מצודות על משלי ל א
<< | מצודות על משלי • פרק ל' • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
דִּבְרֵ֤י ׀ אָג֥וּר בִּן־יָקֶ֗ה הַמַּ֫שָּׂ֥א
נְאֻ֣ם הַ֭גֶּבֶר לְאִיתִיאֵ֑ל
לְאִ֖יתִיאֵ֣ל וְאֻכָֽל׃
מצודת ציון
"אגור" - ענין אסיפה, כמו (משלי י): "אוגר בקיץ".
"בן" - מלשון בינה.
"יקה" - מלשון הקאה.
"המשא" - הנבואה.
"נאום" - ענין אמירה.
"לאיתיאל" - המלה ההיא מורכבת משתי תיבות: אתי אל. והלמ"ד היא כמו בעבור, וכן (משלי לא): "פתח פיך לאלם".
"ואוכל" - מלשון יכולת.
מצודת דוד
"דברי אגור בן וגו'" - ר"ל אלה הם דברי שלמה, אשר אגר ואסף את הבינה, ובעבור מרבית הבינה הקיא את הנבואה, כי נטלה ממנו.
"נאום הגבר" - ר"ל: על כי דברי הגבר (הוא שלמה) היה לומר 'בעבור אתיאל', וחוזר ומפרש לומר שאמר 'בעבור אתיאל ואוכל', ר"ל 'ה' עמדי, והוא נתן לי חכמה מפיו, ולזה אוכל לעשות מה שלבי חפץ להרבות נשים וכסף וזהב, כי עם-כל-זה לא אסור לבבי מה', כי אין חכם כמותי צריך גדר ושימור'. אם כן, על כי סמך על אסיפת רב הבינה אמר ארבה נשים וגו' ולא אסור וגו', ולבסוף נאמר בו (מלכים א יא): "נשיו הטו את לבבו", ואחר זה נאמר "ויתאנף וגו' כי נטה לבבו וגו' הנראה אליו פעמים", וכאומר: מה שנראה אליו פעמים - כבר נראה, אבל מעתה לא הוסיף להראות לו עוד, בעוון כי נטה לבבו מה'. אם-כן, מרבית אסיפת הבינה היתה סיבה לסלוק הנבואה.