מלאכת שלמה על טהרות י
<< · מלאכת שלמה · על טהרות · י
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בפני הבדדין: גרסינן:
וכי מפני מה טמאום: כך צ"ל. ותמהתי שמצאתי מוגה ומנוקד טמאתי:
אם יש בין משקין לזיתים כדי שינגבו את רגליהם בארץ הרי הזיתים טהורים: שהנוגע במשקים טמאים שלא בידיו טהור ואפילו לקדש. הרמב"ם ז"ל שם פ"ט:
בפי' רעז"ל צ"ל ומטמאים את הזתים כשהבדדין עולין ודורכין ע"ג הזתים אא"כ וכו' והכל דבור אחד:
עוד בפירושו ז"ל צריך למחוק סימן הגימ"ל הכתוב קודם דבור המתחיל הבדדין ולכותבו למטן קודם דיבור המתחיל כיון שהכניסן וכו':
עוד בפירושו ז"ל הא דלא נקט המוסקים והבוצרים וכו'. אמר המלקט הכא ובסמוך לפי וכו':
וכן בתיניקות שביניהם: מה שפי' רעז"ל היא פי' הר"ש ז"ל וגירסתו אבל הרמב"ם ז"ל פי' וכן בתינוקות נאמנים לומר שאלו הקטנים לא נגעו בשמן או בזיתים וכיוצא בהן ואחר שב לומר שאם יצאו מבית הבד ואפילו אחורי הכותל הנה הן בחזקת טהרה מאחר שכבר טיהרן והוא שומר אותם אא"כ הרחיקו עד שלא יראם וכו' ולשונו ז"ל שם ביד וכן בתינוקות שלהם. וקרוב לזה הפירוש פירש הרא"ש ז"ל וז"ל וכן בתינוקות דרך הפועלים שנשכרין למקום נכנסין ובאין בניהם הקטנים שמה נאמנים הבדדין לומר לא נגענו בהם אע"ג דדבר מצוי שיגעו בהם יוצאין הבדדין והבוצרים לעשות צרכיהן אחורי הגדר. ובלבד שיהא החבר רואן ולא חיישי' דלמא נגעי בטומאה ולאו אדעתא דחבר ע"כ:
עד כמה ירחיקו: ס"א ירחקו וגם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה רחקו וגם הגיה וכמה ירחקו ומחק מלת עד ראשונה ושניה:
לרשות המערה דיו: פי' מקואות שלהן היו במים מכונסין שבמערות כדאמרינן בפ"ק דשבת היו טובלין במי מערות סרוחין. הרא"ש ז"ל
ואם טמאים להם אינו צריך לעמוד: כצ"ל:
הנותן מן הסלים: פי' לגת ועד השתא איירי בזתים דמעטן היינו דזתים וכל הנך בבות מיירי בענבים מדנקט עביט וכדתנן בפ' איזהו נשך ועל העביט של ענבים ועל המעטן של זתים הר"ש והרא"ש ז"ל:
ומן המשטח: כמו משטח חרמים ביחזקאל סימן כ"ו:
בפי' רעז"ל אי נמי בידים תחלות עסקינן ורש"ב אלעזר היא כדאיתא בפרק שני דחולין והכי תניא התם רשב"א אומר משום ר"מ הידים תחלות לחולין ושניות לתרומה ופרכינן התם ומי איכא ידים תחלות ומסיק אין דתנן ברפ"ג דמס' ידים המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחלות דברי ר"ע. ע"כ:
עוד בפי' רעז"ל והשתא מוכחא מילתא דהבוצר ענבים הללו מתחלה לגת בצרן ולא לאכילה שלכך נתן עלים תחתיהן שלא יתלכלכו במשקים היוצאים כי רכים היו ולא יתקיימו. הרא"ש ז"ל:
בפי' רעז"ל ולא ניחא ליה במאי דטייף. אמר המלקט ל' הרא"ש ז"ל ולא ניחא ליה במאי דנטיף וכי היכי דאין משקה מכשיר אם לא שיהיה לרצון. ה"נ אין שם משקה עליו להקל טומאה אם לא שיהיה לרצון ע"כ:
עוד בפי' רעז"ל אלא מחמת טומאה שקבלה כשהיתה אוכל. כ' הח' ה"ר סולימאן אוחנא ז"ל נראה מדבריו ז"ל שהוא סובר כמ"ד משקין מיבלע בליעי דאי כמ"ד מפקיד פקידי אין במשקין שום טומאה כלל ואפילו לנסכים כשרים כדאיתא התם בפ' כל שעה ומיהו אפילו למ"ד מיבלע בליעי אין עליהם תורת משקין להיות תחלה אלא תורת אוכל ע"כ:
נטמאת מכביצה: כך מ"מ:
ספקו טהור: אע"ג דספק טומאה ברה"י ספקו טמא הכא ספקו טהור לפי דאמרינן שפת הבור וכו' כדמפ' רעז"ל:
כולן טמאות: דמראשונה נטמא כל מה שבבור דא"ל דלאחר שהעלה החבית מן הבור נפל בה השרץ שהרי החבית לפניו ולאו זזו עיניו ממנה עד שהעלה החבית ואם נפל בה השרץ משעה שמילא החבית עד שהעלה א"א שלא יראנו נופל. הרא"ש ז"ל:
כרם שלפני הבוצרים: י"ס דגרסי כרם לפני הבוצרים. לפני הבוצרים רה"י שלאחר הבוצרים רה"ר כצ"ל:
בפי' רעז"ל שיש רשות לכ"א ליכנס אמר המלקט ליטול פרט ועוללות:
אימתי וכו': פי' אימתי הוי צד הכרם שאחרי הבוצרים רה"ר בזמן שהרבים נכנסין ברוח זו ויוצאין ברוח שכנגדה:
של גת: גרסי' וכדפי' רעז"ל והר"י ז"ל הגיה ג"כ כלי בית הבד של גת והעקל וכו'. העקל פי' הר"ש ז"ל הכי קראו שמם עקלים שעוקלים ועוקמים אותם כורכים אותם סביב. בזמן של עץ כצ"ל:
בשבלת הנהר: מלשון ושבלת שטפתני לפי שדרך ללכת במים רודפים נקרא שבלת מל' שביל. הר"ש הרא"ש ז"ל:
ובתוספתא מיישנן כל י"ב חדש רשבג"א מגת לגת ומבד לבד ועוד קאמר בתוספתא רשב"ג משום ר"י נותנין בנהר שמימיו מהלכות עונה או תחת הצנור שמימיו מקלחין ות"ק בשם ר"י אומר אם רצה לטהרן מיד חולטן ברותחין או מולגן במי זיתים וה"ר יהוסף ז"ל הגיה מיישנן י"ב חדש ומחק מלת כל:
סליק פרקא וסליקא לה מסכת טהרות. ובע"ה אדון הנפלאות. אשר לו כל תהלה תאות. נתחיל מס' מקואות: