מלבי"ם על שיר השירים ה טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מליצה:

(טו) "שוקיו". וסוף מעשהו ואחרית מסובביו הוא העולם המורגש שהם "עמודי שש" ר"ל שש קצות העולם, והם "מיוסדים על אדני פז". ר"ל נסמכים על ה' המקיף אותם וממלא אותם בחבל כסף השגחתו, עד שראשו כתם פז מגיע עד השוקים הנסמכים ג"כ על אדני פז, (כמ"ש בכ"ח שער היכלות ענף ד').

עתה חושב מעלותיו בכלל "מראהו" בכלל "כלבנון" אשר אין מספר לנטעים הגדלים בו כן מלא נטעים שונים, ר"ל נמצאים רבים עליונים ותחתונים שהוא שורש לכולם ונושא ומחיה אותם.

ומבאר עוד היכולת והחכמה והרצון שנמצאים אצלו בתכלית השלמות. נגד היכולת אומר, "בחור כארזים", שהוא הארז היותר גבוה בין עצי הלבנון, כן אות הוא בצבאותיו מצד גבורתו ויכלתו:

<< · מלבי"ם על שיר השירים · ה טו · >>