מדרש תנחומא מטות ה
<< · מדרש תנחומא · מטות · ה · >>
"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד".
ילמדנו רבינו, כמה מתנות נבראו בעולם? כך שנו רבותינו, שלש מתנות ברא הקדוש ברוך הוא בעולם, חכמה וגבורה ועושר. זכה אדם לאחד מהן, נוטל חמדת כל העולם. זכה בחכמה, זכה בכל. זכה בגבורה, זכה בכל. זכה בעושר, זכה בכל. אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקדוש ברוך הוא, אבל גבורתו ועשרו של אדם אינה כלום. שכן אמר שלמה (קהלת ט, יא): "שַׁבְתִּי (וראיתי) [וְרָאֹה] תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ" וגו'. וכן ירמיה אמר (ירמיהו ט, כב): "כֹּה אָמַר ה', אַל יִתְהַלֵּל חָכָם" וגו'. ומתנות אלו בשעה שאינן מן המקום, סופן ליפסק ממנו.
- שנו חכמים,
- שני חכמים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם. אחיתופל מישראל, ובלעם מאומות העולם, ושניהם אבדו מן העולם הזה ומן העולם הבא.
- שני גבורים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם. שמשון מישראל, וגלית מאומות העולם, ושניהם אבדו מן העולם.
- שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם. קרח מישראל, והמן מאומות העולם, ושניהם אבדו מן העולם.
- למה? לפי שלא היתה מתנתן מן הקדוש ברוך הוא, אלא היו חוטפין אותה להן.
וכן את מוצא בבני גד ובני ראובן, שהיו עשירים הרבה והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוצה לארץ. לכך גלו תחלה מכל השבטים, שנאמר (דברי הימים א ה, כו): "וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט (המנשי) [מְנַשֶּׁה]". ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל מקניהם. ומנין? ממה שקראו בענין "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד".