מלבי"ם על שיר השירים ה טז
<< | מלבי"ם על שיר השירים • פרק ה' • פסוק ט"ז |
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
חִכּוֹ֙ מַֽמְתַקִּ֔ים וְכֻלּ֖וֹ מַחֲמַדִּ֑ים זֶ֤ה דוֹדִי֙ וְזֶ֣ה רֵעִ֔י בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
משל:
הרעיה לא מצאה את דודה עוד:
ובזה נשלם השיר הרביעי:
מליצה:
(טז) (נגד החכמה אומר) "חכו ממתקים", החיך הוא ציון להטעמת החכמה והרגשתה, כמ"ש כי אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכול, ר"ל החכמה המתגלית ממנו ממתקים.
ונגד הרצון אומר "כלו מחמדים", הכל חומדים אותו כי רוצה אך בטוב וחסד.
"זה דודי", ר"ל אלה הם תאריו שבם יוכר, כי אינו ניכר מצד עצמו רק מצד פעולותיו, ומצד זה אני אוהב אותו האהבה הגדולה בהכירי מעלותיו וטובו וחכמתו ושלמותיו, וגם "זה רעי", כי גם אנכי עצם רוחני נאצל מאתו ודומה בקצת שלמיות כמוהו, כחלק המתדמה אל הכל, כמ"ש חמשה ברכי נפשי אמר דוד ולא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה, מה הקב"ה מלא כל העולם וזן את העולם ורואה ואינו נראה וכו' אף נשמה וכו':
הרעיה השמיימית נפש שלמה לא מצאה עוד את הדוד ודברות קדשו בנבואה כל חיי שלמה, עד נאסף על עמיו.
ובזה נשלם שיר הרביעי:
<< · מלבי"ם על שיר השירים · ה טז · >>