מצודות על משלי ל טו
<< | מצודות על משלי • פרק ל' • פסוק ט"ו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לַ֥עֲלוּקָ֨ה ׀ שְׁתֵּ֥י בָנוֹת֮ הַ֤ב ׀ הַ֥֫ב
שָׁל֣וֹשׁ הֵ֭נָּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה
אַ֝רְבַּ֗ע לֹא־אָ֥מְרוּ הֽוֹן׃
מצודת ציון
"לעלוקה" - היא תולעת הגדלה בנהרות, המוצצת דם עד כי נתמלא כל גופה. ובדרז"ל (עבודה זרה יב:): "סכנת עלוקה".
"הב" - תן, כמו (בראשית ל): "הבה לי בנים".
"הנה" - הוא כמו המה לזכרים.
"הון" - ענין די והרבה וכן יאמר על רבוי הממון.
מצודת דוד
"לעלוקה" - דימה בור הקבר לעלוקה, כי מוצצת ושואפת כל הבריות אליה, כדרך העלוקה המוצצת את הדם.
"שתי בנות" - הם גן-עדן וגיהנם: הגן-עדן אומרת "תן לי צדיקים", והגיהנם אומרת "תן לי רשעים".
והוא ענין מליצה, כאלו יאמר: אל יחשוב הצדיק כי צר לו המקום בגן עדן, ואל יחשוב הרשע אשר הגיהנם כבר נתמלא מפה אל פה ולא ימצא לו מקום, כי לא כן הוא, כי כל אחת מתאוות עוד על אנשים, כי הנה רחבות ידים, וכל אחד יבוא אל מקומו.
"שלש הנה" - רוצה לומר: עם כי שלש הנה המשפטים הנראים, אשר לא תשבענה מלשפוט שפוט, ולא יקיצו במשפט, עם כל זה יש עוד אחריהם הרביעית, אשר תקח עוד משפט, ומרבית מיני היסורין שבה לא יאמרו די לנו לעשות המשפט, כי לא ירפו ידיהם ממנה.