מלבי"ם על בראשית כד ב
<< | מלבי"ם על בראשית • פרק כ"ד • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מז • מח • מט • נ • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • ס • סא • סב • סג • סד • סז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכׇל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃
(ב) "ויאמר אברהם". ובאר הטעם שהשביע את העבד, באשר ידע כי במותו ישמע יצחק לעצתו בדבר זה, א] שהוא "זקן ביתו" וכולם מתנהגים בעצתו. ב] "שמושל בכל אשר לו" עד שיוכרח יצחק לשמוע לקולו, "שים נא ידך" באשר ע"י מצות מילה נתקדשו באות ברית וחלה האלהות עליהם כמ"ש להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, וזה תלוי בשישמרו יחוסם כמ"ש כשזרעך מיוחסים אחריך, וע"כ לא רצה שידבק זרעו בבנות כנען הארור שהם ערלי לב ולא יצליח הגפן רק כשיבריכוהו במינו לא ענבי הגפן בענבי הסנה, וע"כ הזכיר בשבועתו אות ברית:
<< · מלבי"ם על בראשית · כד ב · >>