מלבי"ם על תהלים קמח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · קמח · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הללו את ה' מן השמים", המשורר יציין תהלת ה' איך היא יורדת מלמעלה למטה, מן העולם העליון שבעליונים עד העולם השפל שבשפלים, ושוב יתחיל לצייר איך תשוב התהלה ותעלה מן השפל מעלה מעלה, כי כן בבריאת העולם התחילה הבריאה להשתלשל תחלה מלמעלה למטה, וכל שירדה מטה מטה נתגשמה יותר ונעבתה עד שיצא העולם השפל הלז הגשמי הרחוק מהאור העליון הרחק רב, שתחלה האציל אור האצילות ואז נתהוה מסך ונתעבה האור בעולם הכסא, ומשם השתלשל ונתעבה יותר בעולם המלאכים, ואחריו נעשה העולם האופנים, עד שיצא הכדור הארצי שלנו השפל חשך ענן וערפל, אולם אחרי שהגיע לתכלית הגשמיית והעכירות התחיל המציאות לשוב ולהזכך ולשוב אל מקומו מעלה מעלה, שאחר שנברא הדומם נזדכך החומר והופשט חמריותו לאט לאט עד שהוכן לקבל נפש הצומחת, ואח"ז הזדכך יותר עד שהיה מוכן אל נפש החיונית, ואח"כ הטהר יותר ועלה במעלה עד שנעשה ראוי לקבל צורת הנפש המדבר, ונעשה האדם בצלם אלהים ובדמותו, הוא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכן הפשט חמריותו ונשתלם לאט לאט להסיר הקליפה והמסך עד שבא תור להאומה הישראלית לעלות בהר ה', ומשה בחירו עלה אל האלהים ועלו תחתונים למעלה עד המקום שהמלך במסבו, בענין שידמה המציאות (כפי דברי אפלאטון) כעיגול ההנדסי ההגיוני, שה' הוא העומד בראש המחול והעגול הזה, וממנו התחיל המציאות לרדת מטה מטה ולהתעבות ולהתגשם, עד שבא לתכלית קצה המטה. ואז חזר לעלות אל ראש העגולה מן הארץ לשמים עד הנשגב העומד בראש המחול, כמ"ש על מליצה זו עתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא והם מראים עליו באצבע כמ"ש במק"א, עפ"ז יצייר תחלה ההילול היורד מלמעלה למטה והתחיל "הללו את ה' מן השמים", ומפרש "הללוהו במרומים" שהם העולמות הגבוהים מאד, כמו העולם האצילות והכסא. משם יורד למטה אל עולם המלאכים, ואמר.

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב-ג) "הללוהו כל מלאכיו", יורד עוד אל עולם הגלגלים ואמר "הללוהו כל צבאיו", שבם נמצאו שני המאורות הגדולים "שמש וירח וכל כוכבי אור", משם יורד אל קערורית גלגל הירח, ואמר,

ביאור המילות

"מלאכיו". צבאיו, וכן למעלה ק"ג:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הללוהו שמי השמים", כי מן סגריר העבים ולמעלה נקרא בשם שמים, כמ"ש ויקרא אלהים לרקיע שמים כמ"ש בפי' מע"ב, ולמעלה מהם עד גלגל הירח נקרא שמי השמים, ושם נמצאו המים העליונים התלוים במאמרו של מלך שבארתי היטב בפי' מע"ב, ועז"א "והמים אשר מעל השמים":

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יהללו את שם ה'", ובאר כי ההילול של עולמות אלה נבדל מן ההילול של הארץ שיזכיר אח"ז בשלשה דברים,

  • א) "כי הוא צוה ונבראו", והוא כמו שכתבתי במק"א שמעשה השמים נבדלו ממעשה הארץ שבהשמים לא היה רק בריאה לבד, ובארץ היה בריאה ויצירה ועשיה כי בריאה היא הוצאת עצם הדבר יש מאין, ויצירה הוא הוצאת צורת הדבר מיש ליש, ועשיה הוא גמר הדבר, ובשמים לא תיקן שום דבר, רק נשארו כמו שנבראו בבריאה הראשונה, לבד בארץ אחר הבריאה היה גם יצירה, במה שעשה היבשה, ועשיה מה שהוציא עליה צומח וכל צאצאיה, וכמ"ש ישעיה מ"ה כה אמר ה' בורא השמים, הוא האלהים יוצא הארץ ועושה הוא כוננה וכמ"ש בפירושי שם, ועז"א "כי הוא צוה ונבראו", זאת שנית שהארץ היא עולם ההויה וההפסד וצאצאיה הם רק קיימים במין, והשמים הם קיימים באיש, ועז"א "ויעמידם לעד לעולם",
  • ג) שהחקים שגבל בארץ הם משתנים כי בארץ יש בחירה ורצון, אבל בשמים "חק נתן ולא יעבור", כי אין שם בחירה וחקיה קיימים לעד:
 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הללו", אחר שבא ברדתו בעגולת התהוות המציאות עד הארץ שהוא קצה התחתון השפל, יתחיל המחוגה לעלות למעלה, עפ"ז אומר "הללו את ה' מן הארץ", וחושב תחלה את הפשוטים שהם הד' יסודות, "תנינים וכל תהומות" הוא יסוד המים.

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אש", הוא יסוד האש, וחושב תולדות שני יסודות אלה, "ברד שלג" תולדות המים, "קיטור", תולדות האש, "רוח" יסוד הרוח, תולדתו הוא "סערה עושה דברו", כי הסערה מוכנת לפעמים לשליחות ה', ונגד יסוד העפר אמר.

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ההרים וכל גבעות", מעתה יתחיל לעלות מעלה מעלה מן הפשוט אל המורכב, הדומם "ההרים וכל גבעות", למעלה ממנו הצומח "עץ פרי וכל ארזים", ר"ל עץ פרי ואילני סרק, למעלה ממנו בעלי חיים.

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"החיה וכל בהמה", וחושב חיה ובהמה שנבראו בששי, "רמש וצפור כנף" שנבראו בחמישי, למעלה ממנו המדבר.

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא-יב) "מלכי ארץ" וכו' חושב המלכים בעלי הממשלה, "והלאומים" בעלי הדת, תחתיהם "שרים"1 מצד הממשלה, "שופטי ארץ" מצד הנימוס והדת, וחושב שיהללו "בחורים וגם בתולות" דהיינו זכרים ונקבות, "זקנים עם נערים" ר"ל גדולים וקטנים:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יהללו את שם ה'", ר"ל ואלה יהללו מצד "שנשגב שמו לבדו", שהגם שהם בעלי בחירה שם ה' נשגב אצלם. ועי"כ יעלו מלמטה למעלה עד ראש הסולם להתקרב לה', ובזה "הודו על ארץ ושמים", כי תחת שתחלה בסדר הקודם ירד ההוד משמים אל הארץ, בסדר הזה תעלה ההוד באור חוזר מן הארץ אל השמים, ותשוב העגולה אל שרשה העליון, ואיך יהיה זה? מבאר שזה ע"י מה.

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שירים קרן לעמו" שישראל התרוממו מן העולם השפל לעלות בהר ה' והם עלו בהר הקדש אל ראש הסולם ונגשו אל ה', ובזה "תהלה לכל חסידיו", שהחסידים שהם יתקרבו בעלותם במעלות עד ה' "יהללו לאמר שישראל הם עם קרובו", כי הם התקרבו עד ראש המחול והעגולה, עד שתהלת החסידים תעלה עם התהלה הראשונה שפתח בה הללוהו במרומים, כי גם הם יעלו למרום והם עם קרובו: