משנה מקוואות ט ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ט · משנה ה | >>
אלו חוצצין בכלים: הזפת, והמור, בכלי זכוכית בין מבפנים בין מבחוץ.
על השלחן ועל הטבלה ועל הדרגש, על הנקיים, חוצצין.
על הבלוסין, אינן חוצצין.
על מטות בעל הבית, חוצץ.
ועל של עני, אינו חוצץ.
על אכוף של בעל הבית, חוצץ.
ועל של זקקין, אינו חוצץ.
[ ועל המרדעת, חוצץ ].
רבן שמעון בן גמליאל אומרי, עד כאיסר האיטלקי.
ואלו חוצצין בכלים -
- הזפת, והמור -
- בכלי זכוכית - בין מבפנים, בין מבחוץ.
- על השולחן, ועל הטבלה, ועל הדרגש -
- על הנקיים - חוצצין,
- ועל הבלוסין - אינן חוצצין.
- על מיטות בעל הבית - חוצץ,
- ועל של עני - אינו חוצץ.
- על איכוף של בעל הבית - חוצץ,
- ועל של זקקין - אינו חוצץ.
- על המרדעת - חוצץ.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד כאיסר האיטלקי.
- הזפת, והמור -
בקצת הנוסחאות יש המור והוא המוסק, ובקצתם "חומר" והוא עפר דבק דומה לזפת.
ודרגש - כסא קטן יעלו בו לכסא עוד יותר גדול ממנו.
ונקיים - נקיים.
ובלוסין - מלוכלכין.
וסיבת זה שאם היו נקיים הנה הוא יחפוץ בסור זה הלכלוך ממנו, ואם היו מלוכלכים לא ישאל מזה אם יסור או ישאר, וזה לפי העיקר הקודם כל המקפיד עליו חוצץ. והוא הסיבה באומרו על מטה של בעל הבית חוצץ, ועל של עני אינו חוצץ.
ואוכף - הוא האוכף, והוא מעץ יעשה על החמורים בעת נושאם המשא.
וזקקין - אותם שיעשה הזקק וישאום על אלו האוכפות, ולא יקפיד כלל בלכלוכם.
ומרדעת - "אל-בדרעה".
ואמר רבן שמעון בן גמליאל, שאילו לא יהיה על זה המרדעת אלא כאיסר האיטלקי, אשר משקלו ארבעה גרגרין שיעור חוצץ, ואם יהיה פחות אינו חוצץ. ותנא קמא לא יתן בזה גדר, אלא איזה שיעור שיהיה חוצץ.
והלכתא כתנא קמא:
אלו חוצצין. כל הני תלויים בקפידה כדתני סיפא דדבר המקפיד חוצץ וכולהו מדרבנן בין באדם בין בכלים כדא"ר יצחק בפ' תינוקת (דף סז.) דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ רובו ואין מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד אבל מיעוטו שאינו מקפיד לא גזרו:
נקיים. קפדי עלייהו:
בלוסים. מלוכלכים מלשון עיסה בלוסה דסוף כלל גדול (דף עו:) לא קפיד עלייהו:
איכוף. כמו אוכף:
זקקים. נודות של עור מל' זיקא בין מליא בין חסרא שרי במס' ע"ז בשלהי פ' ר' ישמעאל (דף ס.):
והמור - מוסקו בלע"ז. ויש ספרים גורסים וחמר:
דרגש - מטה קטנה. תרגום וישבת על מטה כבודה (יחזקאל כג) דרגשין:
על הנקיים חוצצין - משום דקפדי עליהן:
בלוסין - מלוכלכים. ודומה לו בגמרא בפרק כלל גדול [שבת דף ע"ו] עיסה בלוסה:
אינן חוצצין - דלא קפדי עליה. והיינו טעמא דמטות בעל הבית ועני:
איכוף - כמו אוכף. והוא של עור שמשימין על החמור כשנושא המשא:
זקקים - נושאי הנודות של עור. לשון זיקא בין מליא בין חסרה שריא, במסכת עבודה זרה (דף ( ) ):
אינו חוצץ - שאין מקפידין על הלכלוך:
עד כאיסר האיטלקי - שהוא רוחב יא כארבעה גרגרי שעורה, חוצץ. פחות מכאן, אינו חוצץ. ות"ק לא יהיב ביה שיעורא, אלא אפילו פחות מכאיסר חוצץ. והלכה כתנא קמא:
והמור . [בערוך פי' מור מסתכ"י )] ונ"א וחמר. ושתיהן בפי' הרמב"ם. ומפרש וחמר שהוא עפר דבק דומה לזפת:
דרגש. פי' הר"ב מטה קטנה. ועיין עוד בפירושו למשנה ה פ"ז דנדרים:
ועל המרדעת חוצץ. כן הוא בס"א והעתיקה הרמב"ם בפירושו. וכן בנוסחת מהר"ם ז"ל והכי מייתי לה בפט"ו דשבת דף קי"ד. ופשטינן התם דדוקא משני צדדין וכו' [וכ"פ הרמב"ם פ"ג מה"מ הלכה ד'] כדפי' הר"ב במשנה דלקמן:
ר"ש בן גמליאל אומר. פי' הרמב"ם דקאי על המרדעת ומ"ש הר"ב דהלכה כת"ק כ"כ הרמב"ם. ועמ"ש בפ"ח דעירובין:
עד כאיסר האיטלקי. לשון הר"ב שהוא רחב כד' גרגירי שעורה ובריש קדושין מוכח דמשקלו ד' גרגירי שעורה דתנן התם פרוטה שהוא אחד מח' באיסר האיטלקי. ומפרש הר"ב שמשקלו חצי שעורה. ונראה בעיני דאף בכאן לפום ריהטא כתב השיעור ברוחב. ולא דק. שגם הרמב"ם בפירושו דהכא מפ' אשר משקלו ד' גרגירי שעורה:
האיטלקי. עיין בפירוש הר"ב במשנה יב פי"ז דכלים:
(י) (על המשנה) רבן שמעון בן גמליאל. קאי על המרדעת. הר"מ:
(יא) (על הברטנורא) לא דק. דהוה ליה למימר משקלו ארבעה וכן כתב הר"מ.
אלו חוצצין בכלים: בתורת כהנים פ' חמישי דפרשת זבין נפקא לן דחציצה מעכבת בכלים מקרא דכתי' וכבס בגדיו ורחץ בשרו הקיש כבוס בגדיו לרחיצת בשרו מה רחיצת גופו בנקיות אף כבוס בגדיו בנקיות הא למדנו חוצצין בכלים ע"כ. ורחיצת גופו דמעכבת בו חציצה דרשי' ליה מאומרו בשרו דלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים דאל"כ לא יהיה כל בשרו במים ואשה נמי ילפא מאיש בהקשא דאמר קרא ורחצו במים מה רחיצתו בנקיות ובמ' סאה ופרט לבית הסתרים אף אשה נמי והכי תניא בהדיא בת"כ פ' ששי דפרשת זבין:
הזפת והמור: כתב הרמב"ן ז"ל בפ' כי תשא בפסוק מר דרור ואין המוסק דבר נדבק כזפת שיחוץ ושמא מתקנים אותו בענין שידבק בכלים ע"כ:
בכלי זכוכית: שבת פ"ק דף ט"ו מוקמי' מתני' דמיירי כגון שניקבו והטיף לתוכן אבר ומתני' ר"מ היא דאמר הכל הולך אחר המעמיד דתניא וכו' דאי לא תימ' הכי לא תהא להן טהרה במקוה הואיל וטעמא דגזור רבנן עלייהו טומאה משום דתחלת ברייתם מן החול ושוינהו ככלי חרס להוו ככלי חרס לגמרי. בטור יורה דעה סימן ר"ב כתב שם בית יוסף וז"ל ופי' רש"י ז"ל בפ"ק דשבת בכלי זכוכית שהם חלקים ואין אדם מקפיד על טיט ודבר אחר הנדבק בהן לפי שנופל מאליו והני הוא דמידבק טובא וקפיד עלייהו ואין חוצץ אלא דבר המקפיד וסמ"ג כתב דאינו נראה לר"י לומר כן אלא מפ' דכל שכן שאר דברים דחוצצים בכל הכלים אלא אפי' זפת ומור שאין חוצצין בשאר כלים שדרך לזופתם הכא בכלי זכוכית חוצצין ע"כ:
על הנקיים חוצצין ועל הבלוסין וכו': כצ"ל. בלוסין כמו אוצר בלוס לגירסת הערוך אבל לתוס' והרא"ש ז"ל גרסי' אוצר בלום במ"ם כמו בולם עצמו בשעת מריבה וכן פי' רש"י ז"ל בגיטין ס"פ האומר וכן גריס סמ"ג במל"ת סימן ש"ח:
על מטות של בעל הבית חוצץ ועל של העני אינו חוצץ על איכוף של בעל הבית חוצץ ועל של זקקים אינו חוצץ על המרדעת חוצץ רשב"ג אומר וכו': כך צ"ל:
יכין
והמור: שרף הנודף:
ועל הדרגש: מטה קטנה:
חוצצין: דוקא אם נקיים הן חוצצין דמקפיד עליהן:
על הבלוסין: מלוכלכין:
על איכוף: זאטטעל:
ועל של זקקין: נושאי נודות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת