נזיר לז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
יליף מגיעולי עובדי כוכבים דאמר רחמנא (במדבר לא, כג) כל דבר אשר יבא באש למימרא דאסירי גיעולי עובדי כוכבים לאו טעמא בעלמא הוא אואסור הכא נמי לא שנא ולרבנן נמי תיפוק להו מגיעולי עובדי כוכבים אמר ליה התם חידוש הוא דהא בכל התורה כולה בנותן טעם לפגם מותר וגבי גיעולי עובדי כוכבים אסור ולר"ע נמי הא חידוש הוא אמר רב הונא בר חייא גלא אסרה תורה אלא לקדירה בת יומא דלאו נותן טעם לפגם הוא ורבנן קדירה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מדרבנן נשמע לרבי עקיבא לאו אמרי רבנן האי משרת ליתן טעם כעיקר ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה לרבי עקיבא נמי דקא מוקים ליה להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור לימא מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה א"ל משום דהוי נזיר וחטאת ב' כתובין הבאין כאחד וכל ב' כתובין הבאין כאחד אין מלמדין נזיר הא דאמרן חטאת מאי היא דתניא (ויקרא ו, כ) כל אשר יגע בבשרה יקדש יכול אפי' שלא בלע ת"ל בבשרה דעד שיבלע בבשרה יקדש הלהיות כמוה שאם פסולה היא יפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה ורבנן צריכי דאי כתב רחמנא גבי חטאת ה"א נזיר לא אתי מינה משום דנזיר מקדשים לא ילפינן ואי כתב רחמנא גבי נזיר הוה אמינא מנזיר לא ילפינן משום דחמיר איסוריה דאפי' חרצן אסיר ליה הלכך לא אתיא מיניה ור"ע אמר לך למאי צריכי בשלמא אי כתב רחמנא חטאת לא גמר נזיר מינה דחולין מקדשים לא גמרינן אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת מיניה דהא כל איסורין שבתורה קא גמרי מנזיר ורבנן אמרי לך חטאת להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא גמרינן ומשרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה ור' עקיבא תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור והוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדין א"ל רב אשי לרב כהנא אלא הא דתניא (במדבר ו, ד) מכל אשר יעשה מגפן היין ולימד על איסורי נזיר שהן מצטרפין זה עם זה לר"ע השתא י"ל היתר מצטרף לאיסור איסור לאיסור מבעיא א"ל היתר לאיסור בבת אחת איסור לאיסור זאפילו בזה אחר זה ור"ש
רש"י
[עריכה]
ולרבי עקיבא נמי הא חידוש הוא - והיכי גמרינן מיניה:
אמר רב הונא בר חייא - לא נצרכה לר' עקיבא כל דבר אשר יבא באש וגו' אלא לקדרה בת יומא דלאו נ"ט לפגם הוא ולאו חידוש הוא והואיל ולאו חידוש הוא ומיתסר ביה טעם כעיקר גמרינן מיניה לשאר איסורין שבתורה:
ורבנן - דלא ילפי מיניה סברי אי אפשר דלא פגמה פורתא וחידוש הוא:
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי - מ"ט אמרת לר"ע לית ליה בשאר איסורין שבתורה דהיתר מצטרף לאיסור מדרבנן נשמע לר"ע כו': חטאת מאי היא' דתניא כל אשר יגע בבשרה יכול אפילו לא בלע ת"ל בבשרה יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסל. שאם החטאת פסולה כגון שעבר עליו לילה ויום ונתבשל בו בשר שלמים יהא בשר שלמים אסור כמוהו:
ואם כשרה - שלא עבר אותו היום תאכל כחמור שבחטאת לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה ליום ולילה בלבד: כתוב בספרים לרבנן תיפוק להו להיתר מצטרף לאיסור מחטאת התם נמי לנ"ט לפגם הוא דאתא ואב"א לנותן טעם כעיקר ומיצרך צריכי ליה דאי כתב רחמנא כו' והכי פירושו ורבנן תיפוק להו לשאר איסורין שבתורה שיהא היתר מצטרף לאיסור מחטאת דמה מצינו בחטאת שהיתר מצטרפת לאיסור כדאמרינן בבשרה שבלע הימנה וה"ה נמי לשאר איסורין שבתורה התם נמי לגבי חטאת לנותן טעם לפגם הוא דאתא ואי אמרת אי משום נותן טעם לפגם הא כבר שמעינן ליה מנבילה חדא במבושל וחדא בחי דההוא דנבילה אשמועינן במידי דמבושל שאם בישל בשר שחוטה בכלי שנתבשל בו בשר [נבילה] ונותן טעם בו הוא מותר דנותן טעם לפגם הוא ומותר. ואשמועינן נמי גבי חטאת בבשר חטאת מבושלת ובבשר חי דאפילו נגע בשר שלמים שאינו מבושל בכלי שנתבשל בו חטאת (הוא) או בבשר חטאת מבושלת עצמה ונותנת בה טעם יקדש להיות כמוה ואיבעית אימא אפילו ההיא דחטאת ליתן טעם כעיקר הוא דאתא ואי אמרת אם כן הוו להו ב' כתובין הבאין כאחד ולא ילמוד מהן לשאר איסורין שכתובין הנהו מיצרך צריכי ליה דאי כתב רחמנא גבי חטאת דנותן טעם כעיקר לא אתי נזיר מיניה משום דנזיר כו': ואית דלא גרסי להאי כלומר רבנן הוא דקמהדרי לר"ע דאמר נזיר וחטאת הוו להו ב' כתובין הבאין כא' ואמרי ליה הנך ודאי לאו ב' כתובין הבאין כאחד נינהו דמיצרך צריכי דאי כתב רחמנא גבי חטאת דהיתר מצטרף לאיסור נזיר לא אתי מיניה משום דנזיר כו':
לכתוב גבי נזיר וליתי קדשים מיניה - דהשתא לכל איסורין שבתורה בכמה שיעורין גמרי' מנזיר כדאמרי' בפ' גיד הנשה (חולין צח:) מה זרוע בשלה וכו' קדשים לא כ"ש אלא מדהדר כתב רחמנא חטאת ש"מ משום דהוי שני כתובין הבאין כאחד לתרתי לישני כדפרישית:
א"ל היתר מצטרף לאיסור - כשנותנו בפיו בבת אחת אבל בזה אחר זה לא אבל איסור לאיסור אפי' אכל חצי זית ובלעו וחזר ואכל חצי זית של איסור אחר הרי זה מצטרף:
תוספות
[עריכה]
מגיעולי עובדי כוכבים. ובפסחים (דף מד: ושם) יליף מבשר בחלב ובכאן מקצר לומר מגיעולי עובדי כוכבים והקשה ה"ר יוסי איש ירושלם מה לגיעולי עובדי כוכבים שכן אין היתר (מצטרף לאיסור) ותירץ דבכולהו כלי מדין הצריך הכתוב הגעלה אף לאותן שנבלעין מיין דנאסרו נזירי ישראל להשתמש בהן דקרא בכולהו כלים כתיב ואותן כלים שהמדינים בשלו בהן יין הוי אסירי לנזירי ישראל דאכולם אמר רחמנא תעבירו באש.:
נותן טעם לפגם מותר. כדאמרינן בפ' בתרא דע"ז (דף סז:) נבילה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה והכא הכתוב אוסר: דלאו נותן טעם לפגם הוא ולרבנן דאמרי חידוש הוא אי אפשר דלא פגמה [פורתא]. והוה ליה למימר כי היכי דפגמו מרובה שרי רחמנא אפי' פגם מועט נמי שרי: לר"ע נמי דמוקי להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור לימא מכאן אתה דן לכל [וכו']. ואמאי קאמר לעיל חוץ מאיסורי נזיר:
שאם פסולה היא תפסל. פירוש שלמים שנגעו בחטאת אם החטאת פסולה בפיגול בנותר גם השלמים נפסלו:
תאכל. זאת נבלעה כחומר שבה דהיינו לזכרי כהונה ולפנים מן הקלעים וליום ולילה כדין חטאת ולספרים דגרסי כחומר שבהן משמע דיש חומרא בשלמים שאינה בחטאת ותמצאם כגון שנשחטו השלמים מאתמול דזמן השלמים עד [הלילה] ולא יותר והחטאת שנשחטה היום זמנה כל הלילה ועתה תאכל החטאת כחומר השלמים הרי גלי רחמנא בחטאת דהיתר מצטרף לאיסור דמי לא עסקינן דנבלע חצי זית שומן בתוך חצי זית דשלמים שהרי להכי איצטריך דלטעם כעיקר הא כבר ילפי' מגיעולי עובדי כוכבים בכל איסורים: ה"ג ורבנן מצרך צריכי כו':
אלא הא דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין. ואע"ג דדרשינן ליה לעיל (דף לד:) בכלל ופרט הכא דריש מדכתיב מכל אפי' למאן דלא דריש כל מכל דריש [אי נמי] אף ר"ע דריש [מכל]:
היתר לאיסור. חצי זית חרצן וחצי זית מפת ביחד דוקא:
אפילו בזה אחר זה. ובלבד שיהא בתוך כדי אכילת פרס:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נזיר/פרק ו (עריכה)
כ א מיי' פי"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ב', סמ"ג לאוין קמא ולאו קמח, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"א סעיף א':
כא ב מיי' פי"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ב', ומיי' פט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ח, סמ"ג לאוין קמא, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"נ סעיף א', וטור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ב סעיף א':
כב ג מיי' פי"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ב', סמג שם, טוש"ע יו"ד שם סעיף ה[1], וטור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ב סעיף ב':
כג ד מיי' פ"ח מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ז:
כד ה מיי' פ"ח מהל' מעשה הקרבנות הלכה ט"ו:
כה ו ז מיי' פ"ה מהל' נזירות הלכה ג':
ראשונים נוספים
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ו (עריכה)
יליף מגיעולי נכרים. גיעול פליטה קדרה שבשל בה הנכרי איסור וכשחוזר ומבשל בה ישראל היא מגעלת בליעתה בתבשיל של ישראל והתורה אוסרתו במעשה מדין כל דבר אשר יבא באש כו'. ורבנן נהי דרבנן לית להו היתר מצטרף לאיסור ואייתר להו משרת ליתן טעם כעיקר תיפוק להו מגיעולי נכרים. הרב עזריאל ז"ל:
ורבנן קדרה בת יומה נמי אי אפשר דלא פגמא פורתא. ומן הדין היה לנו לומר דכי היכי דבפגם מרובה שריא הכי נמי בפגם מועט. ואם כן חדוש הוא כשחלק בו הכתוב וכיון דחדוש תו לא ילפינן מיניה. לכך הוצרך משרת לטעם כעיקר דמין בשאינו מינו כגון פת ביין אינו בטל ברוב וצריך ששים לבטלו. מיהו מין במינו בדבר יבש בטל ברוב כיון דכי מבטיל ליה לית ביה נתינת טעם. והיינו דפרכינן בפרק גיד הנשה וליבטיל ברובא. וכן הפסק כי דבר לח כגון יין ביין או חלב בחלב מן התורה בטל ברוב ומדרבנן צריך ששים הואיל ומתערב זה עם זה אבל דבר יבש אם אינה חתיכה הראויה להתכבד בה או דבר שבמנין או בריה בטל חד בתרי אפילו מדרבנן. ובמין בשאינו מינו צריך ששים. שיטה:
יכול אפילו לא בלע ממנה אמר רחמנא יקדש תלמוד לומר בבשרה עד שיבלע בבשרה. וכל זמן שלא נבלע שלם לא חשיב ליה טעם כעיקר. ואף על פי שלא נבלע כל כך שיהא כזית בכדי אכילת פרס אסר רחמנא וקאמר יקדש. אלמא דהיתר מצטרף לאיסור בקדשים ואם כן הוו שני כתובים הבאים כאחד. הרב עזריאל ז"ל:
כתוב בתוספות שהרי להכי איצטריך דלטעם כעיקר כו'. ולא מוקמינן לה לכזית בכדי אכילת פרס דלהאי לא איצטריך קרא דכל שיעורי איסורין הלכה למשה מסיני. ואי תיקשי לך נוקמה לטעם כעיקר ויהיה חטאת וגיעולי נכרים שני כתובין הבאין האחד. והיתר מצטרף לאיסור ניליף בכל איסורין מנזיר. ונראה לי כיון שהדבר שקול מסתבר טפי לאיסור טעם כעיקר מהיתר מצטרף לאיסור. וכן לעיל דאי לאו דשמע ר' עקיבא ממקום אחר טעם כעיקר הוה מוקי משרת לטעם כעיקר ולא להיתר מצטרף לאיסור:
ורבנן. תיפוק לי היתר מצטרף לאיסור מחטאת. דלדידהו לא הוו שני כתובין הבאין כאחד. ובספרים היה כתוב ורבנן לנותן טעם לפגם הוא דאתא. ואי איפשר ליישבו דלא מצינו שנאסר טעם לפגם בקדשים דאמרינן בזבחים פרק דם חטאת כל יום נעשה גיעול לחברו אלמא דטעם לפגם שרי בקדשים. והכי גרסינן במקצת ספרים ורבנן לטעם כעיקר הוא דאתא ומצרך צריכי דאי כתב רחמנא חטאת הוה אמינא נזיר לא אתי מיניה משום דנזיר מחולין לא ילפינן. ואי כתב רחמנא נזיר הוה אמינא חטאת מנזיר לא ילפינן משום דחמירא איסוריה דאפילו חרצן אסר רחמנא. והא דאמרינן לעיל רבנן ילפי כל איסורין שבתורה מנזיר ולא אמרינן שאני נזיר דחמיר איסוריה. אחטאת קא סמיך דאתי מבינייהו. ור' עקיבא אמר לך אם כן ליכתוב רחמנא גבי נזיר וליתו קדשים מיניה. ולית ליה לרבי עקיבא הך סברא דנזיר חמיר הילכך הוו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. ויש ספרים שכתוב בהן ורבנן לטעם כעיקר הוא דאתא ואי בעית אימא להיתר מצטרף לאיסור. פירוש ומינה לא ילפינן בעלמא דחולין מקדשים לא ילפינן.
והא מצרך צריכו דאי כתב רחמנא גבי חטאת הוה אמינא כו'. ופריך לר' עקיבא דאמר נזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד. ומשני ר' עקיבא אמר לך ליכתוב רחמנא בנזיר כו'. ואפילו לא גרסינן הכא אלא ומיצרך צריך יש לפרש כך דרבנן משיבין כן לר' עקיבא.
ובפרק אלו עוברין בפסחים גרסינן ורבנן מצרך צריכי. ור' עקיבא למאי צריך בשלמא נזיר מחטאת לא גמרינן דחולין מקדשים לא ילפינן. אלא חטאת ניליף מנזיר. ורבנן מצרך צריכי חטאת להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא ילפינן. ומשרת ליתן טעם כעיקר ומכאן אתה דן כל התורה. ובחולין פרק גיד הנשה משמע דחטאת ליתן טעם כעיקר והיינו כסוגין דשמעתין ולא כההיא דפרק אלו עוברין. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכגירסא אחרונה כתב הרב עזריאל ז"ל וזה לשונו: הכי גרסינן בכל הספרים. ורבנן תיפוק להו היתר מצטרף לאיסור מחטאת. אמרי האי נמי לטעם כעיקר הוא דאתא וצריכי. ואי בעית אימא להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא גמרינן. הגירסה כך והכי פירושו. תיפוק ליה היתר מצטרף לאיסור מחטאת ומינה נילף בעלמא כמו דילפינן בנזיר טעם כעיקר. והוה מצי לשנויי מיד חולין מקדשים לא גמרינן אלא משני מה שסבור שהוא אמת. אי נמי נפרש הכי תיפוק ליה היתר מצטרף לאיסור מחטאת ובקדשים לכל הפחות נימא הכי.
ומשני התם נמי לטעם כעיקר הוא דאתא ואף על גב דילפי מנזיר תרוייהו צריכי. חטאת משום קדשים ונזיר משום דאיכא למיפרך מה לחרצן שכן אסור. והשתא דכתב קרא בחטאת לטעם כעיקר גמרינן שאר איסורין לטעם כעיקר מנזיר כדאמר לעיל ומכאן אתה דן. וליכא למיפרך מה לנזיר שכן חרצן אסור. דאיכא למימר חטאת יוכיח ואייתי לשאר איסורין במה הצד. ואי איתא ודאי אית ליה לרבנן דקרא דחטאת אתי להיתר מצטרף לאיסור ומינה לא ילפינן בעלמא דחולין מקדשים לא ילפינן. אבל מנזיר טעם כעיקר שפיר ילפינן דחולין מחולין הוי ולית ליה חומר דחרצן אסור בנזיר כי גם רבי עקיבא לית ליה כדמפרש בסמוך.
ופריך והא מצרך צריכי. כלומר לר' עקיבא דאמר חטאת ונזיר שני כתובין הבאין כאחד אמאי והא מצרך צריכי. דאי כתב בחטאת לא אתי נזיר מיניה דלא גמרינן חולין מקדשים. ואי תנא בנזיר לא אתי חטאת מינה דמה לנזיר שכן חרצן אסור. ואם כן נילף מחטאת ונזיר בעלמא דהיתר מצטרף לאיסור. ומשני אמר לך ר' עקיבא ליכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת מינה. ואי משום חומרא דחרצן אסור גבי נזיר אף על גב דלא חזי לאכילה ר' עקיבא לית ליה האי חומרא דלא נילף בעלמא מינה. אם כן גבי חטאת דכתב למיהוי שני כתובים הבאין כאחד דלא נילף מינייהו בעלמא. וגירסא זו עיקר:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- ^ צריך בירור על מה הכוונה כאן. ברור שלא על סי' ק"נ סעי ה' כי אין. -- ויקיעורך