מפרשי רש"י על דברים כה ח
<< | מפרשי רש"י על דברים • פרק כ"ה • פסוק ח' | >>
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • יז • יח • יט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְקָֽרְאוּ־ל֥וֹ זִקְנֵי־עִיר֖וֹ וְדִבְּר֣וּ אֵלָ֑יו וְעָמַ֣ד וְאָמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי לְקַחְתָּֽהּ׃
רש"י
"ועמד" - בעמידה
"ואמר" - (סוטה לב) בלה"ק ואף היא דבריה בלה"ק
רש"י מנוקד ומעוצב
וְעָמַד – בַּעֲמִידָה (ספרי רצ).
וְאָמַר – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְאַף הִיא, דְּבָרֶיהָ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (ספרי רצא; יבמות ק"ו ע"ב).
מפרשי רש"י
[טז] ועמד בעמידה. כך אמרינן בספרי. ותימא דבפרק אלו מגלחין (מו"ק סוף כ ע"ב) קאמר דקריעה היא בעמידה, מדכתיב (ר' איוב א, כ) "ויקם ויקרע". ומקשה, וכל היכא דכתיב "ועמד" בעמידה, אלא מעתה "ועמד ואמר" הכי נמי דווקא בעמידה, והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה. ובפרק מצות חליצה (יבמות דף קו.) קאמר התם 'בתי עמודי', פירש רש"י דמצוה לעמוד משום "ועמדו שני האנשים" (לעיל יט, יז), ואם כן לא מהאי קרא "ועמד ואמר" מפקינן, רק מפני החליצה כמו דין (יבמות דף קד.), ובעלי דינין בעמידה. ויש לומר, דאין צריך לעמוד רק היבמה, מפני דהיא עושה חליצה, לכך צריך שתעמוד, מפני שהחליצה היא כמו גמר דין. אבל דברי היבם לא הוי כמו גמר דין, ואין צריך שיעמוד היבם. והך דספרי הוא כרבי יהודה, דבעי עמידה אף שלא בגמר דין, כדאיתא בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל.), ולכך מפרש "ועמד ואמר" כמשמעו, דאף הוא צריך שיעמוד, ולא משום חליצה, אלא דבעי עמידה אף בתחלת דין:
[יז] ואמר בלשון הקודש וכו'. בפרק אלו נאמרין בסוטה (דף לב.) יליף בגזירה שוה; נאמר כאן "וענתה ואמרה", ונאמר להלן (ר' להלן כז, יד) "וענו הלוים קול רם", מה התם בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש. והתם גופיה ילפינן בגזרה שוה (סוטה דף לג.), נאמר כאן "וענו הלוים קול רם", ונאמר להלן (שמות י"ט, י"ט) "משה ידבר והאלקים יעננו בקול", מה התם בלשון הקודש, שכל התורה נאמרה בלשון הקודש (רש"י שם), אף כאן בלשון הקודש: