משנה בכורות ט דפוסים
משנה בכורות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין.
ונוהג בבקר ובצאן, ואינן מתעשרים מזה על זה.
בכבשים ובעזים, ומתעשרין מזה על זה.
בחדש, ובישן, ואינן מתעשרין מזה על זה.
שהיה בדין, מה אם החדש והישן שאינן כלאים זה בזה, אין מתעשרין מזה על זה, הכבשים והעזים שהם כלאים זה בזה, אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה, תלמוד לומר (ויקרא כז) "וצאן", משמע כל צאן, אחד.
מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה.
וכמה היא רגל בהמה רועה, ששה עשר מיל.
היה בין אלו לאלו שלשים ושנים מיל, אינן מצטרפין.
היה לו באמצע, מביא ומעשרן באמצע.
רבי מאיר אומר, הירדן מפסיק למעשר בהמה.
הלקוח או שניתן לו מתנה, פטור ממעשר בהמה.
האחים השותפין שחייבין בקלבון, פטורין ממעשר בהמה.
ושחייבין במעשר בהמה, פטורין מן הקלבון.
קנו מתפוסת הבית, חייבין.
ואם לאו, פטורין.
חלקו וחזרו ונשתתפו, חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה.
הכל נכנס לדיר להתעשר, חוץ מן הכלאים, והטריפה, ויוצא דופן, ומחוסר זמן, ויתום.
איזהו יתום, כל שמתה אמו או שנשחטה.
רבי יהושע אומר, אפלו נשחטה אמו והשלח קיים, אין זה יתום.
שלש גרנות למעשר בהמה: בפרוס הפסח, בפרוס העצרת, בפרוס החג, דברי רבי עקיבא.
בן עזאי אומר, בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב.
רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול.
ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול.
רבי מאיר אומר, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
בן עזאי אומר, האלוליין מתעשרין בפני עצמן.
כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול, הרי אלו מצטרפין.
חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה, אינן מצטרפין.
חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן, הרי אלו מצטרפין.
אם כן למה נאמר שלש גרנות למעשר בהמה, שעד שלא הגיע הגורן, מותר למכור ולשחוט.
הגיע הגורן, לא ישחוט.
ואם שחט, פטור.
כיצד מעשרן, כונסן לדיר ועושה להן פתח קטן כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחת, ומונה בשבט, אחד, שנים, שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, שבעה, שמונה, תשעה, והיוצא עשירי סוקרו בסקרא ואומר "הרי זה מעשר".
לא סקרו בסקרא ולא מנאם בשבט, או שמנאם רבוצים, או עומדים, הרי אלו מעושרים.
היה לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד, אין זה מעשר.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר, הרי זה מעשר.
קפץ [ אחד ] מן המנויין לתוכן, הרי אלו פטורין.
מן המעושרים לתוכן, כולן ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים.
יצאו שנים כאחד, מונה אותן שנים שנים.
מנאן אחד, תשיעי ועשירי מקולקלין.
יצאו תשיעי ועשירי כאחת, תשיעי ועשירי מקולקלין.
קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, שלשתן מקודשין.
התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה, דברי רבי מאיר.
אמר רבי יהודה, וכי יש תמורה עושה תמורה.
אמרו משום רבי מאיר, אילו היה תמורה, לא היה קרב.
קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי, אין אחד עשר מקודש.
זה הכלל, כל שלא נעקר שם עשירי ממנו, אין אחד עשר מקודש.
משנה בכורות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב