"והיה אחרי כן", מוסב על מה שאמר שיבא עת שידעו את ה' בידיעה ברורה שה' יהיה בקרבם שוכן בשכינה מתמדת שזה יהיה באחרית הימים, ינבא מה שיהיה בימים ההם, והנה מהרי"א הוכיח מזה שגם הנבואה הראשונה הוא על ד' מלכיות, וד' מיני ארבה הוא משל ומליצה אל ד' מלכיות שונות אשר יאכלום בכל פה, ולכן דמה את הארבה כעם רב וגוי עצום וכסוסים ופרשים ומרכבות וחיילות מזוינים לוחמים וכובשים שהכל יצדק כפי הנמשל, אולם פשטות כל הנבואה מורה שלא כפירושו, אם לא נאמר כי מדי נבא אל הארבה שהיה באמת בימים ההמה, שוטטה ברוחו פי שנים גם נבואת הד' מלכיות שדומה אליו במספר הארבעה, אולם למ"ש אין כל קושיא מסמיכת הנבואה הזאת שנמשך למ"ש וידעתם כי בקרב ישראל אני, שזו נבואה עתידה, ועל זה אמר שבאחרית הימים שתרבה ידיעת ה' למטה תתער גם אתערותא דלעילא וישפוך את רוחו עליהם, "אשפך את רוחי על כל בשר", רוח ה' כולל כל המעלות הנפשיות כמ"ש ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', שכל שפע רוחנית שתחול על האדם מאת ה', בין על כח הגוף בגבורה בין על כח המדמה בעצה והשערה אמתיית, בין על כח בשכל חכמה ובינה, בין השפע הנבואיית ברוח דעת ויראת ה' אשר למעלה מהשכל, יכונה בשם רוח ה', ואז ישפוך רוחו על כל בשר בשפע רב ועצום כשופך מים שהם מתפשטים בכל מקום ויכסו את הכל בשוה, אולם בכ"ז יהיה הבדל ביניהם לפי הכנת המקבלים, והוא "ונבאו בניכם ובנותיכם", כי יש שלש מדרגות,
א) הנבואה הגמורה,
ב) החזון שהוא למטה מהנבואה שיראה מחזות בהקיץ ע"י שיחול השפע על כח דמיונו,
ג) החלום הצודק שהוא למטה מן השפע, ומעורב בו תערובות תבן וסיגים יותר מן החזון, כמ"ש הנביא אשר אתו חלום יספר חלום וכו' מה לתבן את הבר (ירמיה כ"ג), ובזה יאמר שהבנים והבנות הצעירים שהם נולדו בדור המשיח המוכן לרוח אלהי, הם ינבאו נבואות גמורות, "והזקנים" שהם נולדו בדור קדום רחוק מדור המשיח, לא יושפע עליהם רק "החלומות" הצודקים שהוא למטה מן החזון וכ"ש מהנבואה, "והבחורים" שהם נולדו ג"כ לפני בא המשיח ולידתם היה קרוב לזמנו יותר מן הזקנים, הם "חזיונות יראו" שהוא שפע ממוצע בין הנבואה והחלום:
ביאור המילות
"אשפוך את רוחי". רוח בשתופו כולל רוח גבורה רוח חכמה רוח נבואה רוח הקדש כמ"ש בכ"מ, ושפיכת הרוח מורה שיבא בשפע רב כמים הנשפכים בפעם א' וממלאים כל המקומות:
"נבאו יחזו יחלמו", החזון מדרגה קטנה מן הנבואה, שכח הדמיון גובר בו יותר ויחזה מחזות בדמיונו עד שהאור מתלבש במעטפות רבות. והחלום קטן מן החזון, ואמרו חז"ל החלום א' מששים בנבואה, ואמר ודניאל הבין בכל חזון וחלומות, שקשה יותר להבין את החלום שמעורב בו תבן יותר מן החזון, ויש חלום חזיון לילה, החלום שבא עם חזון שרואה בעת השינה, ואמר וידד כחזיון לילה, ויש מחזה שיראה בהקיץ בביטול כחות הגופניות, אשר מחזה שדי יחזה:
"וגם על העבדים ועל השפחות" אשר יהיו "בימים ההמה, אשפך את רוחי" הגם שלא ישיגו חלומות צודקים וכ"ש מה שלמעלה מזה, יחול עליהם רוח עצה וגבורה ויראת ה' וכדומה מהמעלות הנפשיות:
"ונתתי מופתים". אחר שבאר שאז תתגלה דעת ה' בארץ ע"י הנבואה ורוה"ק, אומר כי גם יכירו את ה' ע"י חידוש האותות והמופתים היוצאים מן הטבע. והמופתים יהיו כוללים "בשמים ובארץ", וזה יהיה ע"י שני ענינים,
א) ע"י פורעניות הרשעים שיהיה "דם ואש ותמרות עשן", המופת בארץ יהיה ע"י דם, שהוא החרב שתהיה בחיל גוג ומגוג כמ"ש בס' יחזקאל, והמופת בשמים יהיה ע"י אש שימטיר עליו אש וגפרית ואבני אלגביש עד שיעלה העשן מרוב התבערה, עד כי.
"השמש יהפך לחשך", כי השמש משפיע האורה ואז יהפך לחשך מפני השריפה והעשן שיצאו מחומו הבוער, כמ"ש הנה יום בא בוער כתנור וכו', "והירח" המושל על הליחות "יהפך לדם" תחת מים, ר"ל שסדרי המערכה ישתנו להורות על הריגות ושריפות וחורבן וכ"ז יהיה "לפני בא יום ה' הגדול" שהוא יום הדין הגדול:
"והיה", והמופת השני יהיה ע"י הצלת הצדיקים שכל מי "שיקרא בשם ה' ימלט" ולא תשלוט עליו הרעה, וזה יהיה בשני אופנים, "כי בהר ציון ובירושלים" שם "תהיה פליטה", ששם ינצלו כולם כמ"ש והיה הנשאר בציון וכו' כל הכתוב לחיים בירושלים, וגם בשאר מקומות ששם לא ינצלו כולם, תהיה פליטה "בשרידים אשר ה' קורא", שהם הצדיקים. כל הקורא את ה' ומתפלל אליו:
ביאור המילות
"אשר ה' יקרא". כל שריד שיקרא לה. ויל"פ אשר ה' יקרא ויפרסם שהם מזומנים לחיים:
