משנה אהלות ט י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ט · משנה י | >>
היתה עומדת בתוך הפתח ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח, טומאה בתוכה, הבית טהור.
טומאה בבית, מה שבתוכה טמא, שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס.
הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח
- וְאֵין בֵּינָה לְבֵין הַמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ,
- הַבַּיִת טָהוֹר.
- טֻמְאָה בַּבַּיִת,
- מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא;
- שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת
- וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס:
- מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא;
היתה עומדת בתוך הפתח,
- ואין בינה לבין השקוף פותח טפח -
- טומאה בתוכה - הבית טהור.
- טומאה בבית - מה שבתוכה טמא,
- שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.
- ואין בינה לבין השקוף פותח טפח -
שקוף - הוא המשקוף העליון אשר קראו הכתוב "משקוף".
היתה הטומאה תוך הכוורת תחת המשקוף פותח טפח, הנה הטומאה תצא חוץ לבית לפי שאין בינה לבין המשקוף טפח.
אולם אם היתה טומאה בבית הנה כל מה שתוך הכוורת טמא, לפי שהטומאה תצא מן הבית דרך פתחו ותטמא מה שבכוורת, וטעמו לפי שדרך הטומאה לצאת:
הבית טהור. שהשקוף יורד וסותם את פי הכוורת ואין הטומאה נכנסת לבית כיון דאין בינה לשקוף פותח טפח ולא במחולחלת איירי דאי במחולחלת איירי א"כ (דאין) דרך שם היתה טומאה יוצאה לבית כי כל הני דלעיל:
טומאה בבית מה שבתוכה טמא. נראה שזה טעות סופר אלא טהור גרסי' כדמשמע בתוספתא שהטומאה יוצאה לחוץ ואין נכנסת לתוך הכוורת:
תניא בתוספתא (שם) כוורת שהיא עומדת בתוך הפתח וסותמת את כל הפתח אם אין בין פיה לשקוף פותח טפח ובין שוליה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה להכנס אם יש בין פיה לשקוף פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טמא אם אין בין דופנותיה לפצימין פותח טפח ובין שוליה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור: שתי כוורת שהן עומדות בתוך הפתח וסותמות את כל הפתח אם אין שולים של זו על גבי של זו אם יש בין העליונה לשקוף פותח טפח ובין פי התחתונה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור. טומאה בבית מה שבתוכה טמא וכלים שביניהן טהורין אם יש בין דופנותיה לפצימין פותח טפח וביניהן לארץ פותח טפח טומאה בתוכן הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכן טהור נטמאת אחת מהן היא טמאה והבית וחבירתה טהורים וכן פיה של זו ע"ג שוליה של זו וכן שוליה של זו על גבי פיה של זו. פירוש וסותמת כל הפתח מלמעלה ולמטה ומן הצדדין כמו שמפרש והולך וכן (צ"ל ובין) שולי' לארץ פותח טפח לרבותא נקטיה אע"פ שטומאה נכנסת תחתיה מצלת כיון דפיה סמוך לשקוף בפחו' מטפח ועוד יש לפרש דוקא בדאיכא טפח שיש מקום לטומא' כמו שאפרש וכן (צ"ל ובין) פי' התחתונ' לארץ פותח טפח כלומר אם כוורת אחת היא בין שוליה לארץ פותח טפח ואם שתים הן זו ע"ג זו ופי התחתונה למטה אין בין פי התחתונה לארץ פותח טפח והא דקתני טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור אעליונה קאי דאע"ג דנטמאה תחתונה נעשית סתימה לעליונה אם פי העליונה על שוליה דאע"ג דסתימה שעל ידי כלי אינו מועיל בלא צמיד פתיל בכוורת שאינה מקבלת טומאה כדפרישית לעיל פ"ד הכא מהני משום דאין בינה לשקוף פותח טפח ומצלת עם דפנות אהלים א"נ הכא מיירי בפי העליונה לצד השקוף ולפי ששנינו אין בין דפנותיה לפצימים פותח טפח היה הכל טמא אם יש טומא' דנמצא כל הפתח סתום חוץ מהאי פותח טפח דלמטה אם איתא שגם למטה ליכא פותח טפח היה הכל טמא אם יש טומאה בבית כיון דסופה לצאת דרך הפתח ואית דגרס ואין בין שוליה לארץ פותח טפח ולפי אותה גירסא יש לפרש ובין פי התחתנה כמו ואין בין פי התחתונ' ומשום דכבר תנא ואין בתרוייהו לא חשש כאן לשנות דעלייהו קאי כלומר אם שתי כוורות הן אין בין פי התחתונה לארץ פותח טפח ואע"ג דכל הפתח סתום יש לבית פתחים הרבה. אם יש בין פי העליונה לשקוף פוחח טפח ובין פי התחתונה לארץ פותח טפח כגון שתי כוורו' שולי העליונה על שולי התחתונה והכלים שביניהן טהורין כגון שלש כוורות ויש כלים באמצעית דאע"פ שפיהן מרווחין מרוחק טפח זו מן הארץ וזו מן השקוף נחשבות ככסוי לפי האמצעית כמו שפירשנו: אם יש בין דופנותיהן לפצימין פותח טפח וביניהן לארץ פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור על כרחין טעות סופר יש כאן דטמא ראוי להיות ויש לישבו בדוחק דהכי קאמר וביניהן לארץ פותח טפח כלומר שפי התחתונה דבוק בשקוף ובין שולי העליונה לשולי התחתונה טפח זה קרוי ביניהן לארץ פותח טפח ואע"ג דליכא צמיד פתיל בתחתונה וגם מרוחקת טפח מן הפצימין כיון שהארץ סותמת פיה מציל בכלי דלא מקבל טומאה אע"פ שאין מועיל בקדירה ובתנור כדפרישית לעיל: נטמאת אחת מהן כגון שפי התחתונה או העליונה רחוק טפח ולאו טמאה ממש קאמר שתהיה כוורת עצמה טמאה דבמחזקת ארבעים סאה עסקינן דלאו בת קבולי טומאה היא דאי לאו הכי לא היתה מצלת ואע"ג דכבר שמעינן לה מהנך כללי דלעיל הדר תנייה משום כן דקתני היא טמאה וחבירתה טהורה דנחשבת כסוי לחבירתה להציל: פיה של זו על גבי שוליה של זו ששתיהן כפאן על פיהן זו על זו וכן שוליה של זו על גבי פיה של זו שיושבות זו על זו כתיקנן ועוד יש לפרש בהך ברייתא ובהך ברייתא דלעיל דכל היכא דקתני ואין בין והדר תני ובין אאין קמא קאי ובין שוליה לארץ ובין דופנותיה לפצימין נקט לענין הצלת מה שהיו שוליה לארץ ומה שבין דפנותיה לפצימין אבל זה ודאי דאם יש בין פיה לשקוף טפח שוב אין מצלת על מה שבין שוליה לארץ ועל מה שבין דפנותי' לפצימין אע"ג דליכא טפח:
הבית טהור - שהמשקוף יורד וסותם את פי הכוורת. ובכוורת שאינה מחולחלת איירי. דאי במחולחלת, דרך החלחול היתה טומאה יוצאה לבית ככל הני דלעיל:
טומאה בבית מה שבתוכה טהור - גרסינן. שהטומאה יוצאה לחוץ ואינה נכנסת לכוורת. וברוב ספרים גורסין, מה שבתוכה טמא כב לפי שהטומאה יוצאה מן הבית דרך פתחה ומטמא מה שבכוורת, והיא עומדת בתוך הפתח:
טומאה בבית מה שבתוכה טמא. כ' הר"ב טהור גרסי' וכו'. וברוב ספרים גורסי' טמא לפי שהטומאה יוצאה מן הבית דרך פתחה ומטמאה כו'. וז"ל הכ"מ [ספי"ט בפי' על המשנה] הב"ע כשהכוורת ממלאה את כל הפתח ואין פותח טפח מכל צד למעלה ולמטה ומן הצדדים. ואין מקום לטומאה לצאת הלכך הטומאה בוקעת ויוצאת דרך דופני הכוורת. מידי דהוה אפתחי הבית בזמן שהם נעולים [במ"ג פ"ז]. ע"כ. ולעיל ספ"ד יש ג"כ חלוף גרסאות כיוצא בזה. ושם הבאתי לקיים גירסת טהור ומהר"ם כתב שנראה לו לקיים גירסת הספרים דגרסי טמא. דיש לפרש דמיירי שיש בין שוליה לארץ פ"ט. הלכך כיון דהטומאה נכנסת תחתיה מן הבית ואמרי' אדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. וכיון דטומאה בוקעת מתחתיה לחוצה לה למעלה הימנה מכנגד פיה תוכה נמי טמא. כיון דאין הפסק בין תוכה בין למעלה מפיה. דהא יושבת על שוליה והכוורת שלימה [*והא דבתוספתא גרס טהור. התם באין בין שוליה לארץ פותח טפח. ודקתני בה ובין שוליה לארץ פותח טפח אאין דרישא קאי. דקתני אם אין בין פיה לשקוף פותח טפח. קאמר ובין שוליה כו' כלומר ואין בין שוליה לארץ פותח טפח] [*דאי איתא דמיירי ביש פותח טפח. אם הכוורת שלמה] אמאי לא אמרינן אדם וכלים נעשים אהלים לטמא. ולא לטהר. והטומאה בוקעת למעלה מכנגד פיה. ומיטמאים כלים שבין פיה לשקוף באותו אויר של פחות מטפח ואין הפסק בין פיה. לכלים שכנגד פיה. נימא דכל תוכה של הכוורת טמא. כדפרשינן לעיל בבבא קמא. וכדמוכח לקמן בפרקין גבי היתה יושבת על שוליה. וליכא למימר דכיון דאין אויר טפח בין פיה לשקוף אין הטומאה של תחתיה בוקעת לשם. דהא ליתא. דהא אמרינן לעיל בשלימה ואינה גבוה' טפח. כזית מן המת נתון ע"ג כל שהוא כנגד הזית טמא. ואפי' תחתיה בוקעת כנגד הטומאה. אע"פ שאין בין הכוורת לארץ פותח טפח. והאריך להוכיח שכדבריו כן הוא הפירוש שבתוספתא. [*ועיין בס"פ]. [ד"ה הכל טמא]:
[*מה שבתוכה טמא. משמע כל מה שבתוכה. וכי הא דתנן נמי בסוף משנה יג. וצ"ע דבסוף פרקין מחלק מהר"ם בין כלים לכלים. וע"ש שהקשיתי עליו]:
(כב) (על הברטנורא) ועיין מה שכתבתי סוף פרק ד' בכיוצא בזה. וה"ה הכא. וכן כתב הכ"מ:
בפי' ר"ע ז"ל. ובכוורת שאינה מחולחלת מיירי. אמר המלקט כתב הר"א אשכנזי ז"ל ולפי פירושי איירי אפילו במחולחלת ע"כ:
יכין
היתה עומדת: לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי:
ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח: וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה:
הבית טהור: דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה:
מה שבתוכה טמא: דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל כ"ד מ"ג]:
ואין דרכה להכנס: הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת