מפרשי רש"י על שמות כח מא
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ח • פסוק מ"א | >>
• א • ג • ד • ה • י • יא • יב • טו • כא • לג • לה • לז • לח • מ • מא • מב • מג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי׃
רש"י
"והלבשת אתם את אהרן" - אותם האמורים באהרן חשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט וציץ ומכנסים הכתובים למטה בכולם
"ואת בניו אתו" - אותם הכתובים בהם
"ומשחת אותם" - את אהרן ואת בניו בשמן המשחה
"ומלאת את ידם" - כל מלוי ידים ל' חנוך הוא כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו מאותו יום והלאה הוא ובל' לע"ז כשממנין אדם על פקודת דבר נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גוואנט"ו (האנדשוה) ועל ידו הוא מחזיקו בדבר וקורין לאותו מסירה ווירסטי"ר והוא מלוי ידים
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן – אוֹתָם הָאֲמוּרִים בְּאַהֲרֹן: חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט, וְצִיץ; וּמִכְנָסַיִם הַכְּתוּבִים לְמַטָּה בְּכֻלָּם.
וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ – אוֹתָם הַכְּתוּבִים בָּהֶם.
וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם – אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו, בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם – כָּל מִלּוּי יָדַיִם, לְשׁוֹן חִנּוּךְ; כְּשֶׁהוּא נִכְנָס לְדָבָר לִהְיוֹת מֻחְזָק בּוֹ מֵאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה, הוּא מִלּוּי. וּבִלְשׁוֹן לַעַז, כְּשֶׁמְּמַנִּין אָדָם עַל פְּקִידַת דָּבָר, נוֹתֵן הַשַּׁלִּיט בְּיָדוֹ בֵּית יָד שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹרִין גנ"ט [gant = כפפה[1]], וְעַל יָדוֹ הוּא מַחֲזִיקוֹ בַּדָּבָר; וְקוֹרִין לְאוֹתוֹ מְסִירָה ריוישטי"ר [rewestir = להלביש, להסמיך[2]], וְהוּא מִלּוּי יָדַיִם.
מפרשי רש"י
[יז] ומשחת אותם אהרן ואת בניו. לא הבגדים שנזכרים לפני זה "והלבשת אותם", דלא היו הבגדים נמשחים בשמן המשחה. ומפני כי יש משיחה לשון גדולה, כמו "למשחה בם" (להלן כט, כט), והרבה כזה, אמר כי "ומשחת" הנאמר כאן - בשמן המשחה הוא:
[יח] כי מילוי יד לשון חנוך הוא וכו'. הרמב"ן הקשה על זה היאך יבא 'מילוי ידים' לחינוך הדבר, ואם נקרא כך בשביל שנותן השליט בית יד של עור בידו להחזיק בידו, ועל שם אותו דבר שנותן בידו נקרא מילוי ידים, איך יביא ראיה מן השוטים. ודעת רש"י כי נקרא 'מילוי ידים' כשהוא מוחזק בדבר, ובודאי כל דבר שהוא מוחזק בו נקרא שהוא מוחזק בידו, אף על גב דאינו אוחז בידו, כמו "ויקח את כל ארצו מידו" (במדבר כ"א, כ"ו), ולפיכך כאשר הוא מוחזק בדבר אחד נקרא 'מילוי יד', שידו מלא ממנו. ולפיכך כאשר נכנס בדבר להיות מוחזק בו נקרא "מילוי יד". ומה שהביא (רש"י) ראיה 'כשממנין וכו, כלומר שהם נותנין בידו לרמוז שמוחזק בידו אותו דבר שהוא ממנה אותו עליו, לכך נותן השליט דבר בידו, ומזה תלמוד כי כאשר מוחזק בדבר נקרא מילוי יד, ולכן נותנים בידו בית יד לומר שיש לו מילוי ידים, והיינו הדבר שמחזיקים בידו. וכן פירש הרד"ק (ספר השורשים) בשורש 'מלא' כי "מילוי ידים" נקרא מה שמלא ידיהם בעבודה:
- ^ "וּבִלְשׁוֹן לַעַז כְּשֶׁמְּמַנִּין אָדָם עַל פְּקִידַת דָּבָר נוֹתֵן הַשַּׁלִּיט בְּיָדוֹ בֵּית יָד שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹרִין גנ"ט בלעז. [וְקוֹרִין לְאוֹתוֹ מְסִירָה ריוישטי"ר]" (מה שבאריחיים חסר בדפוס ראשון של פירוש רש"י).
- ^ בשני כתבי־יד יש גרסה הקרובה לצורה אינוישטי"ר inwestir, שהוא המונח המקובל עד היום להסמכה חגיגית. [ובאנגלית investment].