מלאכת שלמה על יבמות יא
<< · מלאכת שלמה · על יבמות · יא · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
נושאין על האנוסה ועל המפותה: איתא בירושלמי ר"פ הנשרפין ובת"כ פ' י' דפ' קדושים גמ' מנא ה"מ דת"ר בכל העריות דבפ' קדושים נאמר שכיבה וכאן נאמר קיחה לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה אמר לו רב פפא לאביי אלא מעתה גבי אחותה דכתיב אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו ה"נ דרך קיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי א"ל לקוחין כתיבי בתורה סתם הראוי לקיחה קיחה הראוי לשכיבה שכיבה ורב מפיק לה מקרא אחרינא:
נושא אדם וכו': בפ"ק דמכילתין דף ד' וגם בירושלמי פ"ק וכתב הר"ן ז"ל בס"פ הזורק דגיטין בשם הרשב"א ז"ל דמדקתני סתמא משמע דלא שנא מפותה בפני אחד ול"ש בפני שנים לא אמרינן דכיון שבעל בפני שנים דבעל לשם קדושין שלא הוזכר דבר זה אלא בגרושה בלבד שהיו ביניהם קידושין קודם לכן וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"י דהלכות גירושין סי' י"ט שלא כדעת מקצת גאונים ז"ל: וביד פ"ב דהלכות איסורי ביאה סי' י"א י"ג ובטור א"ה סי' ד' ובספר מרכבת המשנה להר"י אברבנאל ז"ל בפ' כי תצא דף ע"ו ע"ב כתב ואמנם כפי דעת ר' יהודה האוסר שישא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו יתכן לפרש הכתוב שאמר לא יקח איש את אשת אביו שכמו שלא יקח איש את אשת אביו שהיא אשתו בקדושין ככה לא יגלה כנף אביו שהרמז בו אל האנוסה והמפותה לבא אליה וידרוש החכם הנז' יתור הכתוב בזה הדרך ע"כ:
הגיורת שנתגיירו בניה עמה: הכא בהורתם ולידתם שלא בקדושה איירי וכן דייק לישנא שנתגיירו וכל כה"ג גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואפי' קורבה דאם לית להו וכ"ש קורבה דאב וכשלידתם בקדושה ואין הורתם בקדושה יש להם שאר האם ואסורות ביבום דבר תורה ואשת כל אחד לחבירו אשת אח שלא במקום מצוה וכשהורתם בקדושה יש להם אפי' שאר האב והן כישראלי' גמורים מן התורה נמוקי יוסף:
אפילו הורתו וכו': וביד פ"א דהלכות יבום סי' ח' ובטור יו"ד סי' רס"ט ובאבן העזר סי' קנ"ז:
חמש נשים וכו': עד סוף סי' ד' פ"א דהלכית יבום סי' ד' י' י"א ובטור א"ה סי' קע"ו. וכתב שם ביד הרב המגיד בסימן י' ופשוט הוא שאם רצו כולן לחלוץ לכל אחת הרשות בידן אבל לפי שמצות יבום קודמת פי' במשנה דרך ליבם כל אחד אחת ע"כ: וצריך לדקדק אמאי נקט תנא המשל בחמש ולא ביותר או בפחות וכן קשה נמי לקמן פט"ו דקתני קידש אחת מחמש נשים וגזל אחד מחמשה וכו' וגם שם ביד נקט כלשון משנתנו. ואפשר לומר מפני שהוא מספר הנראה לעינים כמספר אצבעות היד: ירושלמי בכל אתר את אמר אין חליצה אחר חליצה והכא את אמר הכין כאן בודאי כאן בספק. בכל אתר את אמר שבכל מקום שאין אומרים ייבם אין אומרים חלוץ והכא את אמר הכין כאן בודאי כאן בספק:
ובני הזקנה: פי' אחרי חליצת בני הכלה חולצין או מיבמין שאם היא אשת אחיו הרי היא יבמה ואם היא אשת בן הכלה הרי היא אשת בן אחיו ומותרת לו שכבר נחלצו. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' כשלא יש לכלה בנים אחרים או אפי' יש לה בנים לכלה מייבמין כשכבר חלצו בני הכלה תחלה אבל כל זמן שלא חלצו בני הכלה אסורין בני הזקנה לייבם משום חשש שומרת יבם וכן יש לקמן על משנת מי שלא שהתה וכו' והם א' חולץ ואחד מיבם ע"כ:
מתו הכשרים: פי' הודאים דאי לא תימא הכי אינך משום דאעירוב הוו פסולין בתמיה: ולבני הכלה כצ"ל וה"פ ולנשי בני הכלה הודאין שמתי הספקות הללו אחד מהם חולץ לה תחלה והשני מייבם ממה נפשך: ובירוש' אמר ר' יוחנן כיני מתני' לנשי בני הכלה לנשי בני הזקנה: וכתבו תוס' ז"ל ספק אשת אחיו ואשת בן אחיו אומר בירושלמי זאת אומרת מותר לאדם לישא אשת בן אחיו פי' אע"פ שיכול לבוא לידי בטול מצות יבמים אם ימות ותפול לפני האחים אפ"ה מותר מכאן יכול להיות ראיה לפי' ריב"ן שפי' בהבא על יבמתו והנושא בת אחותו דוקא בת אחותו אבל בת אחיו אינו עושה כ"כ מצוה דמבטל מצות יבמים ע"כ: ושם בפ' הבע"י סוף דף ס"ב כתבו פי' רשב"ם ז"ל דה"ה בת אחיו אבל אחותו נקט לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה ור"ת אומר דדוקא דנקט בת אח תו לפי שהיא בת מזלו כדאמרי' רוב בנים דומין לאחי האם ע"כ: אכן מצאתי בהגהת ה"ר יהוסף ז"ל הכלה ס"א בני פירוש וחוזר על מתו כשרים דלעיל כלומר מתו בני הכלה ע"כ:
כהנת שנתערב וכו': תוס' דס"פ היה נוטל ובגמ' פ' השולח (גיטין דף מ"ב) ובפ"ק דתמורה דף ח': וכתבו התוס' שם פ' השולח הרי אלו אוכלין בתרומה והא דאמרי' בפ"ק דכתובות גבי עשרה כהנים ופירש אחד מהן ובעל הולד שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה מדכתיב והיתה לו ולזרעו שיהא זרעי מיוחס אחריו הא אמרי' בפ' נושאין על האנוסה דזרעו מיוחס אחריו דרבנן וכי גזור רבנן בזנות בנשואין לא גזור א"נ הכא לאחר שנולדו נתערבו ע"כ:
וחולקין חלק אחד: בגמ' פריך חלק אחד פשיטא ומשני אימא חלק כאחד פי' כשבאו לגרן יחד אבל זה בלא זה אין חולקין להם דקסבר האי תנא אין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו דדילמא אתי לאסוקי ליוחסין דסברי כהן הוא ותנא דמתני' היינו ר' יהודה דבמקומו היו מעלין מתרומה ליוחסין אבל במקומו של ר' יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין וליכא למיחש לדידיה:
ושחררו זה את זה: ביד פ"ב דהלכות איסורי ביאה סי' ט"ו: וכתב רש"י ז"ל ה"ג ואין חולקין בקדשי המקדש כגון עורות קדשים ואין נותנין להם קדשים להקריב ע"כ: ועל לשון שני שפי' ואין נותנין להם קדשים בבכור וחרמין קאמר קשה לר"י מדתניא בערכין חרמי כהנים עד שלא באו ליד כהן הרי הן כהקדש משבא ליד כהן הרי הן כחולין לכל דבריהם א"כ היאך מניחין אותם בידם ואומר ר"י שיתנו זה לזה ויתנו ביניהם עכ"ל ז"ל: וכתב רש"י ז"ל אחר שפי' לנו התנא בבכור וחרמים שנותנין לו הדר ואורי לן מאי קעביד בבכור שלו ירעה עד שיסתאב ולא יקריבנו תם דא"כ המקריב יעכבנו שלא יאכל את בשרו ואפי' בזמן הבית מיירי ע"כ: אמנם התם בפ"ק דתמורה דף ח' מפרשינן דבזמן הזה מיירי ואילו הוה דידן בעינן למיהב יתיה לכהן במומו אבל הני כל חד וחד מדחי לכהן לומר כהן אנא והתם קתני בה ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים וכן הוא שם ברש"י ובהרגמ"ה ז"ל ומצאתי שם כתוב בגליון ויאכלו במומן לבעלים י"מ עד שנה אבל משנה ואילך עובר בבל תאחר וי"מ דדוקא בבכור ודאי אבל בבכור תערובות ליכא בל תאחר ע"כ: בסוף פי' ר"ע ז"ל אלא נשרפת כמנחת כהנים שהיא כליל. אמר המלקט ובגמ' פריך היכי מצי מקטר להו ודילמא מנחת ישראל היא ושירים גמורים הם והרי הן בלאו דלא תקטירו ממנו אשה לה' כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ומשני דמסיק להו לשם עצים כר' אליעזר דבפ' התערובות ולרבנן מפזרן על בית הדשן מקום שנותנין מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה משום דלא אפשר משום דשמא זר הוא ושירים גמורים הן ובבל תקטירו משום הכי מפזרן:
ונותנין עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים: תוס' ס"פ היה נוטל וביד פי"ט דה' א"ב סי' י':
מי שלא שהתה אחר בעלה וכו': א"א לפרש אחר בעלה אחר מיתת בעלה משום סיפא דקתני והם פי' שני האבות אוננין עליו דבשלמא הוא אונן עליהם משכחת לה אפי' בנשואין דשני ואע"ג דקמא מית ליה כגון שלקטו עצמותיו לסוף שנים מרובות דכל אותו היום שלוקטו הוא אונן עליהם מדרבנן אלא הם אוננין עליו היכי משכחת לה קמא הא מית ליה ולא בגרושה משכחת לה וכמו שנפרש בסמוך:
אם בן ט' לראשון אם בן ז' לאחרון: בספר הפרפראות להבדיל וגו' וסמיך ליה אשה כי תזריע שצריך להמתין שלשה חדשים להבחין בן זרע לזרע ולפרוש מן האשה סמוץ לוסתה ע"כ: וביד פ"ח דהל' יבום סי' ו' ז' ח' ובטור א"ה סי' ג' וסי' קע"ו ובחשן המשפט סי' רע"ו:
היה אחד ישראל וכו': בסי' י"ז דפ"כ דה' א"ב עד סוף אותו פרק ובטור א"ה סי' ז':
ואינו חולק בקדשי המקדש ואין נותנין לו: וכו': כצ"ל
הוא אינו כו': פ' החולץ (יבמות דף ל"ז) וביד פ"ה דהל' נחלות סי' ג':
ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה: איכא תנא אליבא דר' יהודה דסבר דדוקא אם קלל או הכה בזה אחר זה אבל בבת אחת חייב דהויא התראת ודאי ואיכא תנא אליבא דר' יהודה דפטר אפי' בבת אחת ומאן דפטר יליף לה מדנאמר ברכה למטה נאמר ברכה למעלה מה למעלה שאין בה שותפות אף למטה שאין בה שותפות ואיתקש הכאה לקללה בפרשת משפטים אע"פ שפסוק אחד מפסיק ביניהם:
נוטל חלק אחד: תימא אמאי לא פריך בגמ' חלק א' פשיטא כדפריך לעיל ושמא משום דתנא ליה לעיל תנא לה נמי הכא תוספת ז"ל: