משנה בכורות ט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ט · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הכל נכנס לדיר להתעשר, חוץ מן הכלאים, והטריפה, ויוצא דופן, ומחוסר זמן, ויתוםי.

איזהו יתום, כל שמתה אמו או שנשחטה.

רבי יהושע אומר, אפלו נשחטה אמו והשלח קיים, אין זה יתום.

נוסח הרמב"ם

הכל נכנס לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום איזה הוא יתום כל שמתה אימו או ששחטה רבי יהושע אומר אפילו נשחטה אימו והשלח קיים אין זה יתום.

פירוש הרמב"ם

הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים כו': מה שאמר הכל ואפי' רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ומחיר ואתנן וטומטום ואנדרוגינוס לפי שכל אלו אינם אסורים אלא לדבר שאין ראוי לו בבעל מום ומעשר בהמה הואיל ואין חוששין בו למום שנאמר לא יבקר בין טוב לרע לפיכך אין חוששין בו לכל אלו והוציא מכללן כלאים ומחיר ומחוסר זמן וכו' כפי מה שעלה בידינו מספרא והוא מה שנאמר שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה ר"ל שתלד דומה למין אחר כי יולד פרט ליוצא דופן והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן תחת אמו פרט ליתום והפסוק הזה נאמר בקדשים ולמדנו ממנו ממעשר בהמה בגזירה שוה לפי שנאמר בכאן תחת אמו ונאמר במעשר תחת השבט ואמרנו ג"כ טריפה אינו נכנס לדיר להתעשר לפי שנאמר במעשר כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינה עוברת לפי שהיא חולה ואין הלכה כר' יהושע:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הכל נכנס לדיר להתעשר - הכל לאתויי רובע ונרבע ומוקצה שהפרישוהו להקריבו לעבודה זרה, ונעבד שעבדו הבהמה עצמה ואתנן זונה ומחיר כלב וטומטום ואנדרוגינוס. שכל אלו אע"פ שהם פסולים לקרבן ח נכנסין לדיר להתעשר, דכיון דלא הקפידה תורה בבעל מום לגבי מעשר כדכתיב (ויקרא כז) לא יבקר בין טוב לרע, לא הקפידה נמי בכל הנך פסולין:

חוץ מן הכלאים והטרפה ויוצא דופן כו' - דת"ר שור או כשב (שם כב) פרט לכלאים, דהיינו הבא מתיש ורחל. או עז, פרט לנדמה ט, שבא מאיל ורחל ודומה לעז. כי יולד, פרט ליוצא דופן. והיה שבעת ימים, פרט למחוסר זמן. תחת אמו, פרט ליתום שמתה אמו כשילדתו. דכל הני פסולים לקדשים. ומעשר בהמה יליף מקדשים בגזירה שוה, נאמר כאן (שם כז) תחת השבט, ונאמר להלן תחת אמו. מה להלן פרט לכל השמות הללו, אף כאן פרט לכל השמות הללו. וטריפה נמי אינה נכנסה לדיר להתעשר, דכתיב (שם) כל אשר יעבור, פרט לטריפה שאינה עוברת, כגון שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, שהיא אחת מן הטרפיות, וה"ה לכל שאר מיני טרפיות:

והשלח קיים - העור קיים. תרגום והפשיט, וישלח:

אין זה יתום - לפי שיש מקומות שכשהבהמה מתה מחמת לידה מפשיטין אותה ומלבישים בעורה את החיה [את] הולד יא כדי שיתחמם, ומעלי ליה כאילו היתה אמו חיה. ואין הלכה כר' יהושע:

פירוש תוספות יום טוב

הכל נכנס לדיר להתעשר. כתב הר"ב הכל לאתויי רובע ונרבע כו'. ואע"ג דלא חזו להקרבה יאכלו במומן לבעלים רש"י. ובגמ' דכתיב (ויקרא כ"ב) כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם. ותנא דבי ר' ישמעאל. כל מקום שנא' בו השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה דבר ערוה דכתיב (בראשית ו') כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ עבודה זרה דכתיב (דברים ד') פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל. וכל שהמום פוסל בו. דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו. וכל שאין המום פוסל בו. אין דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו [דהא אקשינהו רחמנא למום דכתיב כי משחתם בהם מום בם] רובע ונרבע דבר ערוה. מוקצה ונעבד עבודה זרה. ואתנן דבר ערוה. ומחיר אתקש לאתנן. טומטום ואנדרוגינוס קסבר ספיקא הוא [אי זכר אי נקבה הלכך ממ"נ מיעשרי]. וק"ל דבספ"ו פסק הר"ב כחכמים. דאמרי בריה בפני עצמו הוא. וכ"כ במשנה ו' פ"ח דיבמות. והשתא אין כאן ממ"נ. ואין לפרש דבריה היינו שלא הכריעו. ומ"מ ספק הוי. כמ"ש בשם התוס' ברפ"ב דזבים. דא"כ אמאי [תנן בספ"ו שהוא] נגזז ונעבד. אלא ודאי בריה ממש ס"ל לחכמים. ואפשר דאין הכי נמי דלהלכתא אין אנדרוגינוס בכלל הכל דתנן ואינו נכנס לדיר להתעשר ואין למדין מן הכללות. אפילו במקום שנאמר בהן חוץ. אלא דקשיא דהרמב"ם בחבורו ה"ל לכתוב ולפרוט האנדרוגינוס בהדי הנך דמפיק מכללא דנכנסין. וצ"ע:

חוץ מן הכלאים וכו'. כתב הר"ב דת"ר שור או כשב פרט לכלאים כו'. או עז פרט לנדמה. ובכ"מ דחשבינן במשנה [כלאים] רגיל לדלג נדמה כאילו הוא בכלל כלאים. תוס' ועיין לקמן:

ויתום. תימה דכיון דמקדשים ילפינן אמאי לא תנן ליה בשום דוכתא לא ברפ"ח ובמשנה ב' פי"ד דזבחים ולא בספ"ב ורפ"ו דתמורה. ולמאי דלא קחשיב בהו נדמה. איכא למימר דתני ושייר נדמה. ושייר נמי יתום. וקשיא אדהכא דמאי שייר דשייר נדמה. והרמב"ם בפ"ג מהא"מ העתיק הברייתא דכתב הר"ב הכא. וכתב נמי תחת אמו פרט ליתום. ובההוא פירקא כתב המקדיש רובע ונרבע וכו' והשיגו הראב"ד מאי טעמא לא תני יתום. וכתב הכ"מ שהר"י קורקוס תירץ דיתום הוי בכלל יוצא דופן. דכיון שנולד אחר שנשחטה אמו [דהרמב"ם והראב"ד נקטי לזה והשמיטו למתה. וכבר השיגו הכ"מ בזה] אין זו לידה. וכך אמרו בפ"ב דחולין. [דף ל"ח ע"ב] אי דמתה אמיה והדר ילדתיה מכי יולד נפקא. וכתב רש"י דהיינו יוצא דופן ושם העמידו הפסוק בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים. ומשום דקי"ל דא"א לצמצם [כמ"ש לעיל פ"ב משנה ו'] השמיטו רבינו עכ"ל הכ"מ. ואולי דמש"ה נמי לא קפיד תנא למתניה בכולי דוכתי דכיון דא"א לצמצם. אין לנו יתום אלא כולהו מפסלי לגבן משום יוצא דופן. ואלא מיהת בחד דוכתא דהיינו הכא תנייה משום דהא איתא עכ"פ. ומש"ה לא תני ליה בחדא מדיני קדשים דא"כ ה"ל למתני בכלהו דשוין הן דכולהו בקדשים איירי. אלא תני לה הכא במעשר ובכולהו דקדשים לא תנייה משום דליתיה לגבי דידן דא"א לצמצם. וקשיא לי על הראב"ד דלא על הרמב"ם תלונתו. אלא על משניות דזבחים ותמורה ואההיא ברייתא שממנה העתיק הרמב"ם. ויראה לי דאה"נ שכך היא השגתו והיינו דכתב מ"ט לא תני. ואילו על הרמב"ם תלונתו לא הל"ל בלשון תני:

[*והשלח. עיין בפי' משנה ו' פרק ה' דמכשירין]:

אין זה יתום. כתב הר"ב שיש מקומות כו'. ומלבישים בעורה את החיה את הולד כך הגהתי דבברייתא תני את החיה. ופירש"י זה הולד ומסיים רש"י דכיון דהעור מהני לולד דומה כמי שאמו קיימת:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) ויאכלו במומן לבעלים. רש"י. ובגמרא, דכתיב כי משתתם בהם מום בם וגו'. ותני דבי ר' ישמעאל, כל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא ערוה ועבודה זרה כו', וכל שאין המום פוסל בו אין דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין כו', ומחיר אתקיש לאתנן, וטומטום ואנדרוגינוס ספיקא הוא הלכך טטה נפשך מיעשרו. וקשה דבסוף פרק ו' פסק הר"ב [דאנדרוגינוס] בריה בפ"ע הוא. ואפשר דאין הכי נמי דלהלכה אינו נכנס לדיר. ואין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ. ועתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) ובכל מקום דחשיב במשנה כלאים רגיל לדלג נדמה, כאלו הוא בכלל כלאים. תוספ':

(י) (על המשנה) ויתום. תימה, דכיון דמקדשים ילפינן, אמאי לא תנן ליה בשום דוכתא כו'. ובכ"מ בשם הר"י קורקוס תירץ, דבכלל יוצא דופן הוא. דבגמרא אוקמינן לה, בזה פירש למיתה וזה לחיים, וקיי"ל דאי אפשר לצמצם. א"כ אם נולד לאחר מיתה אין זה ילוד. ולכך השמיטו הר"מ ע"כ. והתנא נקטיה בחד דוכתא משום דהא איתיה על כל פנים. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) כך הגהתי. דבברייתא תני את החיה, ופירש"י, זהו הולד. ומסיים דכיון דעור מהני לולד דומה כמו שאמו קיימת:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הכל נכנס לדיר וכו':    ביד שם בהלכות בכורות פ' ששי סי' י"ד:

חוץ מן הכלאים וכו':    ה"מ למיתני נמי נדמה דהא מפרש טעמא בגמרא משום דילפינן תחת תחת מקדשים אבל בכל מקום דחשיב כלאים וטרפה רגיל לדלג נדמה כאילו הוא בכלל כלאים דדמי ליה קצת תוס' ותוספי הרא"ש ז"ל. בפי' רעז"ל דכיון דלא הקפידה תורה בבעל מום וכו' לא הקפידה בכל הנך. אמר המלקט ילפינן ליה בגמרא מקרא דכתיב כי משחתם בהם מום בם וכל מקום שנאמר השחתה דבר ערוה וע"ז הוא דגבי ערוה כתיב כי השחית וגבי ע"ז כתיב פן תשחיתון כל שהמום פוסל בו דהיינו קדשים דבר ערוה וע"ז נמי פסלי בהו אבל מעשר בהמה דלא פסיל ביה מומא דהא כתיב לא יבקר מן טוב לרע דבר ערוה וע"ז נמי לא פסלי ביה רובע ונרבע דבר ערוה מוקצה ונעבד ע"ז ואתנן דבר ערוה ומחיר איתקש לאתנן. טומטום ואנדרוגינוס קסבר תנא דידן דספקא הוא הלכך ממה נפשך מעשרי דבין זכר בין נקבה חייב במעשר ור"ש בן יהודה פליג דטומטום ואנדרוגינוס אין מתעשרין דקסבר בריה הוא ומיעט רחמנא גבי קדשים זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס ומעשר נמי יליף תחת תחת מקדשים. [הגה"ה ופי' רש"י ז"ל והני רובע ונרבע וכולהו אינך רחמנא רבינהו דליעשרינהו ואע"ג דלא חזו להקרבה יאכלו במומן לבעלים ע"כ]. וכתבו תוס' ז"ל דהך סוגיא דלא כרב חסדא וריש לקיש שרמזתי דבריהם לעיל ס"פ על אלו מומין והם יתרצו סמי טומטום ממילתיה דר"ש בן יהודה. בפי' רעז"ל או עז פרט לנדמה שבא מאיל ורחל ודומה לעז פי' דאע"פ שנתעברה אמו ממינה דהיינו איל יצא הולד דומה לעז. ולשון רש"י ז"ל נדמה שאמו רחל והוא דומה לעז ע"כ ולשון הרמב"ם ז"ל בפירושו או עז פרט לנדמה ר"ל שתלד דומה למין אחר ע"כ:

ויוצא דופן וכו':    מתני' דמפיק כל הני כר' עקיבא אליבא דר' יהושע אבל ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא פליג בברייתא בגמרא ואמר אליבא דר' יהושע חוץ מן הכלאים והטרפה לחוד ובגמרא מפרש טעמיה דביוצא דופן סבר לה כר"ש דאמר בפ' יוצא דופן ולד מעלייא הוא ויושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה דאמר קרא תלד לרבות יוצא דופן והכא נמי גבי בהמה לידה מעלייא לקדשים כריש לקיש ודלא כר' יוחנן דאמר התם מודה היה ר"ש לענין קדשים וכו':

מחוסר זמן:    סבר לה כר"ש בן יהודה דאמר לעיל בפירקין מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר והרי הוא כבכור מה בכור קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו:

יתום:    כגון שהשלח קיים ור' יהושע לטעמיה דאמר אפילו שחט את אמו והשלח קיים אין זה יתום:

איזהו יתום כל שמתה אמו או נשחטה ואח"כ ילדה ר' יהושע אומר וכו':    כך הגירסא בגמרא ואפילו בתלמודו של הר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל לא נמחקה מלות ואחר כך ילדה. בסוף פי' רעז"ל ומלבישים בעורה את החיה ואת הולד ע"כ. אמר המלקט וראה שצריך להגיה את החיה דהיינו הולד ופי' רש"י ז"ל דכיון דהעור מהנה לולד דומה כמי שאמו קיימת ע"כ וביד פ"ג דהלכות איסורי מזבח סי' ד':


פירושים נוספים