מסכת סופרים כ
הנוסח ע"פ מהדורת מילער, עם תיקוני גירסה ע"פ מהדורת היגר. (הפרק לפי דפוס אמסטרדם)
ג. וכיצד מפסיקין לחנוכה? אמרו: בכ"ה בכסלֵיו מדליקין נר חנוכה.
ואסור להדליק בנר ישָן. ואם אין לו אלא ישׇן- מלבנו באוּר יפה יפה, ומותר.
ואין מגביהין אותו ממקומו עד שיכבה.
ד. מצות הדלקתו- משקיעת החמה ועד שתכלה רגל מן השוק. ואע"פ שאין ראיה לדבר- זכר לדבר: "לא ימיש עמוד הענן יומם וכו'" (שמות יג כב).
ואם הדליקן ביום- אין נאותים ממנו, ואין מברכין עליו. שכך אמרו: "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו" (משנה ברכות ח ו). ואין חוששין לפתילתו להחליפו עד שיכלה.
ה. נר חנוכה - מצווה להניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים, שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. לקיים מה שנאמר: "מה יפית ומה נעמת" (שיר השירים ז ז); "מה יפית" - במזוזה, "ומה נעמת" - בנר חנוכה.
ונרות - כבית הלל, משום "מעלין בקודש ולא מורידין", כעין ימים היוצאים.
ו. וכיצד מברכין? ביום הראשון, המדליק מברך שלש, והרואה מברך שתים.
המדליק אומר: "ברוך אתה י"י אלו' מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של חנוכה".
וּמַתְנֶה ואומר: "הנֵירות הללו אנו מדליקין: על הישועות ועל הנסים ועל הנפלאות,
אשר עשית לאבותינו, על ידי כהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנוכה הנרות האלו קודש [הן], ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותן בלבד. כדי להודות שמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתך."
ואומר: "ברוך...שהחיינו", ואומר: "ברוך אתה... שעשה נסים".
כל אֵלו – למדליק. אבל לרואה – אינו אומר ביום הראשון, אלא שתים: "אשר החיינו", ו-"אשר עשה נסים לאבותינו".
מכאן ואילך, המדליק מברך "להדליק" [ואומר: "שעשה"] וּמתְנֶה. והרואה אומר: "אשר עשה נסים".
ז. והחזן צריך לומר קדושה בי"ח של חנוכה. וכן בראשי חדשים וכן בחולו של מועד. מפני שכתוב בהם "עולת תמיד" ותני ר׳ חייא "כל יום שיש בו מוסף - יש בו קדושה; אין בו מוסף- אין בו קדושה. חוץ מן החנוכה, שאע״פ שאין בו מוסף יש בו קדושה. מפני מה? מפני שיש בה הלל. וי"א אף בפורים, מפני שיש בה מגילה.
ח. ואומרים בהודייה "וכניסי פלאות ותשועות כהניך אשר עשית בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כן עשה עמנו יי׳ אלהינו ואלהי אבותינו נסים ופלאות ונודה לשמך לנצח. ברוך א"י הטוב וכו'".
וניסי מרדכי ואסתר מזכירין אותן בהודייה; ושניהם נזכרין בברכת "הארץ" (בברכת המזון).
ט, וגומרין את ההלל כל שמונת ימי חנוכה.
בג׳ פרקים הראשונים - אין משיבין ואין צ"ל לשאול; בשנים האחרונים (ו)שואלים מפני היראה ומפני הכבוד.
אלו הם שלשה ראשונים: הללו עבדי יי׳, בצאת ישראל, אהבתי.
שנים האחרונים: הללו את יי׳, הודו ליי׳.
וצריך לברך בתחילתו ולקרותו בנעימה.
דתניא ר׳ שמעון בן יהוצדק: "ימים י"ח ולילה אחד, יחיד גומר בהן את ההלל. ואלו הן: שמונת ימי חנכה וי"ט של עצרת וחג הסכות שבעה ויום שמיני של עצרת ויו"ט הראשון של פסח ולילו. ובגולה כ"א יום ושתי לילות".