משנה טהרות ח ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ח · משנה ב | >>
המפקיד כלים אצל עם הארץ, טמאים טמא מת וטמאין מדרס.
אם מכירו שהוא אוכל בתרומה, טהורין מטמא מת, אבל טמאין מדרס.
רבי יוסי אומר, אם מסר לו תיבה מלאה בגדים, בזמן שהיא רוצצת, טמאין מדרס.
אם אינה רוצצת, טמאין מדף, אף על פי שהמפתח ביד הבעלים.
המפקיד כלים אצל עם הארץ -
- טמאין טמא מת, וטמאין מדרס.
- אם מכירו שהוא אוכל בתרומה -
- טהורין מטמא מת, אבל טמאין מדרס.
- רבי יוסי אומר: מסר לו תיבה מלאה בגדים -
- בזמן שהיא רוצצת - טמאין מדרס,
- אם אינה רוצצת - טמאין מדף, אף על פי שהמפתח ביד הבעלים.
כבר בארנו בפתיחת זה הסדר משפטי הכלים אם היו טמאין טומאת מת, ולזה אמר שהן גם כן במדרגת טמא מת. ובהיות זה העם הארץ יודע שזה אשר הפקיד אצלו אוכל תרומה הנה הוא כהן, ישמרם מטומאת מת, והוא נאמן באמרו לא נטמאו במת ואף על פי שהוא עם הארץ, כמו שביארנו בעשירי מכלים. אמנם נשארה בהן טומאת מדרס, לפי שפעמים תשב עליהן אשתו נדה, והוא לא ימחה בידה להיותו עם הארץ.
וכבר ביארנו שרוצצת - רוצה לומר "נלחצת".
ועניין זה רבי (יהודה) [יוסי] אומר, אם היו אלה הבגדים מעוכים קצתם בקצתן בארון עד שילחצם כיסוי הארון, הנה אז אפשר שתשב עליהן אשתו נדה. אמנם אם היתה בלתי מלאים בגדים אבל ישאר בין הכיסוי ובין הבגדים ריקות, לא תשב עליהם, אמנם יטמא טומאת מדף לבד, רוצה לומר שהן ישובו כמו כלים שנישאו על גבי הזב אשר יטמאו טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין, כמו שביארנו בראשון מכלים וכמו שיתבאר בזבים (פ"ב), ושם יתבאר לך שהכלים אשר ישא הזב יקרא מדף.
ואמר אף על פי שהמפתח ביד הבעלים, אשר היה אומר אף על פי שיהיה אפשר להן שיהיו טהורים, הודיענו שהן טמאים. ובתוספתא "נאמנים עמי הארץ על טבילת טמא מת, ואין נאמנים על טבילת מדף", רוצה לומר אם אמרו טהרנו זה אשר היה טמא מדף.
ואין הלכה כרבי יוסי:
אם עם הארץ מכיר את המפקיד שהוא אוכל בתרומה זהיר עליהן שלא יטמאו במת ולא בעו הזאה שלישי ושביעי אבל טמאים מדרס משום אשתו דאין נזהר על אשתו וברייתא דלוקח כלים מאומני עם הארץ ומוסר כלים לאומני עם הארץ לא קשיא מידי כדפרישית בפירקין דלעיל:
בזמן שהיא רוצצת. שהכיסוי דוחק את הבגדים מחמת שהיא מליאה ביותר:
טמאים מדרס. הבגדים דכשאשתו יושבת על התיבה או נשענת עליה מכבדת על הבגדים:
אם אינה רוצצת טמאין מדף. כלומר טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין:
אע״פ שמפתח ביד הבעלים. דחיישי' שמא הסיטם:
המפקיד כלים אצל עם הארץ טמאים טמא מת - וצריכין הזאה שלישי ושביעי:
אם מכירו - אם העם הארץ מכיר במפקיד שהוא כהן אוכל בתרומה, זהיר על הפקדון שלו שלא יטמאנו במת, ואינו צריך הזאה:
אבל טמאין מדרס - משום אשתו נדה שמא ישבה עליהן, דאינו נזהר מטומאת אשתו:
בזמן שהיא רוצצת - שהכיסוי דוחק הבגדים מחמת שהיא מלאה ביותר:
טמאים מדרס - הבגדים. דכשאשתו יושבת על התיבה או נשענת עליה, מכבדת על הבגדים:
אם אינה רוצצת טמאין מדף - כלומר טומאה קלה, לטמא אוכלין ומשקין, כמו על גבו של זב שאינו מטמא בגדים:
אע"פ שהמפתח ביד בעלים - דחיישינן שמא הסיטה:
רוצצת. פי' הר"ב שהכסוי דוחק כו' מלת ויתרוצצו תרגום ודוחקין. הר"ש רפ"ד דאהלות [ומ"ש הר"ב דכשאשתו כו' או נשענת. שהוא אחת מחמשה דרכים שהזב מטמא את המשכב כדתנן בספ"ב דזבים]:
טמאין מדף. פירש הר"ב טומאה קלה וכו'. עיין בפי' הר"ב במשנה ו' פ"ד דזבים:
.אין פירוש למשנה זו
המפקיד כלים אצל ע"ה: וה"ה אם נתן כליו לאומן ע"ה כדאיתא בתוספתא וכן הוא ג"כ שם רפי"ב:
ר' יוסי אומר אם מסר וכו': ואין הלכה כר' יוסי:
רוצצת: מלשון ויתרוצצו דמתרגמינן ודחקין כן פי' הר"ש בפירושו לתוספתא דברפ"ד דאהלות:
יכין
טמאים טמא מת: דכל ע"ה מחזקינן לי' מסתמא כטמא בטומאת מת. והרי הוא אהט"ו [כרמב"ם ספי"א ממשכב]. ולפיכך חיישינן שמא נגע בהכלים ונעשו אהט"ו כמותו. והרי כל אהט"ו טמא טו"ז. [ולענין הזאה עיין מ"ש בס"ד פ"א דאהלות סי' ד' ובפרקין סי' ט"ו]. מיהו כ"ש אוכלין שהפקידן אצל ע"ה שהן טמאים [כפ"ז מ"ה]. רק תנא נקט כלים לרבותא דלא מיבעיא אוכלין דהרי יש בהן גם חשש שמא נטמא הע"ה בשרץ דשכיח טפי ממת. וחזר וטימא האוכלין. אלא אפילו בכלים. דאין בהן חשש זה. דהרי כשנטמא הע"ה בשרץ נעשה רק ראשון. ואינו חוזר ומטמא כלי. וגם שיתטמא הכלי בהיסט. נמי ליכא למיחש רק בשיש שם אשה. וליכא גבי כלי למיחש רק שמא נטמא במת דלא שכיחא. אפ"ה קמ"ל דחיישינן כה"ג שחוזר ומטמא להכלים להיות אהט"ו:
וטמאין מדרס: ר"ל אם הן ראויין למשכב ומושב. אז מלבד שמטמאים טו"ז. מטמאים ג"כ במשא. כנושא מדרס הזב. דבאשתו עמו מיירי וכדאמרן. ושמא ישבה עליהן אשתו נדה. והרי כל הנושא ונישא ע"ג משכב זה. נטמא אף שלא נגע בו [כפ"ה דזבים מ"ג]. ואילו לא הוה חיישי' להו רק שמא נגעו בטמא מת. הרי כל הנושא או נישא אפילו ע"ג מת עצמו. כשלא נגע בו טהור. כשלא הסיט את המת ולא האהיל עליו. ומשכב ששכב עליו המת. אפילו האהיל על המשכב או הסיטו. או נשאו או נישא עליו טהור. אמנם טעם משנתנו. דכיון דהפקידן ביד הע"ה ובבית הע"ה. הרי הן ככלים של ע"ה. והרי גוף של הע"ה וגם כל כליו כולן בחזקת שנטמאו במת. ואם ראויין למדרס. טמאים גם טומאת מדרס. אם לא שיאמר הע"ה בפירוש ששמרן מטומאת מת. אז נאמן. אבל אינו נאמן ששמרן מטומאת מדרס והיסט. דאין הע"ה בקי בדיניהן [ועיין רמב"ם ספי"א ממשכב]. אבל לעיל [פ"ז מ"ה] שלא מסר הכלי לע"ה לשמרן בבית ע"ה. אין חוששין בהן חשש טומאת מת. רק חשש מגע ע"ה. ואע"ג דאפי' נגע הע"ה באהט"ו אחר. אינו רק ראשון. ואינו מטמא כלי. אמקט"ו רק מאהט"ו. אפ"ה מדאינו נזהר מטומאות עשאוהו כזב [כרמב"ם פי"ג ה"א. ונ"ל דהוכיח הרמב"ם כן מש"ס [נדה דלג"ב] דקאמרי' ותיפוק ליה משום צנורא דע"ה]. ולהכי טמאים רק טומאת ערב:
אם מכירו: נפקד למפקיד:
טהורין מטמא מת: ואינן טמאים רק טומאת ערב מחשש מגע ע"ה. אבל אינן טמאים טומאת ז' מחשש שנטמא ע"ה במת. דאם נטמא במת היה נזהר מליגע בהכלי שלא תתטמא התרומה שיתן אח"כ להחבר לתוכה. אבל שאר טומאות לא חמירי לי' לע"ה כל כך. והוא מחזיק א"ע בחזקת טהור. ושמא נעשה אב ומטמא להכלי טומאת ערב. היינו דתנן לעיל [פ"ז מ"ה]. במניח ע"ה שומר בתוך ביתו כל האוכלין והמשקין שבבית טמאים לא חלקו שם בין מכיר בו שהוא אוכל תרומה או לא:
אבל טמאין מדרס: כשראויין למשכב ומושב. דחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה. שבעיניו טהורה היא [ר"מ]:
בזמן שהיא רוצצת: שהבגדים שבתיבה הן רבים. עד שנוגעין בתחתית הכסוי. ואם כן יש לחוש שכשישבה אשתו או נשענה על הכסוי. הכבידה על הבגדים שתחת הכסוי ודחקתן:
אם אינה רוצצת טמאין מדף: דהיינו טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין. דאע"ג דאין לחוש שמא עשתה אותן מדרס. או שמא נגעה בהן דהרי סגורין הן. עכ"פ חיישינן שמא הסיטה את התיבה עם הבגדים שבתוכה ולאו אדעתה. והרי כל היסט זב וזבה. הו"ל כדבר שנשאו. דאינו רק ראשון לטמא אוכלין ומשקין [כנדה לג"א]. מיהו אפילו אם המפתח ביד ע"ה אפ"ה כיון שסגרן החבר. אין הבגדים שבתוך תיבה טמאים מדרס. מדלא מסר לו רק שמירת המפתח [כפ"ז מ"א ומ"ז]. אבל התיבה עצמה אע"ג דבין כך וכך טהורה ממדרס. דמדמיירי שפתחה למעלה. הרי א"ל עמוד ונמ"ל [ככלים פי"ט מ"ז]. עכ"פ חיישינן שמא הסיטתה. או שמא נגעה או נשענה עליו ולאו אדעתה. דטימאה התיבה עכ"פ במגע. ורק הבגדים שבתוך התיבה לא נטמאו כשנשענה על התיבה. דהבגדים שהן כלים אמקט"ו רק מאהט"ו. ואפ"ה טמאים. דשמא הסיטתן התיבה עם הבגדים ונעשו כולן ראשון. וכדאמרן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת