משנה מנחות ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ב · משנה ג | >>

התודה מפגלת את הלחם, והלחם אינו מפגל את התודה.

כיצד.

השוחט את התודה לאכול ממנה למחרז, היא והלחם מפוגלין.

לאכול מן הלחם למחר, הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת.

הכבשים מפגלין את הלחם, והלחם אינו מפגל את הכבשים.

כיצד.

השוחט את הכבשים לאכול מהן למחר, הם והלחם מפוגלין.

לאכול מן הלחם למחר, הלחם מפוגל, והכבשים אינן מפוגלין.

משנה מנוקדת

הַתּוֹדָה מְפַגֶּלֶת אֶת הַלֶּחֶם,

וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַתּוֹדָה.
כֵּיצַד?
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה לְמָחָר,
הִיא וְהַלֶּחֶם מְפֻגָּלִין;
לֶאֱכֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר,
הַלֶּחֶם מְפֻגָּל,
וְהַתּוֹדָה אֵינָהּ מְפֻגֶּלֶת.
הַכְּבָשִׂים מְפַגְּלִין אֶת הַלֶּחֶם,
וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַכְּבָשִׂים.
כֵּיצַד?
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכְּבָשִׂים לֶאֱכֹל מֵהֶן לְמָחָר,
הֵם וְהַלֶּחֶם מְפֻגָּלִין;
לֶאֱכֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר,
הַלֶּחֶם מְפֻגָּל,
וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְפֻגָּלִין:

נוסח הרמב"ם

התודה - מפגלת את הלחם,

והלחם - אינו מפגל את התודה.
כיצד?
השוחט את התודה, לאכל ממנה למחר - היא והלחם מפוגלין,
לאכל מן הלחם למחר - הלחם מפוגל, והתודה אינה מפוגלת.
הכבשים - מפגלין את הלחם,
והלחם - אינו מפגל את הכבשים.
כיצד?
השוחט את הכבשים, לאכל מהן למחר - הן והלחם מפוגלין,
לאכל מן הלחם למחר - הלחם מפוגל, והכבשים אינן מפוגלין.

פירוש הרמב"ם

כבר ידעת שקרבן שלמים שמקריבים עמו לחם נקרא תודה, כמו שנאמר "אם על תודה יקריבנו"(ויקרא ז, יב). ועוד יתבאר עניין הלחם ההוא ושיעורו במסכת הזאת.

והלחם הזה נגרר אחר השלמים, וכן שתי הלחם הולכות אחר שני כבשים, וכשיפסל השורש יפסל הענף בפסולותן. אבל אם יארע הפיסול בהולכים אחריהם שהוא הלחם, הוא לבדו פסול, ויהיה העיקר שאחריו הולך שהוא קרבן עומד בשלימותו. והשמיענו שהדין בשניהן יחד שווין בעניין הזה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

התודה מפגלת את הלחם - שהלחם בא בשביל התודה והוא טפל לה, ואין התודה טפילה ללחם. וכן שני כבשים של עצרת, שתי הלחם הבאים עמהם הם טפלים לכבשים ואין הכבשים טפלים ללחם ו, והעיקר מפגל הטפל ואין הטפל מפגל העיקר. ואי אשמועינן תנא האי דינא בתודה ולא אשמועינן בכבשים של עצרת הוה אמינא התם הוא דכי מפגל לחם לא מפגלא תודה משום דלא הוזקקו בתנופה עם החלות, אבל כבשים דהוזקקו בתנופה עם החלות דכתיב (ויקרא כג) והניף הכהן אותם על לחם, אימא כי מפגל לחם לפגלו נמי כבשים. ואי תנא כבשים, הוה אמינא התם כי מפגלי כבשים מפגל לחם משום דהוזקקו זה עם זה בתנופה, אבל תודה דלא הוזקקו אימא כי מפגל בתודה לא מפגלי בחלות, צריכא:

פירוש תוספות יום טוב

התודה מפגלת את הלחם כו' הכבשים מפגלים את הלחם וכו'. כתב הר"ב שהלחם בא בשביל התודה והוא טפל לה וכו'. וכן שני כבשים וכו' גמרא. פירש"י תודה עיקר ולחם טפל דשחיטת תודה מקדשת ללחם כדאמרי' בפ' התודה יקריב קרבנו מלמד שאין הלחם קדוש. אלא בשחיטת הזבח. וכן שחיטת כבשים מקדשים ללחם. עיין פ"ד משנה ג':

לאכול ממנה למחר. או יזרוק דמה. או שיקטיר אימוריה למחר. הרמב"ם פי"ז מהלכות פסולי המוקדשין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על הברטנורא) דשחיטת תודה מקדשת ללחם, כדאיתא בפרק התודה. וכן שחיטת כבשים מקדשים ללחם. רש"י:

(ז) (על המשנה) לאכול כו'. או יזרוק דמה או יקטיר אמוריה למחר. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

התודה מפגלת את הלחם וכו':    פי"ז דהלכות פסולי המוקדשין סי' ז' ח': בפי' רעז"ל צ"ל דכתיב והניף הכהן אותם על לחם הבכורים וגו' אימא וכו' וגם בסוף לשונו ז"ל צריך להיות אימא כי מפגל בתודה לא מפגלי חלות צריכא:

תפארת ישראל

יכין

והלחם אינו מפגל את התודה:    שהתודה עיקר והלחם טפל לה. דאין הלחם מתקדש רק בשחיטת התודה:

לאכול ממנה למחר:    וה"ה לזרוק דמה או להקטיר אימוריה למחר. רק נקט לאכול לרבותא דסיפא. דכשחישב על הלחם אז אף מה דדמי לה באכילה בהתודה גופה. אפ"ה אינו מתפגל:

מפגלין את הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים:    דהלחם טפלין לכבשים. כלחמי תודה לתודה:

והכבשים אינן מפוגלין:    וקמ"ל תודה אף דלא הוזקקו לחמיו עמו בתנופה. אפ"ה כשפיגל התודה נפגלו עמה. וקמ"ל כבשים אף דהוזקקו עמן בתנופה. אפ"ה כי מפגל לחם לא נפגלו כבשים:

בועז

פירושים נוספים