מפרשי רש"י על ויקרא כו לב
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ו • פסוק ל"ב |
• א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כג • כה • כו • לב • לד • לו • לז • לח • מא • מב • מג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַהֲשִׁמֹּתִ֥י אֲנִ֖י אֶת־הָאָ֑רֶץ וְשָֽׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ אֹֽיְבֵיכֶ֔ם הַיֹּשְׁבִ֖ים בָּֽהּ׃
רש"י
"והשמתי אני את הארץ" - זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם שתהא שוממה מיושביה
רש"י מנוקד ומעוצב
וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ – זוֹ מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הָאוֹיְבִים נַחַת רוּחַ בְּאַרְצְכֵם, שֶׁתְּהֵא שׁוֹמֵמָה מִיּוֹשְׁבֶיהָ.
מפרשי רש"י
[מ] זו מדה טובה. אין לפרש שרש"י פירש 'זו מדה טובה' שאם לא כן יהא המכות שמונה, דהא בלאו הכי תמצא יותר מכות הכתובים אחר זה, אלא על כרחך דהאי דכתיב בתריה הם אחר שגלו מן הארץ, כדכתיב (פסוק לג) "ואתכם אזרה בגוים", וכל השבע מכות הם בעודם על האדמה כדי שיחזרו בתשובה. ובזה נמי יתורץ "והשימותי אני את הארץ", שהוא חורבן הארץ אחר שגלו הימנה, וכבר נשלמו ז' מכות. אלא על כרחך מדכתיב "והשימותי אני את הארץ" דייק "אני" בעצמי, שהוא רב חסד (שמות ל"ד, ו'), דהוי למכתב 'והשימותי את הארץ'. וכן לקמן (פסוק מא) "והבאתי אותם", 'אני בעצמי זו מדה טובה וכו (רש"י שם), משמע כאשר הקב"ה עושה דבר בעצמו הוא מדה טובה. וכאן כתיב "והשימותי אני", משמע אני בעצמי ולא אחר, לכך צריך לפרש 'זו מדה טובה'. ויש לומר גם כן, דודאי מן "ואתכם אזרה בגוים" אין למנות בכלל שבע מכות, מפני שזהו תחלת הגלות אחר שגלו הימנה, אבל "והשמותי אני את הארץ" הוא לפני הגלות, שהרי אחר זה כתיב "ואתכם אזרה בגוים", וקשיא הרי הם ח' [מכות] קודם הגלות, וצריך לומר "והשימותי אני את הארץ" זו מדה טובה לישראל: