"שירו לה' שיר חדש", אחר שהזכיר תהלת החסידים על שהם קרובים לה' והוא מתהלך בתוכם, אומר שישירו לה' שיר חדש "על תהלתו אשר הוא בקהל חסידים" שישיר השיר על מה שהם עם קרובו שזה תהלת החסידים שהם קרובים אל ה':
"ישמח", ואז בעת "שישמח ישראל בעושיו", ר"ל שישמח בה' מצד שעשהו לו לעם כמ"ש הוא עשנו ולו אנחנו, אז "בני ציון" שהם החסידים והקרובים אל ה' "יגילו במלכם", ומבואר אצלי שיש הבדל בין גיל ובין שמחה, שגיל מורה השמחה על דבר חדש, ובני ציון יגילו תמיד גילה חדשה, כי מלכם יתהלך בקרבם, וישיגו אותו בכל פעם מדרגה אחר מדרגה, ילכו מחיל אל חיל יראו אל אלהים בציון:
"יהללו שמו במחול" ובעת שיעשו מחול וינגנו לפני המחול "בתף וכנור" (שבו רגילים לזמר בעת שמחת המחול, כמ"ש ותצאנה כל הנשים בתפים ובמחולות), אז "יהללו שמו" בעת המחול, (כי המחול רומז על מ"ש שעתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים שהוא יהיה ראש המחול והם יסבבו את המחולה עד יגיעו לפניו להיות עם קרובו):
"יעלזו, וחסידים יעלזו בכבוד" הזה הגדול ובכבוד ה' החופף עליהם, עד "שירננו על משכבותם", שגם אחר המחול שישכבו לנוח ירננו עוד מרוב השמחה, ורומז שגם בעת הגויה והשכיבה בקבר ירננו, כי מי שדבקה נפשו בה' בחיים ימות מיתת נשיקה ודבק בו ברננה ושמחה והלולא רבה כנודע:
(ו-ז) "רוממות, בגרונם" יהיה "רוממות אל, ובידם" יהיה "חרב פיפיות", ומפרש שחרב פיפיות יהיה בידם "לעשות נקמה בגוים", ורוממות אל בגרונם "תוכחות בלאומים" שע"י רוממות אל יתוכחו עם הלאומים ויבררו להם אמתת האמונה בהראותם להם רוממות אל וגבורותיו, ומבואר אצלנו תמיד שלאומים מציין אומות בעלי הדת והם יבואו להתוכח על האמונה, והגוים יבואו להלחם ויעשו בם נקמה בחרב פיפיות:
(ח-ט) "לאסור", שיאסרו מלכי ז' אומות כנען בזקים, "לעשות בהם משפט הכתוב" בתורה, ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם, ולא יתראה זה כאכזריות, כי "הדר הוא לכל חסידיו" שקיימו כפי מצות ה' ולא הלכו אחרי חקירת השכל האנושי ומשפטיו, כשאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן והבקר:
