"מ הוו הכחש' כמו שמכחישין גם גוף הלוא' וה"נ דכוותי' שהרי מכחישין ג"כ גוף המעשה כנ"ל:
איכא נפקותא וכו'. עש"ך ס"ק ב' שהשיב על הריב"ש וחילק בין הזמה שלא בפניהם שאינן נפסלין ובפסלינהו בגזלנות' דנפסלין שמעידין על גופן של עדים. והוא מחוסר הבנה לכאור' דהא בהזמ' ג"כ פוסל גופן של עדות דמה לי אם אמרו שגזלו או שאמרו שהעידו שקר. ונראה בכונתו דדעת הש"ך דהזמה לא נקרא מעידין על גופן של עדות בסנהדרין דף כ"ה גבי פלוגתא דאביי ורבא בעד זומם אי למפרע הוא נפסל דרבא ס"ל דמכאן ולהבא הוא נפסל ואמר הטעם דעד זומם חידוש הוא וקאמר התם דאיכא בינייהו דפסלינהו בגזלנות' וכו' אלמא דלפסול בגזלנות' לאו חידוש הוא וע"כ הטעם משום דמעידין על גופן של עדות לפסול אותן משא"כ הזמה מיקרי חידוש ואי לאו דחידש רחמנא לא הוי נקרא מעידין על גופן של עדות ולא היינו מהימנינן לאחרוני' טפי מהראשוני' וע"כ הטעם דאף שאומרי' בהזמה שהעידו שקר הא כמו כן כשמכחישין ואומרי' המלוה או הלוה עמנו הי' ג"כ אומרי' שהעידו שקר ומ"מ לא מהימני האחרוני' טפי מהראשוני' מטעם כיון דעיקר הגדתן הוא נגד המלוה ואי לאו חידוש הזמה דומה להכחשה אלמא דהזמה לא מיקרי כ"כ הגדה על גופן של עדות כמו פסלינהו בגזלנותא. ובתומים כתב דזה תלי' בפלוגתא שבין ראבי"ה לריב"א דהנה הראבי"ה הוכיח דאם קיבלו עדות שלא בפני בע"ד דמהני מהא דהזמ' שלא בפניהם דהוי הכחש' והריב"א השיב דהכחש' לא הוי רק נגד הבע"ד דהיא בפניו וכו' וע"כ הראבי"ה דהוכיח מזה דמהני ס"ל דהזמה שלא בפניהם אפי' לפסול העדים ולפ"ז למאן דס"ל דקבלת עדות שלא בפניו לא מהני גם הזמה שלא בפניה' לא מהני נגד לפסול העדות. אך יש לצדד דהא גם על פסול גזלנות יש לעיין היאך מקבלין חובתם שלא בפניה' וע"כ מטעם דכיון דאין העדים לשנינו והמלוה הביא עדים להוציא ממון מיד הלוה והלוה מביא עדי הזמה לפטור עצמו מתשלומין ובנתבע מקבלין עדיות שלא בפני בע"ד ובפרט דהוי בעדים רדופין למדנה"י כיון שהלה רוצה להוציא ממון ממילא מהני ג"כ הקבלת עדות לענין פסול העדות ולפ"ז בתובע שרוצה להביא עדים להזים עידי השוכר אין מקבלין העדות גם לפסול העדים וכן בהזמת עדי גירושין עכ"ל התומי'. ולפענ"ד דאף הריב"א סובר דמהני הזמה שלא בשניה' לפסול העדות רק דסברת הריב"א הוא כיון דעיקר הדין שבא עליו הקבלת עדות הוא נגד התובע או הנתבע והוא בפניו והרשות בידינו לקבלו אף שנצמח מזה פסול להעדי' וכן שלא בפניו אין משגיחין על זה ומקבלין כיון שעיקר העדות הוא על דבר שהוא בפני בע"ד. גם מה שהוכיח מהרמ"ה והר"ן ספ"ב דכתובות שהוכיחו דבשטר לית ביה דין הזמה דאל"כ היאך נאמן קרוב לקיים כתב יד קרובו דילמא אתי לידי הזמה והרי יוזמו על ידי קרובי' וכו'. ומזה הוכיח דמהני הזמה שלא בפניה' לפוסלן דאלת"ה לא משכחת לה הזמה ע"י קרובי' דהא ע"כ יהיה בפניה' ולפענ'"ד אין מזה הוכח' דאפשר שבשעת הזמה כשיהי' בשניהם יהיה השטר נאבד וע"כ יהיה הזמה ע"י קרוביה' שקיימו אז הכת"י או שיהיו העדי' אז סומין או קרובי' לבע"ד שאחרי' יהיו צריכין להעיד על כת"י. כמבואר בסי' מ"ו וע"כ יהיה ההזמ' עפ"י הקרובי' שקיימו כת"י עוד נ"ל דאפילו לדעת הש"ך דאין העדות פסולין מ"מ אין לו דין תרי ותרי שיהי' מועיל תפיסה דדוקא לפוסלן לעדות אחרת הוי כשלא בפני בע"ד אבל עדותו שבשטר זה נתבטל לגמרי ע"י ההזמה שלא בפניה' דעדות זה לפני הבע"ד הוא ועיין בס' קצה"ח שכתב דעדים שהעידו שנתנסך יינו של ראובן והוזמו דחייבין לשלם מכאשר זמם. והביא ראיה מסנהדרין י' בפ' רבע שורו של פ' והוזמו דחייבין לשלם דמי שור לבעלי' וכו'. ולפענ"ד לא דמי דלא שייך כאשר זמם רק בדבר שצריך עדות בב"ד כגון הריגת שור אבל באיסורין אפילו במקו' דצריך ב' עדים מ"מ לא צריך הגדה בב"ד כמש"ל בסי' כ"ח ובס' חוות דעת סי' צ"ט ע"ש ובדבר שא"צ עדות בב"ד לא חידש' התורה דין דכאשר זמם אכן מ"ש דאם כבר נפסל דחייב לשלם מדינא דגרמי יפה כתב. והואיל דאיירינן בזה הסי' בדיני הזמה אמרתי להעלות על שלחן מלכים דבר נאה ומתקבל מה שמצאתי בכתבי אאמ"ו הרב המנוח זצוק"ל בחידושיו על הש"ס דפ"ק דמכות על הא דאי' שם דף ג' אמר רב יהוד' א"ר עד זומם משלם לפי חלקו ופריך מאי משלם לפי חלקו אילימ' וכו' אלא כגון דאיתזם חד מינייהו מי משל' וכו' אמר רבא באומר עדות שקר העדתי ופריך כל כמיני' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכו'. וכתבו התו' וז"ל בד"ה באומר עדות שקר העדתי ושוב הוזם לכאורה משמע דכי אמר הכי משלם חלקו דאינו כן וביקש להפסיד ממון חבירו בעדותו ולא נראה דהא ליתא מאן דמשלם ממון אא"כ הוזם במקו' פלוני עמנו הייתם עכ"ל. ודברי התוס' אלו משוללי הבנ' לכל רואה ובמהרש"א כתב בכוונתם דלכאור' משמע דאיירי בלא הוזמו וכו' ע"ש ופירושו דחוק מכמה טעמי' ואין לשון התוס' הולמתו כלל. חדא ל' ושוב הוזם אין לו פי' והוא מיותר. ב' לשון דא"כ וביקש הוא מיותר ואין לו שחר כלל. ג' האריכות לשון דליכא מאן דמשלם וכו' עסה"ד היא אך למותר והיה די באומר דלא משלם ממון אלא בהזמ' ע" י עדות ולא ע"פ עצמו ותו לא ובודאי אין סבר' שישלם על שביקש להפסיד ולא הפסיד וחזר בו דמאי קעביד. ד' קשה ל' עד זומם לפירושו דמשמע דהוזם מאחרי' ואף שהוא מפורש דהוי דינו כעד זומם זהו דוחק גדול ומאי ס"ד דרבא לפרש כן דברי רב בדוחק שיקרא לזה עד זומם הואיל ומשלם. ונראה לענ"ד לפרש דבריה' בדרך זה. דהיה קשה להתוספות על אוקימתא דרב' באומר עדות שקר העדתי א"כ למה קורא אותו רב עד זומם. וגם אין סבר' שישלם על פיו כמש"ל. לזאת רצו לפרש דברי רבא דמיירי כגון שהעיד בב"ד שפ' חייב לזה ושוב אמר עדות שקר העדתי ואח"כ באו עדים והזמו לזה דהיינו שבאו ואמרו שאנו היינו באותו מעמד כשהלו' לו וגם אתה היית שם וראית ההלוא' ונתיחדת לעד וידעת מזה והנה לפי דס"ד דמהימנין ליה כשאומר עדות שקר העדתי ממילא רצה להפסי' באמירתו זאת להמלו' (") ולכך חייב לשלם ע"י ההזמ'. ומשכחת שמשלם לפי חלקו בעדות מיוחדת בג' עדים א' אמר ק' בניסן וא' אומר ר' באייר וא' אמר ש' בסיון וחייבוהו הב"ד ר' ואמר עד השני שקר העדתי וממילא לא נתחייב רק ק' נמצא שהזיק ק' ואח"כ הוזם על אמירה זו משלם חלקו מה שרצה להזיק. וזה שכתבו בתחלת לשונם ושוב הוזם פי' שהוזם אמה שאמר עדות שקר העדתי דאינו כן. וזה שכתבו עוד דלכאור' משמע דכי אמר הכי פי' שאמר עדות שקר העדתי דאינו כן מחמת ההזמה וביקש להפסיד ממון חבירו דהיינו למלו' בעדותו היינו מה שאמר עדות שקר העדתי והאמינו ליה. ופריך הש"ס מי מהימן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד פי' ואם כן לא הפסיד למלו' במה שאמר עש"ה כן הי' משמע לכאור'. וע"ז כתבו במסקנתם ולא נראה דהא לית'. פי' היאך ס"ד דרבא לו' דמשלם אמה שאמר עש"ה ושוב הוזם דאינו כן. דזה אינו דליכא מאן דמשלם ממון אא"כ הוזם במקו' פלוני עמנו הייתם פי' שלא היית במקו' זה כלל ולא ראית ההלוא' אלא במקו' אחר היית. ומדוקדק על נכון מה שהוכרחו לפרש דין הזמה במקו' פלוני עמנו הייתם להורות דזה דוקא נקר' הזמה ולא כשאומרי' המזימין אנו היינו עמכם במקום הלוא' וא"ש. וז"כ ופשוט לענ"ד בלי גימגום. ע"כ דפח"ח וש"י: