מלאכת שלמה על יומא ז
<< · מלאכת שלמה · על יומא · ז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בא לו כ"ג לעזרת הנשים: וכולה מתני' עד סוף סי' ב' ביד פ"ג דהל' עבודת יום הכפורים סי' ט' י' י"א:
באצטלית: ס"א באסטלית בסמך: ובירוש' נמי מנין לקריאת פרשה ר' אידי בשם ר' יצחק ויעש מה ת"ל כאשר צוה ה' את משה מכאן לקריאת הפרשה ע"כ: ובירוש' בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא ע"י שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן ע"כ:
וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד: דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד ר' אמי בשם ריש לקיש אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה תפתר שסמך לו בכותל וישב לו והכתיב וישב לפני ה' א"ר איבו בר נגרי שיישב עצמו בתפלה כך הוא בירושלמי הביאוהו תוס' ז"ל בפ' אלו נאמרין (סוטה דף מ'.) ועיין עוד שם במה שכתבו בשם מדרש שוחר טוב דכסא דוד המלך היה נתון חוץ לעזרה מכלל דאף לעצמו אין ישיבה בעזרה ועיין במה שהקשו שם על מאי דקאמר התם ולמי היתה ישיבה בעזרה הוי אומר לכהן גדול שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא: ומצאתי שהגיה הר"מ דילונזאנו ז"ל חוׁמֶש החי"ת בחול"ם והמ"ם בסגו"ל:
וגולל את התורה ומניחה: כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וגם מחה מלת כאן:
וקורא אחרי מות: תוס' פ' הקומץ רבא דף ל"ו ודפ' כסוי הדם (חולין דף פ"ז) והרא"ש שם דף קס"ה. בפי' ר"ע ז"ל שלא יאמרו הראשון חסר הוא. אמר המלקט דחד גברא בתרי ספרי איכא פגמא:
קורא על פה: פי' ה"ר יונה ז"ל בפ"ק דברכות דף ז' דמזה הטעם אמרו דובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה דכיון שהוא מענין הקרבנות ומצינו שמצוה לומר פרשת קרבנות על פה כדאיתא במדרש אמר אברהם במה אדע כי אירשנה כלומר באיזה זכות יתקיימו להם הבטחותיך א"ל בזכות הקרבנות שנאמר קחה לי עגלה משולשת וגו' א"ל תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מאי איכא למימר א"ל יאמרו לפני פרשת הקרבנות ומעלה אני עליהם כאילו בנו בית המקדש והקריבו (עליו) קרבן מטעם זה לא חששו לקריאתה על פה אפי' כשאינו לחובה ע"כ. ונראה שר"ל כגון בזמן שבית המקדש קיים שכבר הקריבו הקרבנות של אותן היום ואינם קורין אותה פרשה לחובה שכבר נפטרו בהקרבת הקרבנות:
ומברך עליה: ס"א עליהן:
ועל מחילת העון: מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה רש"י ז"ל:
ועל ישראל: מפ' בירושלמי הבוחר בישראל: מלות ועל ישראל בפני עצמן ועל ירושלם בפני עצמה שבמשנה ל"ג להו וצריך לכתוב בסוף המשנה ועל ישראל ועל שאר התפלה וכן הוא בפי' ר"ע ז"ל: ויש גורסין בפני עצמה אבל בבא ובבא ואית דלא גרסי ליה וכן הוא בירושלמי וכתב הר"מ דילונזאנו ז"ל רש"י והרמב"ם ור"ע ז"ל ופי' ישן כ"י ובגמ' פה ובסוטה מקדים כהנים לישראל ובבבלי וירוש' פה ובסוטה ובתוספתא וב' נכ"י מקדים ישראל לכהנים וכן בהרמב"ם ע"ש כי נראה שחזר בו והנ"מ כי בכלל מאתים מנה. והכא לא הזכיר רש"י ז"ל ועל ירושלם וכן בגמ' וירוש' פה ובפ' אלו נאמרים ונכ"י פה ושם ותוספתא והרמב"ם ז"ל והנפקא מינה דלא ליפוש חדא ברכה אך במתני' ג"ל פה ושם. ורש"י ז"ל מפיק כהנים ומעייל ירושלם ושם הוזכר גם בגמ' ונראה לפי זה דהשאר בתפלה אינו מן המנין דייקא נמי דקתני התם והשאר ולא ועל שאר והירושלמי נ"ל כסברא ראשונה והבבלי נ"ל כאחרונה מדלא הוזכר שאר התפלה בברייתא שהובאה לפרש שמנה הברכות ואע"פ שבתוספתא הוזכר עמהם מ"מ בתלמוד פה ושם אמרו ת"ר שני פעמים עכ"ל ז"ל: ובגמ' בברייתא גרסינן ואח"כ כל אחד ואחד מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים פי' נויו של ס"ת ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לולב נאה ס"ת נאה בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומן ומערב יום הכפורים הביאום שם:
ומלאבת שניהם שוה כאחת: ספר אחר ומלאכת שתיהם היתה נעשית כאחת:
אם בבגדי בוץ קרא וכו': עד סוף סימן ד' ביד פ"ג דהלכות עבודת יוה"כ ובפ"ד ברישא ובסופו ובירוש' ולמה בבגדי לבן א"ר חייא בר אבא כשירות שלמעלן כך שירות שלמטן מה למעלן איש אחד לבוש בדים אף למטן כתנת בד קדש ילבש ע"כ. ולשון הרמב"ם ז"ל שם קריאה זו אינה עבודה לפיכך אם רצה לקרות בבגדי חול לבנים משלו קורא ואם רצה לקרות בבגדי לבן קורא שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן שלא בשעת עבודה ע"כ:
ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה: במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נמחקו מלות תמימים בני שנה. ויש שאין מוחקין רק מלות בני שנה:
ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם: וכולי' מלות היו קריבין אית דל"ג להו ולא משמע כן ממה שאכתוב בסמוך: ורבינו עובדיה ז"ל פי' פלוגתייהו דר' אליעזר ור' עקיבא כסדר עבודת היום כמתקנתא דרבא דר' אליעזר כדתנא דבי שמואל. ור' עקיבא כדתוספתא. דבגמ' בעינן היכי קאמר ר' עקיבא עם תמיד של שחר היו קריבין ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים או דילמא ה"ק עם תמיד של שחר היו קרבין ופר העולה בהדייהו ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים והא דקתני היו לשון רבים משום דשייר אמורי חטאת ודילמא אימורי חטאת נמי היו קרבין עם תמיד של בין הערבים ותו העולה לר' אליעזר דשייריה וכן נמי שעיר אימת עביד ליה ותו בין לר"א בין לר' עקיבא אימורי חטאת אימת עביד להו ותרגמה רבא כדפי' רעז"ל ובגמ' פריך ור' אליעזר האי מלבד חטאת הכפורים דמשמע ששעיר החיצון קודם לאילו ואיל העם מאי עביד ליה בשלמא מלבד עולת הבקר לאו ביום הכפורים כתיב ומרגלים לא יליף דסמיך אסדרא למעבד הני דת"כ ברישא אלא האי דכתיב ביום הכפורים גופיה מאי עביד ליה ומשני ההוא מיבעי ליה על מה שזה מכפר זה מכפר. דהכי דרשי' ליה במתני' דבפ"ק דשבועות ובירוש' א"ר יוחנן זו דברי ר"א ור' עקיבא אבל דברי חכמים כולן היו קרבין עם תמיד של בין הערבים ע"כ. ובגמ' בברייתא פליגי תנאי אליבא דר' עקיבא דלא כתנא דמתניתין דר' יהודה אומר משמו אחד מן ז' כבשים קרב עם תמיד של שחר וששה עם תמיד של בין הערבים ר"א בר"ש אומר משמו ששה קרבין עם תמיד של שחר ואחד עם תמיד של בין הערבים ובגמ' מפ' טעמייהו. עוד אמרי' בגמ' דכ"ע בין לר"א בין לר' עקיבא חד איל הוא דצבור דכולהו אמרי אֵיל העם ולא איירי באיל הכתוב בחומש הפקודים כמאן כרבי דתניא רבי אומר איל אחד האמור כאן בתו"כ הוא האמור בחומש הפקודים דכתיב ואיל אחד לעולה ור"א בר"ש אומר שני אלים הן אחד האמור כאן ואחד האמור בחומש הפקודים ומאי אחד מיוחד שבעדרו ורבי נפקא ליה ממבחר נדריך ור"א בר"ש חד בחובה וחד בנדבה וצריכי שיש דעת נוטה לומר נדבה מובחרת כדי שיצא ידי חובתו יפה:
ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של בין הערבים: ר"ל אע"פ שהוא מן המוספים:
קדש ידיו ורגליו: שבעה קדושין בפירקין דהכא ושלשה לעיל בפ' א"ל הממונה הרי עשרה קדושין והכי נמי איכא התם שתי טבילות ושלשה הכא הרי חמש טבילות:
נכנס להוציא את הכף ואת המחתה וכו': שנאמר ובא אהרן אל אהל מועד למה הוא בא להוציא את הכף ואת המחתה שכל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה דאי כסדרן כתיבי וכן הסדר שמוציאן בלבישה ראשונה ואין עבודה חיצונה של בגדי זהב מפסקת בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קדושין אחד לתמיד של שחר ואחד בינו ובין עבודת היום כולה עם הוצאת כף ומחתה ואחת בין הוצאת כף ומחתה לאילו ואיל העם ועמהם המוספין ותמיד של בין הערבים לפיכך צריך להפסיק אילו ואיל העם בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה והוצאתן תפסיק בין אילו ואיל העם לתמיד של בין הערבים הרי חמש תמיד של שחר בבגדי זהב עבודת היום בבגדי לבן אילו ואיל העם בבגדי זהב על המזבח החיצון הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן ומוספין ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב וליכא למימר דמפסיק להו בשעיר הנעשה בחוץ כדכתיב מלבד חטאת הכפורים והוא אינו כתוב כאן אבל אילו ואיל העם דוקא כתבינהו קרא אחר הוצאת כף ומחתה ולא איצטריך לן לשבש סדרא דקראי דהא אמר קרא ויצא ועשה את עולתו דמשמע מיציאה ראשונה עביד אילו ואיל העם שזו יציאה ראשונה האמורה בפרשה הלכך על כרחך מקמי הוצאת כף ומחתה עביד להו בהפסקה שביניהם לעבודת היום:
נכנס להקטיר קטרת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות: תימ' הוא דלא קתני תמיד של בין הערבים ושמא י"ל משום דכבר תנא ליה ברישא במילתיה דר' עקיבא תוס' ז"ל:
ולהיטיב את הנרות: הא דלא תנא להדליק את הנרות שהיתה בין הערבים אבל הטבה בצפרא הואי נ"ל דדילמא בימי שמעון הצדיק נשנית משנה זו וכן משנתנו דתמיד דתנן מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחית דולקות מדשן את השאר ומניח אלו זה היה כמו כן בימי שמעון הצדיק מצאן שכבו פי' משמת שמעון הצדיק מדשנו וכו' וא"כ בימי שמעון הצדיק היו דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב והיה צריך להיטיב אותן ברישא ואח"כ היה עושה הדלקה ולהכי נקט ולהיטיב את הנרות ולא קתני להדליק משום דהטבה היתה קודם כדפרישית תוס' ז"ל:
קדש ידיו ורגליו ופשט הביאו לו בגדי עצמו: גרסי' ומלות וירד וטבל ועלה ונסתפג דבסיפא צריך למוחקן:
בשעה שיצא: בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל נמחקה מלת בשעה גם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה:
כהן גדול משמש בשמנה בגדים וכו': ר"פ ד"מ אמרי' אע"ג דמכנסיים קודמין ללבישה מדכתיב יהיו על בשרו מ"מ תנא אקדים לכתנת בריש מילתיה הואיל וקרא נמי אקדמיה דכתיב כתנת בד וכו' וטעמא דקרא משום דמכסיא כוליה גופא עדיפא ליה ע"כ:
במצנפת: מכאן הוכיח הרמב"ן ז"ל בפרשת תצוה דמצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו אלא שמפני שכ"ג צונף בה ראשו ומגלגל ומחזיר סביב ראשו כפל על כפל לכן נקראת מצנפת אבל של כהן הדיוט קראה הכתוב מגבעת מפני שקושר בה כל ראשו ומעלה הכפלים על ראשו כעין מגבעת שהוא כובע כדברי אונקלוס כי מגבעת כמו מקבעת בחלוף גימ"ל בקו"ף ע"כ והיא דעת הרמב"ם ז"ל בר"פ שמיני דהלכות כלי המקדש ובירוש' מפני מה כ"ג משמש בשמנה כלים ר' חנניא חברון דרבנן אמר כנגד המילה שהיא לשמנה ימים ע"ש בריתי היתה אתו. מפני מה אינו משמש בבגדי זהב מפני הגאוה א"ר סימון ע"ש אל תתהדר לפני מלך א"ר לוי שאין קטיגור נעשה סניגור ע"כ:
בסיפא דמתני' י"ס דגרסי ולמי שצורך הצבור בו. בסוף פי' ר"ע ז"ל צריך לומ' זה משוח מלחמה וגם מי שצורך הצבור בו. וז"ל הרמב"ם ז"ל וכמו כן כל מי שצורך הצבור בו נכנס תחת מאמר וכל בני ישראל אתו ע"כ. ובילקוט רמז קל"א בספר שמואל כתוב בשם ילמדנו א"ר לוי דואג לא נטרד אלא שהיה ממרא ב"ד אמר לְשָאוּל אין נשאלין אלא למלך בלבד א"ל אבנר ועמשא אמרו רבותינו נשאלין למלך ולב"ד ולמי שצורך הצבור בו ודוד צורך הצבור היה בו והיה ממרא ואומר אין נשאלין אלא למלך בלבד א"ל חזור על כל הסנהדראות וחזר ואמרו לו כשם שאמרו אבנר ועמשא ולא שמע אליהם ויסוב דואג האדומי ויפגע הוא מה הוא אלא שהם לא פגעו בו א"ל הקב"ה מתורתי אתה מורד עלי אני מוציאה מתוך מעיך שנאמר חיל בלע וגו' שהיה משנה לתלמידו והיו סופגין וכו'. וביד פ' עשירי דהל' כ"ה סי' י"ב ושם הכ"מ נתן טעם לשבח למה ששינה הרמב"ם ז"ל לשון הברייתא דבברייתא דבגמ' גרסי' השואל פניו כלפי הנשאל והוא פירש השואל פניו אחורי הכהן הנשאל ע"ש: