מהר"ם על הש"ס/עירובין/פרק ב

על ש"ס: מהר"ם | ראשונים | אחרונים

יט.

בתוס' ד"ה והאיכא תפתה וכו' וגם בשלשה דברים כו' מדרש נקרא כך וע' במס' ע"ז דשם לשון התוספות בענין אחר:

כ.

בגמרא אמר רבי אלעזר הזורק לבין פסי הביראות חייב פשיטא וכו' כצ"ל:

בפרש"י ד"ה תרי גווני וכו' הואיל ותחתיו אחד והוה כדיומד וכו' כצ"ל:

ד"ה מאי לאו וכו' דאף על גב דאין עוביו ארבע בגובה וכו'. ס"א אחד בגובה כו':

ד"ה ובאו מים בשבת דהא תניא כל מחיצה וכו' כצ"ל. בתוס' ד"ה כי אתמר וכו' וד"ה אי נמי כו' הד"א עד לא קאי אמזיד הס"ד ומ"ש התוס' קמ"ל כאן וכו' הוא תחלת דבור השני:

כ:

ברש"י ד"ה צוארו ארוך ואף על גב דרוב גופו וכו'. ס"א ואי לאו דרוב נופו מבפנים אם יתקפנו וכו':

כא.

בתוס' ד"ה אחד משלשת אלפים וכו' וגם סובר דוכל בשליש עפר הארץ שליש היינו אמה והוא עצמו וכו'. נ"ל להגיה לפי גירסת תוס' שלנו שהוא עצמו וכו' ודו"ק אבל מצאתי בתוספות ישנים גירסא אחרת וזה נוסחה וגם סבר דוכל בשליש עפר הארץ היינו שליש אמה והוא עצמו וכו' וזה נ"ל עיקר והפשט פשוט לפי גירסא זו וק"ל:

כג.

בתוס' ד"ה ובלבד שיהא וכו' אם כן היכי קאמר רבי יהודה אפילו אין בה אלא בור ומערה וכו' כצ"ל:

בא"ד ודוקא בשומירה הוא דקאמר כו' כצ"ל:

כג:

בגמ' ולא נתנו חכמים בו שיעור וכמה הם סאתיים וכו' כצ"ל:

שם דתנן רבי שמעון אומר כו' ואחד קרפיפות רשות אחת לכלים וכו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אלא אמרה תורה טול חמשים וכו' מפני התוספת שהוספת טול מן החמשים ד' חתיכות וכו' עד ועשה אותן ל' רצועות של ב' טפחים שכולן הם ג' מאות אמות תן ע' לכל רוח הרי ע' וד' טפחים על ע' וד' טפחים וכו' כצ"ל וכל מה שנכתב ביני ביני הכל ט"ס הוא:

בא"ד למעבד מיניה רצועה של רפ"ב אמות וכו' כצ"ל:

כד:

בתוס' שני הדבורים המתחילין ליעבד צורת הפתח וכו' ועוד דבור שלישי המתחיל ליעבד לחי וכו' הכל דבור אחד הוא: