משנה מידות א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מידות · פרק א · משנה ג | >>
חמשה שערים היו להר הבית.
שני שערי חולדה מן הדרום י, משמשין כניסה ויציאה.
קיפונוס יא מן המערב, משמש כניסה ויציאה.
טדי יב מן הצפון, לא היה משמש כלום.
שער המזרחי, עליו שושן הבירה צורה, שבו כהן גדול השורף את הפרה, [ ופרה ] וכל מסעדיה יוצאים להר המשחה.
חֲמִשָּׁה שְׁעָרִים הָיוּ לְהַר הַבַּיִת.
- שְׁנֵי שַׁעֲרֵי חֻלְדָּה מִן הַדָּרוֹם,
- מְשַׁמְּשִׁין כְּנִיסָה וִיצִיאָה.
- קִיפוֹנוֹס מִן הַמַּעֲרָב,
- מְשַׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה.
- טָדִי מִן הַצָּפוֹן,
- לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם.
- שַׁעַר הַמִּזְרָחִי,
- עָלָיו שׁוּשַׁן הַבִּירָה צוּרָה,
- שֶׁבּוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה
- וּפָרָה וְכָל מְסַעֲדֶיהָ
- יוֹצְאִים לְהַר הַמִּשְׁחָה:
חמישה שערים היו להר הבית -
- שני שערי חולדה מן הדרום - משמשין כניסה ויציאה,
- קיפונוס מן המערב - משמש כניסה ויציאה,
- טדה מן הצפון - לא היה משמש כלום,
- שער מזרחי - עליו שושן הבירה צורה,
- שבו כוהן גדול השורף את הפרה, ופרה וכל מסעדיה - יוצאין להר המשחה.
כשעלו משושן הבירה לבניין בית המקדש (שהיה) [שנתבאר] בימי עזרא, צווה אותם המלך שיעשו צורת מדינה כצורת שושן הבירה כדי שיהיה אימת המלך עליהם ויזכרו מושבם ולפיכך לא ימרדו במלכות, ולפיכך ציירו אותה על שער מזרח משערי הר הבית.
והר המשחה - בו היו שורפין פרה אדומה כמו שיתבאר במסכת פרה, והוא הר הזיתים והוא במזרחו של ירושלים, ומשער הזה היה יוצא כהן גדול והפרה ומשמשיה להר הזיתים.
ומה שאמר כהן גדול השורף את הפרה - הוא דעת רבי מאיר כמו שנתבאר בספרי ואינו הלכה, אבל היא כשירה בכהן הדיוט כמו שנבאר במקומו במסכת פרה.
ומן השער הזה היו מוציאין גם כן כל הצריך בשריפתה, והוא מה שאמר וכל מסעדיה:
משמשין כניסה ויציאה - שבהן היו נכנסין ויוצאים להר הבית:
קיפונוס מן המערב - שער של הר הבית שבצד מערב קיפונוס שמו, ושל צפון טדי שמו:
עליו שושן הבירה צורה - כשעלו מן הגולה צוו להם מלכי פרס לצייר צורת שושן הבירה על שערי הבית, כדי שיהיה להם מורא מלכות, וציירוהו בשער המזרח:
כהן גדול השורף את הפרה - מתניתין ר' מאיר היא דסבר אין פרה אדומה נשרפת אלא יג בכהן גדול. ואינה הלכה:
וכל מסעדיה - כל הכהנים המסייעים וסועדים לכהן השורף אותה:
להר המשחה - להר הזיתים שהוא במזרחו של ירושלים, שם היו שורפין את הפרה:
שני שערי חולדה מן הדרום. נכנס בדרום מהטעם שיתבאר ר"פ דלקמן. ושמם זה יתכן לומר שעל שם חולדה הנביאה נקראו כן. ואפשר שז"ש מלכים ב' כ"ג והיא יושבת בירושלים במשנה. היינו בתוך שער זה שהוא משנה ששנים הם ברוח זו. משא"כ ברוחות האחרות. ואע"פ שנאמר בירושלים ואלו הן בהר הבית ירושלים כולל הכל. ומה שהיו בכאן שני שערים לפי שרוב תשמיש הר הבית בדרום כדתנן בר"פ דלקמן. נ"ל:
קיפונוס. לא ידעתי לו טעם. ובשלטי הגבורים פ"ג חשב שהוא לשון יון. וענינו עבודת הגן שאפשר שהיה שם גן של ורדים מחוץ להר הבית [וכאותה ששנינו בפ"ב דמעשרות מ"ה] ובפ' פ"ז הזכיר לשון רש"י על כפת הירדן שבפטום הקטורת. שכתב רש"י גנת ורדין היתה בירושלים נקרא הורד ההוא כפה כו'. אע"פ שבפי' כפה אינו מודה לו לרש"י אין כאן מקומו. והא דהולך לו מדרום למערב. ואינו מקיף דרך ימין. בחושבנא בעלמא לית לן בה. כמ"ש משמא דגמ' בפ"ג דתמיד מ"ג:
טדי. בדל"ת כ"כ הרר"ש. וגם בערוך הביאו בערך טדי בדל"ת ולא פי' כלום [והרד"ק בפי' יחזקאל סי' מ'. כתב שהוא שם אדם. ואשתמטתיה] פסקי התוס' שכתבו וז"ל טדי. פי' הצנע כמו בטעמים יטידוך [היינו בפיוט שחרית דיו"כ המתחיל כי אדוקי וכו'] שידברו בצניעותיך א"נ לשון פיוט. כמו הני טיידי ופיוטי רגילי בהו קמי ריש גלותא. ע"כ. ולפי' הראשון ניחא שנקרא כן לפי שלא היה משמש כלום. ואף לראב"י בסוף פרקין שבעל קרי היה יוצא בו היה ג"כ לצניעות שלא ירגישו בו כי שם אין עוברים ושבים. אבל לפי' השני לא ידעתי למה נקרא כן [ואולי שהפייטנים באותו שער היתה להם לשכה שבה מלמדים ללוים נגוני המזמורים. כי יש לכל מזמור ניגון מיוחד. והראב"ע מפרש כן לכל התחלת מזמור כמו למנצח על מחלת שהוא על ניגון הפיוט המתחיל מחלת. וכן על השמינית. וכל כיוצא בהם. נמצא שצריך לימוד לכל מזמור כפי הניגון שמיוחד עליו. והנה זכיתי מהשי"ת לקנות ספר הראב"יה. ובסופו כתוב סדר בנין בית שני. ונכתב שם טרי בריש וכתב שער טרי שני אבנים זקופות כזה ח ולכך נקרא טרי פי' מוצב. עכ"ל. ולא הבינותי לפירושו זה. ועוד עמ"ש במ"ב פרק דלקמן]:
לא היה משמש כלום. אלא בעל קרי היה יוצא לראב"י כדמפרש בשלהי פרקין. הרר"ש. ועיין בפ' דלקמן מ"ב:
שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה. עיין בפי' הר"ב במ"ט פי"ז דכלים:
כהן גדול השורף את הפרה. כתב הר"ב מתני' ר"מ היא וכו' וכ"כ הרמב"ם. אבל במ"ח פ"ג דפרה דתנן נמי כ"ג פי' הר"ב שלפעמים נעשה בכ"ג מש"ה תני ליה אע"פ שכשרה אף בכהן הדיוט. והרמב"ם פי' שם שבתמידית היתה נעשית בכ"ג אע"פ שכשרה בכ"ה. ועמ"ש שם:
(י) (על המשנה) הדרום. יתכן לומר שעל שם חולדה הנביאה נקראים כן. והיו כאן שנים לפי שרוב תשמיש הר הבית בדרום כבריש פרק דלקמן. ועתוי"ט:
(יא) (על המשנה) קיפונוס. לא ידעתי לו טעם. ובשלטי גיבורים חשב שהוא לשון יון ענינו עבודת הגן, שאפשר שהיה שם גן של ורדים מחוץ להר הבית [וכאותה ששנינו פרק ב' דמעשרות משנה ה']. ועתוי"ט:
(יב) (על המשנה) טדי בדל"ת. פירושו הצנע, כמו בטעמים יטידוך [היינו בפיוט שחרית דיום הכפורים המתחיל כי אדוקי כו'] שידברו בצניעותיך. א"נ, לשון פיוט, כמו הני טיידי ופייטי רגילים בהו קמי ריש גלותא. תוספ'. ואולי שהפייטנים היה להם שם לשכה שבה מלמדים ללוים נגוני המזמורים, כי יש לכל מזמור ניגון מיוחד. ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) כך כתב הר"מ. ועיין פרק ג' דפרה משנה ח' בהר"ב:
חמשה שערים היו להר הבית: ביד בפ"ה דהלכות בית הבחירה בי' ב':
קיפונוס מן המערבי: בפתרוני הר"ר שמואל כחסיד י"מ מסלה דכתיב בקרת היינו קיפונום ולפי זה נוכל לומר למה נקרא שמו קיפונום נוטריקון שמקיף כלפי מקום הנס דהיינו אחורי בית הכטרת שהיתה מסלה מקפת כלפי לול שאחורי בית הכפרת ששם היה עיקר מקום הנס דהיינו שהשכינה שורה ע"ג הכפרת וגם מקום הארון אינו מן המדה הראב"ד ז"ל:
טדי מן הצפון: טדי בדלית עי' בתוי"ט מ"ש בשם פסקי תוס' וצריך עיון בבי' הרד"ק ז"ל בספר יחזקאל שכתב גבי פסוק ויעש את אלים ששים אמה ואל החצר וגו' כמו שאמור במשנה מדות חמשה שערים היו להר הבית שני שערי חולדה מן הדרום משמשין כניסה ויציאה נורה פי' שם איש מן הצפון לא הי' משמש כלום כי דומה שנפל שם טעות דבלאו הכי יש שם טעות אחר ע"ש:
לא היה משמש כלום: אלא בעל קרי יוצא בו לר"א בן יעקב כדמפרש בשלהי פירקין. וקשה לע"ד דהא לקמן בר"פ שני פירשו הרמב"ם ורעז"ל ומקיפים ויוצאין דרך שמאל פי' דרך שער הטדי הירי היה משמש ג"כ יציאה ולמי שאירעו דבר משמע דמשמש נמי כניסה וכמו שאכתוב שם בס"ד:
שער המזרח עליו שושן הבירה צורה. שבו כהן גדול השורף את הפרה וכל מסעֲדֶיהָ יוצאין להר המשחה: כך צ"ל. ומלת יוצאין קאי אכ"ג ואמסעדים דגרסינן בסימן ו' ופרה וכל מסעדיה יוצאין קאי נמי אפרה. [וי"ס דגרסי נמי הכא שבו כה"ג השורף את כפרה ופרה וכל מסעדיה יוצאין וכו']. וז"ל הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ומשער זה היה יוצא כהן והפרה ומשמשיה להר הזתים ומן השער הזה היו מוציאין ג"כ כל הצריך בשריפתה והוא מה שאמר וכל מסעדיה ע"כ. ואיתה להאי בבא בפ' שתי הלחם (מנחות דף צ"ח:)
יוצאין להר המשחה: פי' דרך זה הפתח שבמזרח יוצאין. וכבש היו עושין מהשער הזה להר הזיתים מפני קבר התהום הר"ש ז"ל וכדכתיבנא:
יכין
חמשה שערים היו להר הבית: היא החומה החצונה שמקיף הביהמ"ק:
משמשין כניסה ויציאה: לפי שירושלים בדרום העזרה היה [כיחזקאל מ' פ"ב] לפיכך היה רוב הכניסה ויציאה שם, וגם רוב תשמישי העזרה היה שם, להכי הוצרך בצד זה ב' שערים, ונקראין שערי חולדה, שבמקדש ראשון היתה חולדה הנביאה רגילה לקרוא שם נבואותיה באזני רוב העם הנכנסים ויוצאין שם:
קיפונוס מן המערב: אפשר שנקרא קופינוס, ע"ש שהיה שם אחורי ק"ק גנת וורדין שנקרא כך בלשון יון. ועשוהו שם לכבוד הק"ק שהיה לפניו במזרח [ובשלטי גבורים פ"ג כתב, דקיפוס בלשון יון גן, ופינוס ר"ל עבודה. דהיינו עבודת הגן, וא"כ היה צ"ל קיפוספונוס. רק דדרך לשון יון כשמחבר ב' מלות שסופו של זה דומה כראשיתו של זה יקצר המלה. כגון כשירצו לומר "טבע הזהב" צ"ל בלשון יון בשלימות "דינאמוס קריסוס" אבל יקצר היווני ויאמר דינאקריסוס. ה"נ יקצר ויאמר תחת "קיפוספונוס, קיפונוס"]. וי"א שנקרא כך ע"ש אותו שהתנדב לבנותו, וכשער נקנור (כיומא פ"ג מ"י):
טדי מן הצפון: נקרא טדי, שהוא תרגום של סוד והצנע, מדעשוי שער זה למי שנכנס או יוצא בהצנע, כבעל קרי כשיצא [כשלהי פרקן], וכדומה לזה. [אב"י ול"מ נ"ל שנגזר ממלת, ?deum Te שפירושו שיר תודה, ור"ל שער המשוררים. וזה לפע"ד פי' הפייט בטעמים יעידוך, ועי' תוי"ט בשם רבעתוס']. וי"ג טרי מפני שהיה משקוף של שער זה עשוי מב' אבנים זקופות זה כנגד זה, כזה*, שהוא בדוגמת משולש, ובלשון יון נקרא משולש טרי. ונ"ל דלהכי היה משולש שמשונה מצורת שאר השערים, כדי שיהיה לסימן להרוצה לכנוס או לצאת בהצנע למקום שאין רגל בני אדם מצוי שם בפנים ובחוץ. [ובש"ג (שם) דטרי בלשון יון ר"ל חלש. דהיינו שער החלש, מדהיה ב' אבנים שבמשקוף שלו תמוכים זה על זה, כאילו כל אחד חלש מלעמוד מבלי תמיכת חבירו. או שנגזר ממלת שהוא בל"י קיץ. מדהיו מסתופפים תחתיו בקיץ, משום שהיה שער הזה בצפון שהוא מקורר ומעודר קרני השמש]:
לא היה משמש כלום: ר"ל רק לפרקים לבעל קרי. ובש"ג [שם] כ' הגאון מהו' משה קאזי זצ"ל דר"ל שלא היה תשמיש של שער זה מיוחד לכניסה ויציאה בקביעות, רק לפרקים לחתנים ואבלים, כנזכר בפרקי דר"א:
שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה: כשעלו בני הגולה ציירו ממעל לשער זה את שושן הבירה, מדהיתה המטריפולין של מלך פרס, ועשו כן לכבוד המלכות, לומר שלמלכות ההוא שייכים. או כדי לפרסם לרוב הבאים למקדש גם דרך שם להשתחוות נגד ההיכל, שמלך פרס בנה הבית, ולהיות לו זכר נגד שער ההיכל שמכוון כגד שער זה:
שבו כהן גדול השורף את הפרה: וה"ה כהן אחר כשעושה הפרה. רק רגילה להעשות ע"י כה"ג [כפרה פ"ג מ"ה]:
ופרה וכל מסעדיה: כל המסייעים וכל הסומכין לעשייתה:
יוצאים להר המשחה: הוא הר הזיתים שבמזרח ירושלים ששם שורפין פרה האדומה, ולכן יוצאין בשער המזרח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת