מפרשי רש"י על בראשית ז כב
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק ז' • פסוק כ"ב | >>
• ב • ג • ד • ה • ז • ט • יא • יב • יג • יד • טז • יח • כ • כב • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ׃
רש"י
"נשמת רוח חיים" - נשימה של רוח חיים
"אשר בחרבה" - ולא דגים שבים (סנהדרין קח)
רש"י מנוקד ומעוצב
נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים – נְשָׁמָה שֶׁל רוּחַ חַיִּים.
אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה – וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם (סנהדרין ק"ח ע"א).
מפרשי רש"י
נשמה של רוח חיים - לפי דעתי שהגירסא היא, 'נשימה של רוח חיים', מענין התנשמות, הכולל כל בשר אשר בו רוח חיים, לא נשמה. שנשמה הוא שם מיוחד לנשמת האדם העליונה, כדכתיב, "ויפח באפיו נשמת חיים", ופירש רש"י, "עשאו מן העליונים ומן התחתונים, הגוף מן התחתונים, והנשמה מן העליונים".ולכן "ויפח באפיו נשמת חיים" ולא בבהמה חיה ועוף, שאין להם נשמה אלא נפש חיה. ומפני ש"כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" הכתוב פה כולל העוף והבהמה והחיה והשרץ וכל האדם, הוכרח לפרש שהנשמה הזאת היא מלשון נשימה, שהיא כוללת הכל. ולא דגים שבים. בפרק חלק ובבראשית רבה. וצריך לומר שלא היו אלה בכלל "כי השחית כל בשר". ושמא לזה כוון רש"י באומרו, "כי השחית כל בשר אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן" ואלו דגים לא קאמר. דאי לא תימא הכי, מאי שנא הני, אף על פי שאין מזה ראיה גמורה, דדילמא תנא ושייר כמו ששייר השרץ:
[כג] נשמת רוח חיים נשימהשל רוח חיים. פירוש דנשמה שייך באדם, דכתיב (ר' לעיל ב, ז) "ויפח באפיו נשמת רוח חיים", ואיך יאמר הכתוב אצל הבהמה והחיה "נשמת רוח חיים", אלא רוצה לומר נשימה של רוח חיים, וכל בעלי חיים יש לו נשימה: [כד] ולא דגים שבים. ופירש הרא"ם לפי זה צריך לומר שלא השחיתו דרכם כמו בהמה וחיה ועוף (לעיל ו, יב). ולפי זה יקשה למה לא השחיתו דרכם כמו שהשחיתו כל בהמה וחיה ועוף, ויש לומר דלעיל פירש (רש"י ו, ו) "וינחם ה'" 'נחמה היה לפניו שלא ברא את האדם מן העליונים, שאם בראו מן העליונים היה ממריד אותם', מזה תלמוד כי האדם החוטא ממריד את כל השרוים במחיצה שלו, והדגים אינם עם האדם, ולכך לא חטאו הדגים:
בד"ה נשמה של רוח חיים נ"ב ונ"ל שצריך רש"י לפרש כך דאם לא כן קשיא למ"ד בפרק עגלה ערופה שהנשמה בעיבור ולא בנחיריו א"כ למה אמר קרא רוח חיים באפיו אלא כלומר שהנשמה של רוח חיים דהיינו הנשימה ולא רוח חיים ודוק מהרש"ל: