מלאכת שלמה על כריתות ו
<< · מלאכת שלמה · על כריתות · ו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
המביא אשם תלוי וכו': פ' המנחות דף ק"ב ותוספת פ' אותו ואת בנו (חולין דף פ"ב) ותוס' פ"ק דסוטה דף ו'. ועיין במ"ש בפ"ג דסוטה סימן ו'. ופירש הרגמ"ה ז"ל המביא אשם תלוי על ספק חיוב חטאת ואח"כ נודע לו שלא חטא כגון שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואין ידוע איזו אכל והפריש אשם תלוי ואח"כ נודע לו שלא חטא שהוכרה זו שנשתיירה שהיא של חלב ע"כ. והכי מפרש לה אביי בגמרא. אבל רבה מפרש מתניתין ג"כ בשהפריש האשם תלוי על פי עדים שאמרו לו ספק חלב אכלת ונודע לו שלא חטא כגון שהוזמו כמו שאכתוב בסמוך:
יצא וירעה בעדר דברי ר"מ.: בת"כ פ' ויקרא בדבורא דחטאות פכ"א תניא כה"ג דכולהו מתניתין עד סוף סימן ג'. ובגמרא תנא בין שנודע לו שחטא ובין שנודע לו שלא חטא פליגי ר"מ ורבנן. בנודע לו שחטא להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דידע שחטא וסד"א איגלאי מילתא למפרע דצריך ליה ולהוי קדוש קמ"ל דלא דכיון דבעידנא דאפרשיה לא הוה צריך ליה הלכך לא הוה מקדיש ליה. נודע לו שלא חטא להודיעך כחו דרבנן דאע"ג דידע דלא חטא כיון דבעידניה דאפרשיה לבו נוקפו הוה הלכך גמר ומקדיש ליה ופירש הרגמ"ה ז"ל בנודע לו שחטא להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דידע שחטא וסד"א איגלאי מילתא למפרע דצריך ליה ולהוי קדוש קמ"ל דלא דכיון דבעידנא דאפרשיה לא הוה צריך ליה דלא הוה ידע דודאי חטא הלכך לא הוה מקדיש לאלתר לגמרי אלא השתא וכיון שנודע לו שחטא קודם שנשחט האשם יביא חטאת והאשם יצא לחולין וירעה בעדר. ופליגי אפילו בנודע לו שלא חטא להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דנודע לו עד שלא נשחט דסד"א איגלאי מילתא למפרע דלא אקדשיה אפ"ה קסברי רבנן דקדיש דכיון דלבו נוקפו גמר והקדישו הלכך ירעה עד שיסתאב עכ"ל ז"ל. עוד בגמרא אמר רב ששת מודה ר"מ לחכמים במפריש שני אשמות תלויין לאחריות ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה מ"ט דהא ודאי כיון דהפריש תרי גלי דעתיה דלבו נוקפו וגמר ואקדשיה. ועוד איתא בגמרא אמר רב יהודה אמר רב מודים חכמים לר"מ באשם תלוי שהוזמו עדיו אחר שהפרישו שיצא וירעה בעדר מ"ט ע"כ ל"פ רבנן עליה דר"מ אלא היכא דאפרשיה על פי עצמו דאמרינן לבו נוקפו אבל היכא דע"פ עדים אפרשיה לא הוה סמיך עילוייהו דעדים דסבר דילמא אתו אחרים ומזמי להו ולא גמר אקדשיה. ורבה פליג עליה וכמו שכתבתי. וריש לקיש ס"ל כרב יהודה ור' יוחנן כרבה. והרגמ"ה ז"ל גריס ר' אלעזר במקום ר"ל:
ויפלו דמיו לנדבה: פירש הרא"ש ז"ל יפלו דמיו לנדבה קתני יביא בדמיה עולה לא קתני דאז הוה משמע שיביא נסכים משלו אלא לנדבה קתני דהיינו לקיץ המזבח ונסכיו קרבין משל צבור ע"כ:
ר' אליעזר אומר יקרב: שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר. בגמרא פריך לר"א למה לי חטא האמר ר"א מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ותירץ רב אשי ר' אליעזר דאמרו לו לבבא בן בוטא הוא דבעי ספק חטא כדתנן במתניתין דבסמוך אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק. פירש רש"י ז"ל דאיסור כל דהו בעינן אי עשה אי לאו אי כרת ע"כ אבל לקמן בגמ' מפרש רבא טעמא דאמרו לו דאמר קרא אשר לא תיעשנה בשגגה ואשם והאי קרא באשם תלוי כתיב ופירש רש"י ז"ל שם והכי משמע קרא אפילו ליכא שגגה אלא במידי דלאו דהיינו בלא תיעשנה חייב כגון אם אכל נבלה וכיוצא בהן דאוסור לאו ע"כ:
אם משנשחט נודע לו הדם ישפך: תוס' פ' היה נוטל (סוטה דף כ"ג) ומתניתין לר"מ אתי שפיר דחולין בעזרה נינהו אלא אפילו לרבנן נמי דאמרי דעבדי מיניה עולת נדבה היינו דוקא לדמיו אבל איהו גופיה מודו דזבח פסול ולא מתכשר לעולה. א"נ כיון דבשעת שחיטה לא היה ראוי לעולה שעדיין לא נודע לו לכך לא יקריבהו לעולה אחר שחיטה תוס' ז"ל:
הבשר יצא לבית השרפה: אבל בסיפא גבי אשם ודאי קתני דיקבר דאשם תלוי מתוך שלבו נוקפו גמר ומקדישו אפילו מספק הלכך יצא לבית השריפה כשאר כל פסולי המוקדשין ואפילו לר"מ דפליג ברישא בנודע לו קודם שחטא דירעה בעדר עם שאר צאנו דחולין גמורין הוי הכא בנודע לו לאחר שנשחט מודי להו לרבנן דלבו נוקפו וגמר ומקדישו:
ר' יוסי אומר אפי' הדם בכוס יזרק: דס"ל לר"י דכלי שרת מקדשים את הפסול הכי מפרש טעמיה דר"י בגמרא. ואפשר לומר דדייק ליה תלמודא מדלא קאמר אפי' נתקבל הדם בכלי. וביד פ"ג דהל' פסולי המוקדשין סי' י"ט ובפ"ד סי' י"ט ובפ' י"ט סימן י'. ועי' תוי"ט ד"ה והבשר יצא לבית השריפה וכו' עד ולהכי פריך ומשני. בגמ' משני רבא אידי ואידי לר"מ אתי שפיר והא דקאמר גבי ודאי יקבר משום דחולין גמורים הוי שהרי הפרישו על הודאי וכי איגלאי מילתא שטעה חולין הוי אבל אשם תלוי מתוך שלבו נוקפו וכו':
אשם ודאי אינו כן וכו': ביד שם פ"ד סימן כ' ובפ"י דהלכות רוצח ושמירת נפש סימן ח':
נזרק הדם הבשר יצא לבית השריפה.: בגמרא מפרש וכו' לשון רעז"ל עד סוף. אמר המלקט ורב אשי תירץ משום דמתחזי כזבח פסול שלאחר זריקה אירע בו פסול ואתי למימר קדשים שנפסלו נקברים. פירשו תוספות ז"ל דהיכא דנזרק נראה הזבח פסול ולכך ישרף אבל רישא דמשנשחט ולא נזרק עדיין יקבר דכיון דלא נזרק לא נראה הזבח פסול אבל אשם תלוי דבא על הספק גם לפני זריקה ישרף דמיחזי יותר כזבח פסול ע"כ [וכדאיתא בתי"ט ד"ה והבשר הנ"ל]:
שור הנסקל אינו כן: אם עד שלא נסקל נודע שלא הרג כגון שבאו שנים ואמרו הרג ובאו שנים אחרים והזימום או כגון שאותו שאמרו עליו ששור זה הרגו בא לפנינו ברגליו בריא ושלם יצא וירעה בעדר:
עגלה ערופה אינה כן וכו': לשון רעז"ל עד והרמב"ם ז"ל פירש שור הנסקל וכו'. אמר המלקט וכן פירש ג"כ הרגמ"ה ז"ל כפירוש הרמב"ם ז"ל:
ר' אליעזר אומר מתנדב אדם וכו': פ' התערובות דף ע"ז וס"פ השוחט ובפ' ספק אכל דף י"ח ע"א ע"ב: ועיין במ"ש בפירקין דלעיל סימן ד'. ומסקינן התם בפ' ספק אכל דלר' אליעזר אפילו נדבה גמורה יכול להביא האשם תלוי והא דבעי ר' אליעזר מקצת ספק כגון חתיכה א' ספק של חלב ספק של שומן דומיא דהנהו משניות שרמזתי בפ' שני דנדה סימן ב' ר' אליעזר אליבא דבבא בן בוטא היא דאמר אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק ואליבא דהאי הוא דבעינן מקצת ספק אפילו לר' אליעזר כגון חתיכה אחת כדכתבינן אבל רבנן דפליגי עליה דר' אליעזר בסיפא דמתניתין דאין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת וכו' ואי מייתי הוי מכניס חולין בעזרה הכא נמי כשהיא חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן פטרי דדוקא בעינן חתיכה משתי חתיכות כדקרינן מצוות בשני ווין. ועיין במ"ש שם בפרק שני דנדה. ואיתה נמי למתניתין בפירקין בדף כ"ד:
חוץ מאחר יוה"כ: יום אחד. פירוש דיום אחד אחר יה"כ לא היה לו ספק חטא שהרי יוה"כ מכפר על כל הספקית ואמר וכו' ואית דגרסי יום אחד אמר וכו' וקאי יום אחד אמלת אמר:
אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק: נ"א לבית הספק. וביד רפ"ח דהלכות שגגות ובפ"א סימן ה':
חייבי חטאות ואשמות וכו': פ' יוה"כ דף פ"ה. ובת"כ פרשה ד' דפרשת אחרי מות. וביד פ"ג דהלכות שגגות סימן ט'. וכתבו תוס' ז"ל בפ"ק דשבועות דף ח' דמהכא משמע דשעיר המשתלח אינו אלא חולה דהא חייבין להביא אחר יוה"כ:
חייבי אשמות תלויין פטורין.: דהא לא נודע לו שחטא וחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא ויה"כ מכפר אבל חייבי חטאות ואשמות ודאין שפיר אתיידע ליה שחטא ואין יום הכפורים מכפר:
האשה שיש עליה חטאת העוף ספק וכו': ביד ספ"ז דהלכות פסולי המוקדשין:
מפני שמכשירתה לאכול: בזבחים תוס' פ"ק דמנחות דף ד'. ומפרש בגמרא מפני שמכשירתה פירוש דלאו לכפרה אתיא אלא להכשיר ולהכי אע"פ שעבר עליה יוה"כ חייבת להביא לאחר יוה"כ דיוה"כ מכפר הוא ולא שייך כלל גבי הכשר:
חטאת העוף הבאה על הספק וכו': תס' פ"ק דסוטה דף ו'. ועיין במ"ש בפירקין דלעיל סימן ג':
המפריש שתי סלעים לאשם וכו': ביד פ"ד דהלכות פסולי המוקדשין סימן כ"ה ובפ"ד דהלכות מעילה סימן ו'. לשון הר"ס ז"ל דע שאם לא נמצא איל שהוא שוה ב' סלעים כגון במקום שהאילים בזול הרבה אין לו תקנה וצריך שישהה עד שיוקירו האילים וימצא חיל שוה ב' סלעים או יותר כן מפירש בגמרא בזה הפרק וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות פסולי המוקדשין סי' כ"ג ע"כ:
ירעה עד שיסתאב וכו': ק"ק למה לא מעל דלא היה לו לקנות רק אשם אחד כמו בשאר באבי דמתניתין דאמרינן מעל ושמא אתיא כר' יהודה דאמר בפ' הנהנה דמשנה מקדש לקדש לא מעל א"נ דולקח בו ר"ל מזיד דסבור לעשות בתרי ודוקא רישא אבל אינך באבי דמתניתין דולקח שני אילים לחולין לא הוי במזיד ולא שינה מעות הקדש לקנות בהמת חולין רק בשוגג ולכך מעל גליון מהר"י ז"ל:
ואחד יפה עשרה זוזים וכו': כך צ"ל. ובספרים אחרים גרסינן זין וכיוצא בזה כתבתי בפ' עשירי דתרומות סימן ח':
והשני למעילתו: מפרש בגמרא וכו' לשון רעז"ל עד ויביא אשם בשתי סלעים מביתו לקרבן מעילה. אמר המלקט והשני למעילתו דקתני לאו דוקא אלא מעילתו היינו גזלן. ועיין בהרמב"ם ז"ל. עוד בפירוש רעז"ל והשני שהוא חולין יקרב למעילתו לאשם מעילות ע"כ. אמר המלקט דוהשני למעילתו דהכא בסיפא היינו אשם מעילות ממש:
ויביא עמה סלע וחומשה: פירוש חומשה דינר דהיינו רביעית הקרן שהוא הסלע: ונראה דעמה לשון נקבה קאי אמעילה שהיא לשון נקבה גם כן ומכל מקום לשון וחומשה ק"ק דוחומשו ה"ל למיתני דמשמע דסלע הוי לשון זכר ע"כ:
המפריש חטאתו ומת וכו': ביד פ"ג דהלכות שגגות סימן ב':
לא יביאנה בנו אחריו: דאמר קרא קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו ואין צריך לומר על חטא האב דאין כפרה לאחר מיתה והויא חטאת שמתו בעליה ובגמרא בברייתא איתא דאפילו אם הפריש הוא עצמו מעות על חלב שאכל אמש לא יביאנו על חלב שאכל היום וכ"ש מחלב על דם או מדם על חלב וכ"ש מן הקל על החמור או מן החמור כגון חלול שבת דיש בהן מיתה על הקל כגון חלב ודם דאין בהן מיתת ב"ד וכ"ש אם מעות אביו הן שהפריש על חטאו בין קל יותר וכ"ש חמור יותר וכולהו מקראי ילפינן להו בברייתא בגמרא:
מביאין מהקדש וכו': שנויה היא בת"כ פ' ויקרא סוף פרשה י"ז פיסקא עשירית דדבורא דחטאות וע"ש בספר קרבן אהרן:
העני יביא עוף: והשאר חולין. וכתוב בגליון מהר"י ז"ל ויותר נראה דהשאר לנדבה ובקונטרס לא רצה לפרש כן דכיון שלא יצאו מידי הקדש למה יחליף דין קרבן עשיר שהפריש דכל עיקר דשינה הכתוב בעשירות היינו טעמא דחס רחמנא עליה אבל זה שלא ירויח למה ישתנה דינו אם לא שיצא לחולין ויהיה שלו ע"כ:
הפריש לכשבה או לשעירה וכו': ילפינן לה בגמרא בברייתא דכתיב מחטאתו וכו' כדפירש רעז"ל ובגמרא ואיצטריך למיכתב מחטאתו גבי כשבה או שעירה ואיצטריך למיכתב גבי עוף דאי כתב גבי כשבה או שעירה לחוד ה"א כי מיעני מהלין מעות נחלינון על עוף משום דכשבה ועוף תרוייהו מיני דמים נינהו אבל עשירית האיפה דלאו מינא דדמים נינהו אי לא כתיב קרא מחטאתו גבי עוף הו"א כי מפריש מעות לקינו ומיעני לא מייתי עשירית האפה דלאו מינא דדמים הוא אלא מייתי עשירית האיפה מן בייתיה והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה אהכי הדר כתיב קרא מחטאתו גבי עוף למימרא דמהקדשו דעוף נמי מייתי עשירית. [הגה"ה וקשה לא ליכתוב מחטאת רק גבי עוף ומדאמר דמדמי עוף מייתי עשירית כל שכן מדמי כשבה עוף כדדרשינן על חטאת בעשירית האיפה תרתי עוף ובהמה ושמא אי לאו דחזינן תרי קראי מחטאתו בכשבה ובעוף לא דרשינן תרתי מקרא דעל חטאתו דנבי עשירית גליון ממהר"י ז"ל]. ומ"ט כתב על חטאתו גבי עשירית האיפה דאי כתיב על חטאתו גבי עוף לחוד ה"א כי מפריש מעות לקנו והעשיר הוא דמוסיף עליהון ומייתי כשבה או שעירה דתרויהו מיני דמים נינהו. אבל הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר הלין דמפריש אי לא העשיר טובא נייתי עוף ואם העשיר טובא נייתי כשבה או שעירה והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה אהכי כתיב קרא בהדין חטאת בעשירות ודלות מחטאתו וגבי דלי דלות על חטאתו למידרש כדאמרינן:
הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה: אם רצה יביא בדמיה עוף אם העני. וכי תימא הכא למה תנא רצה ולעיל לא תני ליה ושמא משום דבעי למיתני בעוף לא יביא תנא הכא רצה א"נ דבגמרא איכא קרא מחטאתו למידרש דאם הפריש כשבה יביא עוף עוף יביא עשירית האיפה הלכך זקוק להביא עוף וקרא איירי במפריש מעות ולא במפריש כשבה ונסתאבה ולא חזינן מקרא שמוטל למכרה ולהביא בדמיה עוף אלא ברצונו תלוי אם רצה למכרה ואם רצה יביא מדמיה כשבה אחרת ע"כ גליון מהר"י ז"ל. וביד בפ"ה דהלכות פסולי המוקדשין סי' ט' י' ובפרק עשירי דהלכות שגגות סימן י' י"א. וז"ל בספר מוגה מי שהפריש לכבשה של חטאתו וצרך ה"ז מביא שעירה ע"כ. וכך הוא ר"ל וצרך פירש ירד מנכסיו אלא משום דהפרש מועט בין כשבה לשעירה לא תנא והעני כדקתני התם באינך באבי אחריני אבל גבי הפריש מעות לבני יונה או לתורים קתני שאם העני יביא עשירית האיפה חדא משום דנקט לשון משנתנו ועוד שאפשר שיהיה הפרש גדול בין עוף לעשירית האיפה וכדתנן לעיל ספ"א מעשה שעמדו קנין בירושלים בדינרי זהב. וכבר אפשר שהיא הגה"ה שאינה צריכה כ"כ אלא גרסינן כמו שהוא בדפוס וצרך להן ה"ז מביא וכו' והמעיין יבחר. ופירש הרגמ"ה ז"ל אם רצה יביא בדמיה עוף אם העני והמותר לנדבה ואם לא רצה יפריש מביתו עוף ע"כ. אבל דעת רוב המפרשים ז"ל שהמותר חולין וכדפירש רעז"ל. ואי קשיא התנן בפ' שני דמסכת שקלים דמותר חטאת לנדבה והיכי משמע מהכא דמותריהם חולין תריץ דהתם מיירי דוקא בחטאת קבועה והכא מיירי בקרבן עולה ויורד וכן כתב שם הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' פסולי המוקדשין ה"ט:
שאין לעוף פדיון: וכדתנן ר"פ המנחות והנסכים:
רש"א כבשים וכו': ס"פ מקום שנהגו. ובת"כ ספ"י פ' ויקרא בדבורא דחטאות ובראש פרשת קדושים:
תורין קודמין וכו': ת"ל ובן יונה או תור לחטאת בפרשת יולדת כתיב. ונתן טעם בספר הפרפראות למה פה הקדים הבן יונה וכתב וז"ל בכל מקום מקדים תורין לבני יונה חוץ מכאן לפי שאינו מביא אלא אחד ומניח בן זוגו לכך אם ימצא יונה לא יקח תור לפי שהתור בן זוגו מתאבל עליו ואינו מזדווג לאחר ע"כ:
האב קודם לאם בכל מקום: הני מלות בכל מקום בס"א לא גרסינן להו. ובס"א קודם מלות וכן בת"ת גרסינן תוספתא כאילו אין זה מן המשנה אלא היא תוספתא הר"ר יהוסף ז"ל:
האב קודם וכו': בטור יורה דעה סימן רמ"ב. ועיין במ"ש ס"פ שני דב"מ:
סליק פירקא. וסליקא לה מסכת כריתות.