מגן אברהם על אורח חיים תרכד
סעיף א
[עריכה]יש מקומות דאין נוהגי' להבדיל בבה"כ וצ"ע דיתנו לתינוקות לשתות ואפשר משום דלגדולים אסור לשתות עד שיבדיל כל א' בביתו לפיכך חיישינן לקטנים דלמא אתי למסרך כנ"ל [לבוש] וצ"ע למה יאסר לגדולים לשתות אם מכוונים לצאת בהבדלה זו ואם אין מכוונין לצאת בה גם בכל מ"ש אסורים לשתות וא"כ מ"ט גזרינן טפי ביה"כ ועוד דהא בקידוש לכ"ע אסור לשתות ואפ"ה לא גזרינן בתינוקות ולכן אין לנהוג כן ונ"ל דמותר ברחיצה ובכולם קודם שיבדיל:
סעיף ג
[עריכה](א) על הבשמים: וב"ח כ' בשם מהרי"ל ואבודרהם ורש"ל שכשחל בשבת יש לברך על הבשמים ואין כאן ברכה לבטלה כיון שנהנה:
סעיף ד
[עריכה](ב) ואין כו': דבעינן אור ששבת:
(ג) מעמוד ראשון: פירוש שהדליקו נר א' מאותו שלהב' עיין סס"ה:
סעיף ה
[עריכה](ד) שבמ"ש מברכין: מפני שעל תוספת ההיתר הוא מברך וה"ל כאור היוצא מהעצים אבל ביה"כ אין מברכין אלא על האור ששבת מבע"י וכו' עכ"ל מ"מ פכ"ט משבת וא"כ גם על הנר שהודלק מאור היוצא מהאבנים אין לברך דהא על העיקר אין לברך ועל התוספ' גם כן אין לברך דהא לא שבת מבע"י וכ"מ בתר"י פ"ח דברכות במוצאי יה"כ אין מברכין על האור היוצא מהעצים ובגחלים ששבתו והדליקו מהם י"א דהוי כיוצא מהעצים ואין נראה שהרי הגחלים הראשונים הם היתר והנר גם כן היתר ע"ש הרי בהדיא דבאור שהודלק מאור היוצא מהעצים אין לברך עליו לכ"ע וצ"ע דהרב"י כתב בס"ד שי"א לברך עליו וכאן סתם כהמ"מ:
(ה) נר של בה"כ: ששבת ממש:
(ו) שאין להבדיל: דלא נעשה רק לכבוד עיין סוף סי' רצ"ח:
(ז) של בה"כ לחוד: כלומר דאם א"א להבדיל על שניהם מוטב להבדיל על נר אחר לחוד מנר בה"כ לחוד ומשמע דאפי' חל יה"כ בשבת אין לברך על אור היוצא מן העצים להורות שיום זה מקודש ששבת מן האור:
אין מתענין מי"כ עד סוכות יום שמת בו אביו (הגמ"נ) והם ימי שמחה שהיו מחנכין בהן המזבח בימי שלמה (מהרי"ל) ביום שאחר יה"כ משכימין לביה"כ (מ"צ מנהגים) העושים שני ימים יה"כ אף אם הם י' לא יתפללו רק התפלה של חול ופי' ב"י הטעם דהוי לא תתגודדו דכב"ד א' בעיר א' דמי ונ"ל דיניחו גם כן תפילין מה"ט וע' סי' ל"א אי נמי משום דמיחזי כיוהרא ואתי לידי מחלוקת וב"ח פי' הטעם דאסור להתפלל תפלה שלא תקנו והוי ברכה לבטלה אך סליחות ותחנונים לא היה מוחה בידם (רשד"ם ביורה דעה סי' קנ"ג) וז"ל מהרי"ל בתשובה סימן רי"ב ב' ימים יה"כ אין משנין בכל התפלו' דאין היחיד קובע ואפי' ק' ועשרה אין משנין התפלות אך פיוטים וסליחות יאמרו כרצונם וי"ג מדות כקורא בתורה עכ"ל משמע כמ"ש הב"ח ולטעם הרב"י צ"ל דפיוטים שרי דלא מיחזי כ"כ שעושין כן משום יה"כ שרשות לומר בכל יום סליחות ומ"מ נ"ל דלא יאמרו אותם באמצע התפלה רק אחר י"ח עיין סי' תקס"ו גם לא יקראו בתורה אפי' ויחל, כשחל יה"כ יום ה' אסור להכין להם צרכי שבת בע"ש שהוא י"כ שלהן אך יאכלו עם אחרים שלא הרבו בשבילן כן הורה מהר"מ וכ"ד רבינו בה' עירובין פ"ח הלכה י' עכ"ל הג"מ סוף י"ה עיין סי' תקכ"ז סס"ך ז"ל הרמב"ם שם יה"כ שחל להיות ע"ש או אחר שבת יראה לי שהם כיום א' וקדושה א' להם עכ"ל והא דשרי לאכול מה שבישלו אחרים כתוב בתשו' מהר"מ סי' ע"ו כיון דבהיתר הוא מבשל לא שייך לאסור משום קנס (וע' סימן שי"ח) ואפי' מכירו שרי ולא גזירנן שמא ירבה בשבילו לשנה הבאה דישראל לא עבר אלפני עור ל"ת מכשול להרבות בשבילו משא"כ בעכו"ם (עיין סי' שכ"ה) עכ"ל וא"כ מה שבישל עכו"ם בע"ש אסור לאכול אם הוא מכירו, ומ"מ צ"ע דליתסר משום הכנה דלא גרע מדבר הניצוד או נתלש בי"ט שאסור בשבת ואף על גב דס"ל דיה"כ ושבת קדושה א' הן מ"מ להקל לא אמרינן כך ואפשר דס"ל דאפי' להקל הוי קדושה א' ועי"ל דחזי בו ביום לקטנים ומ"מ אם בישל דבר שא"א לאכלו חי כגון דגים אסור לאוכלן בשבת כיון שקדושה א' הן ועיין סי' תקט"ו ס"ד וסי' תי"ו לענין עירוב וסוף סי' רס"ג:
וכ' ד"מ וי"א דמי שעשה פעם א' ב' ימים אינו יכול לחזור בו כו' וכ' מהרי"ו דלפי דעה זו אפי' תנאי לא מהני וז"ל מהרי"ו סי' קצ"א וצריך לנהוג כך כל ימיו כיון שקבל עליו ונ"ל אפי' התנה מתחלה שלא יעשה אלא זו מידי דהוי אמי שאמר אהיה נזיר פחות מל' יום לא מהני ליה תנאי דאין נזירות פחות מל' יום וכיון דאמר אהיה נזיר לא מהני ליה תנאי ה"נ ל"ש ואשר"י מתיר בהתרה עכ"ל משמע דתנאי עכ"פ לא מהני דדמי לנזיר דיש לו התרה ולא מהני תנאי [וע' במסכ' ביצה דף י"ח ובמנחות ס"פ התוד'] ומ"מ צ"ע דל"ד לנזיר דכיון שאמר הריני נזיר חל עליו נזירות ל' יום ושוב לא מהני תנאי משא"כ הכא דאע"ג דבשנה זו חש לספיקא ועושה ב' ימים אין מחויב לנהוג לעולם ולמה לא יועיל תנאי ומכ"ש האידנא דבקיאינן בקביעא דירחא ואין עושין שני ימים אלא משום מנהג א"כ כיון שאבותינו לא נהגו כן ביה"כ למה ננהוג אנחנו כן ושמעתי עוד טעם שלא לעשות שני ימים י"כ דכשעושה יום השני י"כ א"כ מאתמול הוי עי"ה ואסור להתענות וא"כ היאך יתענה והוי סתרי אהדדי לכן אין לנהוג כך ומכ"ש למנהגנו שאין מתענין בין יה"כ לסוכות ובליקוטי פרדס משמע שאין מתענין בלילה כ"א ביום: