מלבי"ם על תהלים קמט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · קמט · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שירו לה' שיר חדש", אחר שהזכיר תהלת החסידים על שהם קרובים לה' והוא מתהלך בתוכם, אומר שישירו לה' שיר חדש "על תהלתו אשר הוא בקהל חסידים" שישיר השיר על מה שהם עם קרובו שזה תהלת החסידים שהם קרובים אל ה':

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ישמח", ואז בעת "שישמח ישראל בעושיו", ר"ל שישמח בה' מצד שעשהו לו לעם כמ"ש הוא עשנו ולו אנחנו, אז "בני ציון" שהם החסידים והקרובים אל ה' "יגילו במלכם", ומבואר אצלי שיש הבדל בין גיל ובין שמחה, שגיל מורה השמחה על דבר חדש, ובני ציון יגילו תמיד גילה חדשה, כי מלכם יתהלך בקרבם, וישיגו אותו בכל פעם מדרגה אחר מדרגה, ילכו מחיל אל חיל יראו אל אלהים בציון:

ביאור המילות

"ישמח, יגילו". עיין הבדלם למעלה (כ"ב ב').

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יהללו שמו במחול" ובעת שיעשו מחול וינגנו לפני המחול "בתף וכנור" (שבו רגילים לזמר בעת שמחת המחול, כמ"ש ותצאנה כל הנשים בתפים ובמחולות), אז "יהללו שמו" בעת המחול, (כי המחול רומז על מ"ש שעתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים שהוא יהיה ראש המחול והם יסבבו את המחולה עד יגיעו לפניו להיות עם קרובו):

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי רוצה ה' בעמו", שירצה בכלל העם, "ואת הענוים" שהם הצדיקים "יפאר בישועה", עד שהוא יהיה להם לפאר ולכבוד, כמ"ש ולכבוד אהיה בתוכה:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יעלזו, וחסידים יעלזו בכבוד" הזה הגדול ובכבוד ה' החופף עליהם, עד "שירננו על משכבותם", שגם אחר המחול שישכבו לנוח ירננו עוד מרוב השמחה, ורומז שגם בעת הגויה והשכיבה בקבר ירננו, כי מי שדבקה נפשו בה' בחיים ימות מיתת נשיקה ודבק בו ברננה ושמחה והלולא רבה כנודע:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו-ז) "רוממות, בגרונם" יהיה "רוממות אל, ובידם" יהיה "חרב פיפיות", ומפרש שחרב פיפיות יהיה בידם "לעשות נקמה בגוים", ורוממות אל בגרונם "תוכחות בלאומים" שע"י רוממות אל יתוכחו עם הלאומים ויבררו להם אמתת האמונה בהראותם להם רוממות אל וגבורותיו, ומבואר אצלנו תמיד שלאומים מציין אומות בעלי הדת והם יבואו להתוכח על האמונה, והגוים יבואו להלחם ויעשו בם נקמה בחרב פיפיות:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)



ביאור המילות

"בגוים, בלאומים". למעלה (ב' ב'):

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח-ט) "לאסור", שיאסרו מלכי ז' אומות כנען בזקים, "לעשות בהם משפט הכתוב" בתורה, ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם, ולא יתראה זה כאכזריות, כי "הדר הוא לכל חסידיו" שקיימו כפי מצות ה' ולא הלכו אחרי חקירת השכל האנושי ומשפטיו, כשאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן והבקר: