מלאכת שלמה על סנהדרין ה

<< · מלאכת שלמה · על סנהדרין · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

היו בודקין אותו בשבע חקירות:    אסדרא דמתני' דסליק מיניה קאי אחר שאיימו עליהם היו בודקים אותם. ואיתה בפ"ק דפסחים דף י"ב:

באיזה מקום:    שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה דבלאו הכי לא מיתזמי רש"י ז"ל. ועל מה שכתב ז"ל ואינם מעלין על לבן וכו' הגיה רש"ל ז"ל ואני אומר אפילו אם יעלו על לבן להזימן לא יוכלו להזימן אם יאמרו העדים בשלשה בחדש היה המעשה ויבאו המזימין לומר הלא בשלשה בחדש עמנו הייתם יכולין לומר טעינו בעיבורא דירחא ביום אחד לפניו היה המעשה או לאחריו ובודאי הם פטורים באותה טענה דרובה דאינשי טעו בעיבורא דירחא כדלקמן ומש"ה צריכין לומר באיזה יום וקל להבין. והתוס' פ"ק דפסחים דף י"ב תרצו עוד תירוצים ע"ש עכ"ל ז"ל:

באיזה שעה:    עיין במ"ש לקמן סי' ג':

את מי עבד וכו':    ביד שם בהלכות סנהדרין רפי"ב ובפ"א דהלכות עדות סי' ד':

משנה ב

מעשה שבדק בן זכאי וכו':    מעשה דרציחה הוה ואיתה בתוס' פ' אלו נערות (כתובות דף ל'.) ובגמרא פ"ק דמכלתין ד' ט' בן זכאי הוא ר' יוחנן בן זכאי ותלמיד היושב לפני רבותיו הדיינים הוה ואמר האי מילתא ואסתבר להו טעמיה וקבעוהו בשמו בן זכאי ע"ש סופיה קרי ליה. ובחולין פ' אלו טריפות (חולין דף נ"ב) אמר עולא בן זכאי אומר וכו' וכתב שם רש"י ז"ל לא ידענו מנו. ונלע"ד שאותו הוא אמורא אבל אח"כ מצאתי בהר"ן ז"ל בדף תרפ"ט ע"ב ומשמע מדבריו ז"ל שהוא תנא. ובפ"ד מיתות דף פ"ב גם בפ' מבוי (עירובין ד' ט') אשכחן תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן. ובפ' המוציא יין (שבת דף ע"ט) אשכחן בברייתא ר' זכאי משמו של ר"ש:

המרבה בבדיקות הרי זה מִשְּתַּבֵּחַ:    כך הגיה הררי"א ז"ל:

עוקץ:    מקום חבורו לאילן ובדק אם היו העוקצין ארוכות או קצרות. ואמרינן בפ' הנשרפין (סנהדרין דף פ"א) דנהי דבן זכאי פטר ליה בההיא הכחשה מקטלא ומיהו עדות אמת היא ועייל לכפה:

מה בין חקירות לבדיקות אלא שבחקירות אמר אחד וכו':    כך אית דגרסי ועיין במ"ש ספ"ק דב"ק:

[הגה"ה וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל אלא שבחקירות אמר אחד אינו יודע ושנים אומרים אין אנו יודעין עדותן בטלה ובבדיקות אמר אחד אינו יודע ואפילו וכו' ברוב הספרים מצאתי הגרסא כמו שכתבתי ובס"א מצאתי ושנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת ובבדיקות וכו' שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן בטלה וצ"ע על אלה הגרסות כי לפי הנראה כולן משובשות אך אח"כ מצאתי ס"א דגרסי בי' שבחקירות אמר אחד איני יודע ושנים אומרים אנו יודעים עדותן בטלה ובבדיקות אפילו אחד אמר אני יודע ושנים אומרים אין אנו יודעים עדותן קיימת ע"כ]:

אפילו שנים אומרים אין אנו יודעין עדותם קיימת:    בגמרא פריך מאי אפילו שנים אומרים פשיטא כיון דאי אמר אחד איני יודע אשמועינן תנא דעדותם קיימת כי אמרי תרוייהו נמי קיימת היא דאילו אמר האחד אני יודע מאי רבותיה כיון דאמר חברו איני יודע זה לא מעלה ולא מוריד ומשני רב ששת דארישא קאי וה"ק בחקירות אפי' שנים משלשה עדים שבאו להעיד אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדוהן בטלה כמאן כר' עקיבא ור"ש דאמרו בפ"ק דמכות עד שיזומו שלשתם אמר רבא והא עדותם קיימת קתני אלא אמר רבא ה"ק אפילו בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן בטלה פי' רש"י ז"ל דרבא מפרש לה להא אפילו דלרבותא דחקירות קאי וה"ק מה בין חקירות לבדיקות חקירות היכא דליכא אלא תרי סהדי אמר אחד איני יודע עדותן בטלה בדיקות אמר אחד איני יודע עדותם קיימת וה"ה לשניהם דה"ל עדות המוזמת בבדיקות ואפילו בחקירות משכחת לה דאמר אחד איני יודע עדותן קיימת וה"ד כגון דאיכא תלתא סהדי דאפשר לעדות שתתקיים בשנים ומשום שלישי לא מפסלי הנך ודלא כר' עקיבא דאמר בפ"ק דמכות דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אפילו שהם שלשה כך פי' רש"י ז"ל והעלו התוס' ז"ל דיש לפרש דהא דקאמר עד שיזומו שלשתם היינו כשכוונו עדותן אבל אמר אחד אינו יודע כנמצא אתד מהם קרוב או פסול דמי דלר"ש תתקיים העדות בשאר ולר' עקיבא עדותן בטלה והכא בשאמר אחד אינו יודע כנמצא אחד מהם קרוב או פסול דמי ועדותן בטלה לר' עקיבא אלא אתיא כר"ש דהתם דאמר תתקיים העדות בשאר ע"כ מתוס' ז"ל בהרחבת הלשון מעט וקשה לע"ד דלא אשכחן דאמר ר"ש התם הכי אלא ר' יוסי הוא דאמר הכי ואם אין טעות צ"ע לע"ד ורש"ל לא הגיה בדבור הזה דבר:

עדותן בטלה:    כל עדותן בטלה שבתלמוד הוא והן פטורין:

אחד חקירות:    ירושלמי ס"פ האשה שלום:

בזמן שמכחישין זה את זה:    ביד ספ"א דהלכות עדות ור"פ שני וסי' ג':

משנה ג

אחד אומר בשנים בחדש וכו':    פ"ק דפסחים ד' י"א ואיתה נמי בר"פ בן סורר:

שזה ידע בעבורו של חדש וזה לא ידע:    הקשו תוס' ז"ל וא"ת היכי דייק מהכא בריש פ' בן סורר דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא דרובא דאינשי טעו בעבורא דירחא שאני הכא דכוונו שניהם ליום אחד וי"ל דאם איתה דלא אזלינן בתר רובא ה"ל כחוזר ומגיד במאי דקאמרי אח"כ דהרי כבר הוכחשו מידי דהוה אאחד אמר בשלשה ואחד אומר בה' דאפילו כוונו ליום אחד עדותן בטלה ולא אמרינן חד טעה בשני עבורי משום דבשני עבורי לא טעו אינישי כדאמרינן בגמרא ע"כ:

אחד אומר בשלשה ואחד אומר בה':    נראה דהה"נ אחד אומר בשתים ואחד אומר בד' דעדותן בטלה אלא משום דבעו למתני גבי שעות בשלש וחמש פלוגתא דר"מ ור' יהודה תנא הכא דגבי ימים כולהו מודו דעדותן בטלה. ושם בפסחים מפ' רבא דלר"מ אין אדם טועה אלא ב' שעות חסר משהו ומעשה דעדות רציחה או דעבירה כי הוי או בתחלת שתים או בסוף שלש וחד מינייהו קטעי ב' שעות חסר משהו הלכך אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש מודה ר"מ דעדותן קיימת אבל אחד אומר בג' ואחד אומר בחמש ס"ל דעדותן בטלה דטפי מהם לא טעו ור' יהודה ס"ל דאפילו בהא עדותן קיימת דאדם טועה בשלש שעות חסר משהו ומעשה דהאי עדות כי הוה או בתחלת שלש או בסוף חמש וחד מינייהו קטעי שלש שעות חסרי משהו ופרכינן עליה מדתנן בריש פירקין דחוקרין אותו לומר באיזה שעה ואי אמרת טעו אינשי כולי האי מצו למימר לבאים להזים אותם ולומר להם עמנו הייתם בשעה חמישית מצו למימר בשעה רביעית אבל טעיתי ומשני דיהבינן לעדים כל זמן טעותייהו לר"מ כדאית ליה ומי שאומר בשתי שעות נותנין לו שתי שעות לפניו ושתי שעות לאחריו ואם אמרו לו כל ד' שעות עמנו היית הרי הוזם ולבעל שלש נמי יהבינן ליה לקמיה ב' שעות ולבתריה ב' שעות ואי מזמי בכולהו חמש הרי הוזם ולר' יהודה כדאית ליה ואם אמרו לו כל שש שעות עמנו היית הרי הוזם ע"כ בקיצור:

אחד אומר בשתי שעות וכו':    גמרא אמר רב שימי בר אשי לא שנו אלא שעות דמ"ס טעי איניש בהכי ומ"ס לא טעי איניש בהכי אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר לאחר הנץ או אפילו בתוך הנץ עדותם בטלה דסימן מובהק הוא ואין לטעות בהנץ החמה בתוך שהיא זורחת:

אחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש עדותן בטלה דברי ר"מ ר' יהודה אומר וכו':    כך נראה שהיא הגרסא שם בפסחים וכמו שכתבתי וכן נראה ג"כ מן הירושלמי דפירקין ודפ"ק דפסחים וכתבתיו שם. אבל ביד פ' שני דהלכות עדות כתב מהרי"ק ז"ל ופסק כת"ק ע"כ משמע דלא הוה גריס דברי ר"מ וכן נראה ג"כ מתוי"ט:

אחד אומר בחמש ואחד אומר בז' וכו':    כתיב שם בר"ש לוריא ז"ל מצאתי בגליון שאחד תירץ לפני מהר"ם דמש"ה נקט ה' וז' שהיא מילתא דפסיקא דאפילו אחד אמר בסוף חמש והשני אומר בתחלת ז' אפ"ה עדותן בטלה משא"כ בששה ושבעה והודה לו מהר"ם ז"ל ע"כ:

משנה ד

ואחר כך:    הר"ר יהוסף ז"ל מחק המלות ואחר כך והגיה בראש המשנה היו מכניסים וכו':

אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות משתקין אותו:    דלא כר' יוסי ב"ר יהודה דאמר בפ' אחד ד"ני ממונות בברייתא בדף ל"ג עונה לזכות ואינו עונה לחובה אבל רבנן ס"ל דאע"ג דקרא מסיים למות עכ"ז אפילו לזכות אינו עונה משום דמיחזי כנוגע בעדותן שדומה שמתחרט בו פן יגמר הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן ומיהדר לא מצו הדרי לאחר כדי דבור דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הלכך לא יענה אפילו לזכות:

ומושיבין אותו עמהם:    כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:

ולא היה יורד משם כל היום כולו:    ובגמרא רמי והתניא אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם ומתרץ לה אביי למתני' דמיירי בשלא מצאו ממש בדבריו אבל אם יש ממש בדבריו אינו יורד משם לעולם. וביד פ' עשירי דהלכות סנהדרין סי' ח'. וכתוב שם ואפילו אמר הנידון עצמו יש לי ללמד על עצמי שומעין לו ועולה למנין והוא שיהיה ממש בדבריו ובפ"ה דהלכות עדות סי' ח':

משנה ה

בראש פי' רעז"ל:    צריך להגיה מעבירין אותו מעבירין את הדין וכו' ובלשון המשנה גרסינן מעבירין דינו למחר:

לא היו שותים יין כל היום:    דאמר קרא ולרוזנים אי שכר העוסקים ברזו של עולם דהיינו דיני נפשות אל יישתכרו:

ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה:    כצ"ל. ולשון הרמב"ם ז"ל פי"ב מה"ס כל א' וא' עם זוג שלו או עם עצמו בביתו ע"כ:

[הגהה הר"ר יהוסף ז"ל הגיה ומזדוגין זוגות וממעטין במאכל ובמשתה ולא היו שותין יין כל היום ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה וכו' המזכה אומר אני הוא המזכה וכו' אני הוא המחייב וכו' ואם טעו בדבר סופרי הדיינים מזכירין וכו' ואם לאו עומדין על המנין וכו' ומלות ואפילו י"א מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע מחקם וכתב שלא מצא אותם בכל הספרים. דנין אלו עם אלו עד וכו' את דברי המזכין]:

ולמחרת משכימין ובאין וכו':    פ"א דיני ממונות ד' ל"ד:

אם טעו בדבר וכו':    לשון הרמב"ם ז"ל בפי"ב ואם טעו בדבר ולא ידעו מי הם שחייבו או זיכו מטעם אחד שאינם נחשבים אלא כאחד כמו שבארנו הרי סופרי הדיינין מזכירין אותן שהרי כותבים טעם של כל אחד ואחד ע"כ:

עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין:    וה"ה אם יראה אחד מן המזכין דברי כמחייבין דהוו להו ל"ד מזכין ול"ז מחייבין דאיכא הטייה לרעה על פי שלשה דבשעת גמר דין הא אוקימנא דאף המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה כדכתיבנא בריש פירקין דלעיל אלא תנא משום לישנא מעליא נקט והכי תריצנא לה בגמרא בפירקין דלעיל ד' ל"ד. ובגמרא בעי לא ראו מאי א"ר אחא וכן א"ר יוחנן פוטרין אותו מאחר שכבר הוסיפו עד ע"א ואעפ"כ לא ראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין אמנם ר' יוסי ס"ל בברייתא כשם שאין מוסיפין על פי ב"ד של ע"א כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה אלא אם ראה אחד מאלו את דברי אלו הרי טוב ואם לאו יפטרו אותו ופליג אמתני' דקתני שנים שנים עד ע"א וגרסי' בסוף פ"ק דמכלתין וא"ר אבהו במוסיפים עושין ב"ד שקול לכתחלה ופרכינן פשיטא דהכי הוא דהא בהדיא תנן וכמה מוסיפין שנים שנים וכיון דחד אמר איני יודע ה"ל ב"ד שקול ומשני מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר מילתא שמעינן ליה קמ"ל דכמאן דליתיה דמי ואי אמרי מילתא לא שמעינן ליה וכתב שם נמוקי יוסף בסוף ההוא פירקא בשם רש"י ז"ל דבדיני נפשות דאמרן שאינו יכול לחזור ולדון היינו דוקא חובה אבל זכותא אמר טעמא שמעינן ליה דלא גרע מההורג בעצמו שיכול ללמד על עצמו זכות ע"כ. וביד פ"ט דהלכות סנהדרין ובפי"ב סי' ג':