מפרשי רש"י על בראשית ל מג
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק ל' • פסוק מ"ג |
• א • ב • ג • ו • י • טו • טז • יז • כב • כה • כז • כט • ל • לב • לג • לה • לח • לט • מ • מג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים׃
רש"י
"צאן רבות" - פרות ורבות משאר צאן
"ושפחות ועבדים" - מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה
רש"י מנוקד ומעוצב
צֹאן רַבּוֹת – פָּרוֹת וְרָבוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר צֹאן.
וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים – מוֹכֵר צֹאנוֹ בְּדָמִים יְקָרִים וְלוֹקֵח לוֹ כָּל אֵלֶּה (תנחומא ישן, כד).
מפרשי רש"י
[מו] פרות ורבות משאר צאן וכו'. דאם לא כן מאי "צאן רבות", הוי ליה למכתב 'צאן רב', אבל כתב לך לשון "רבות" כדי למדרש מלשון רבוי. אף על גב דאין חלוק בין לשון 'רב' ובין לשון "רבות", רק כי 'רב' הוא תאר ליחיד מפעלי הכפל, ו"רבות" תאר לרבות מפעלי הכפל, מכל מקום דרשינן שפיר, כי 'צאן רב' נכתב בכל מקום, דמשמע על כל הצאן שנקרא בלשון יחיד שהוא רב, ומדשני בלשנא לכתוב "רבות" - כדי למדרש "רבות" מקור מן הדגושים מנחי למ"ד ה"א, שהוא מלשון פרות ורבות, שהוא מנחי למ"ד ה"א, ו"רבות" הוא מן הדגושים, ולכך כתב לך לשון זה שעל דבר שמתרבה בא המלה מנחי למ"ד ה"א בכל מקום, ואילו כתב לך 'רב' לא יתכן למדרש שהיו מתרבים, אבל משכתב לשון "רבות" הוא מתפרש שהיו פרות ורבות:
[מז] שהיה מוכר צאנו. דאם לא כן מה ענינו לכאן, קאי בצאן - שמספר הכתוב איך נתרבו צאנו על ידי דבר המקלות - וקאמר "ועבדים ושפחות", ועוד דהכתוב אמר אחר כך כי בני לבן אמרו (להלן לא, א) "מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה", ואיך יתכן זה, בשלמא הצאן - מאשר לאביהם היו, אבל עבדים ושפחות איך יתכן זה, אלא על כרחך כך היה זה - שהיה מוכר צאנו בדמים יקרים וקונה עבדים ושפחות, והשתא הכל מאביהם היה. ומה שאמר כי מוכר היה 'בדמים יקרים', דאם לא כן מאי בא לומר שהיו לו עבדים ושפחות, פשיטא אחר שהיה לו צאן בודאי יכול למכור אותם בדמים, ולמה מונה הכתוב אותם מלתא בפני עצמו, דהיה מוכר בדמים יקרים והיו לו עבדים ושפחות: