מגן אברהם על אורח חיים רצט
סעיף א[עריכה]
(א) משתחשך: אפי' בספק חשיכה עיין סי' רס"א ונ"ל דאם התפלל ערבית מבע"י, אסור לאכול עד שיבדיל וכמ"ש סימן ער"א ס"ד עיין סי' רצ"ג:
(ב) א"צ להפסיק: ואפשר דאם התפלל תוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל עיין סי' רע"א ס"ד וכתב הבחיי בס' שלחן ארבע וז"ל שאם היה מפסיק נראה כמגרש המלך ודומה לזה דרשו במכילת' זכור ושמו' שמריהו ביציאתו כאדם שאין רוצה שילך אוהבו מאצלו כל זמן שיכול ובהגהת י"נ כתב שמהרש"א הפסיק בסעודת נשואין והלך לבה"כ ואח"כ חזר לסעודה ואפשר דס"ל כדעת הי"א ומשמע בתו' בשבת דף ט' דאם התחיל באיסור מפסיק וכ"מ סי' ער"א ס"ה בהג"ה וצ"ל דס"ל דהבדלה דאורייתא ולמ"ד הבדלה דרבנן אם נטל ידיו מבדיל קודם אכילה כיון דכוליה ליליא זמניה הוא חיישי' דלמא מפשע וכמ"ש סי' רל"ה ס"ב אבל אם התחיל לאכול אינו פוסק ע"ש ואם לא קרא קריאת שמע עדיין והתחיל באיסור לכ"ע פוסק ואין לסמוך על קריאה לבית הכנסת אלא מי שרגיל לילך במ"ש לבה"כ ומשום הבדלה אין איסור אלא כשיגיע זמנה דהיינו ספק חשיכה:
(ג) וי"א דה"מ כו': וכ"מ בגמ' דהבדל' קובעת בספק חשיכה דלא כע"ש שכתב איפכא בשם ש"ג דליתיה ע"ש בש"ג:
סעיף ב[עריכה]
(ד) היו שותים: פי' בלא אכילה:
(ה) אם רצו וכו': פי' אף על פי שאינ' רשאים כמ"ש סס"א א"צ לחזור ולברך דקידוש חמור מהבדלה עכ"ל ב"י אבל בכ"מ פי' דמיירי כשיושבים ואוכלים אפי' אמרו א"צ לחזור ולברך ע"ש והיש מי שחולק סובר אף על גב דא"צ להפסיק כיון שאמרו בואו ונבדיל סליקו נפשייהו משתיה ובעי ברוכי אבל כשיושבים ושותים לכ"ע (לא)[1] בעי ברוכי וכמ"ש סי' רע"א ס"ה אבל א"ל דהיש מי שחולק הוא הי"א בס"א דס"ל דצריך להפסיק כמ"ש ב"י בשם מהרי"ק דא"כ לא הל"ל ויש מי שחולק וגם הל"ל דמיירי בודאי חשכה:
סעיף ג[עריכה]
(ו) וי"א שצריך: הוא דעת מהרי"ק שורש צ"ו וצ"ע דהא סתם בסי' ער"א דגבי קידוש א"צ לברך, וכתב הב"ח דש"ה כיון שעדיין לא ברכו ב"ה הברכה שבירך מתחלה על היין פוטר את כל היין אבל מהרי"ק מיירי שלא היו מסובין אלא לשתיה ואם כן מיד שצריך להפסיק לקידוש או להבדלה הוי גמר למה ששתה וצריך לברך בפה"ג עכ"ל, וצ"ע א"כ למה כתב מהרי"ק דלהרי"ף וסמ"ג מפסיקין בודאי חשיכה הלא לשתיה לכ"ע מפסיקין אף בספק חשיכה ועוד שכתב שם בהדיא שהיה באמצע סעודה וע"ש דאיתא בהדי' שמיירי לאכילה ומ"ש הרב"י שהיו מסובין לשתיה מיירי בשתיה שלאחר הסעודה קודם ב"ה ולענין הלכה פסק הב"ח דאפי' היו עסוקין בשתיה א"צ לברך ול"נ כפשוטו דסובר דכוס של הבדלה גרע טפי שאין שייך לסעודה וכמ"ש ס"ח וסי' קע"ד ס"ד ולכן צריך לברך ולדידי' כשמבדיל על שכר באמצע הסעודה נמי צריך לברך דברכת המוציא אין פוטרתו כי היכי דב"ה אין פוטרתו מברכ' אחרונה כמ"ש ס"ח ולכן יש ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה גם יש מחלוקת אם יברך אחר כך המוציא כמ"ש סימן ער"א ס"ד:
סעיף ד[עריכה]
(ז) ומברך ב"ה: ומותר לשתות מכוס של ב"ה וכ"מ סי' ער"א בב"י בשם הר"י מטראני וע"ש דלר"י מותר לשתות ע"ש ובהבדלה כ"ע מודו ונ"ל דמי שאינו נזהר בכל השנה לברך על כוס דס"ל כמ"ד דאין טעון כוס גם עתה אסור לשתות ממנו:
סעיף ו[עריכה]
(ח) הבדלה מאחרים: עיין סי' ער"ב ס"ט וסי' תקנ"א ס"י דמותר ליתן לאחרים לשתות:
(ט) מבע"י: ולא אמרי' כיון דאבדיל קבליה לתענית עליה דדוקא בתענית חובה אמרי' הכי כמו ביה"כ או בט"ב וכ"ה בהדיא בגמ' והע"ש לא ידע מזה והשיג על הלבוש שלא כדת והם דברי ת"ה ממש ומיירי שנדר להתענות כל יום ראשון ג' ימים וג' לילות או בכל ער"ח וכדומה עמ"ש סי' תקנ"ו אבל הכא בנדרים הלך אחר ל' בני אדם דלא מתחיל התענית אלא בלילה [שם בת"ה] ומשמע דמתפלל מעריב קודם שיבדיל ואעפ"כ מותר לאכול אח"כ וה"ה בחול מותר לאכול אחר מעריב מבע"י אבל עכ"פ מתפלל מעריב קודם הבדלה וכ"מ ממ"ש סוף סי' רצ"ג דמשום הבדלה מתפלל ג"כ מעריב מבע"י ועיין סי' רצ"ג ס"ג וע"ש בגמ' דתפלה פשיטא והבדלה קמבעיא ליה א"כ היכא דשרי להבדיל כ"ש להתפלל:
כתב בשל"ה ה' ר"ה מי שמתענה ב' ימים וב' לילות קודם ר"ה מבדיל מוצאי יום ב' ואם חל ר"ה ביום ג' אין להמתין עד ליל ג' דא"כ יצטרך להבדיל יקה"ז ויהיה מילתא דתמיה, ול"נ דאם אירע שהמתין לא יאמר קידוש והבדל' על כוס א' דהא אמרי' בפסחים דף ק"ב דא"א ב' קדושות על כוס א' אלא קדושה והבדלה משום דחדא מלתא היא ופירש רש"י דתרווייהו משום קדושת י"ט נינהו ובהבדל' עצמה הוא מזכיר קדושת י"ט דהמבדיל בין קודש לקודש הוא מברך עכ"ל וכ"כ הרשב"ם אבל הבדלה דחול אין לה ענין, וגדולה מזו כתב בתוס' ד"ה ונימרינהו לתרווייהו אחד כסא וכו' דאפי' לדעת המקשן דס"ל אומרים ב' קדושו' על כוס א' מ"מ אם ב"ה קאי אסעודת חול וקידוש קאי על שבת א"א שניהם על כוס א' וא"ל דגם עתה יאמר בין קודש לקודש דהוא שקר לכן נ"ל דיקדש על כוס א' ואח"כ יבדיל על כוס א' וישתה כמו שעושין בסעוד' נשואין ואם אין לו יין מקדש על הפת ואוכל המוציא ואח"כ מבדיל על השכר דהא י"א דמותר לאכול קודם הבדלה כמ"ש סימן רצ"ו ס"ג ואף על גב דהתו' והרא"ש פ' ע"פ כתבו ודבר תימא הוא היאך יאמרו חצי יקנה"ז על הפת וחצי על השכר היינו במ"ש לי"ט דשניהם ענין א' הוא כמש"ל אבל הכא מודו דאין ענין זה לזה אך איכא פלוגתא אם יברך על השכר כמ"ש ס"ג וגם י"א דאם טעם אינו מבדיל, לכן מוטב לעשות הקידוש גם כן על כוס אחד של שכר כמש"ל גבי יין וכמ"ש סי' רצ"ו ס"ג דהא אפי' הרא"ש דס"ל דאין מקדשין על השכר כמ"ש סי' ער"ב ס"ט מכל מקום ס"ל דבמ"ש לי"ט מוטב לעשות שניהם על השכר א"נ ישמע קידוש מאחרים ולא יטעום המוציא עד אחר שיבדיל על השכר וישתה משום דאסור לאכול קודם הבדלה ואחר כך יברך המוציא ויאכל דיצא ידי קידוש אף שלא טעם עדיין ועמ"ש סי' קס"ז סי"ו ובהג"ה ומ"ש סי' ער"א סעיף ו':
סעיף ז[עריכה]
(י) צריך לברך אחריו: לפמ"ש סי' קע"ד לדעת המאור א"צ לברך:
סעיף ח[עריכה]
(יא) שצריך לברך: משמע ברא"ש פ' ע"פ דאם היה לו יין בתוך המזון אף על פי שבירך בלא כוס מכל מקום אין צריך לברך ברכה אחרונ' על כוס של הבדלה דב"ה פוטרתו דכולה שתיה א' היא ואף על גב דבסי' קע"ד ס"ו כ' דאפילו לא היה לו יין תוך המזון אין צריך ברכה שאני הכא שאין היין בא לצורך אכילה אלא לצורך מצוה, ול"ד לקידוש בססי' ער"ב דקידוש צורך סעודה דאין הקידוש אלא במקום סעודה כנ"ל לדעת הטור ועמ"ש סי' קע"ד לענין שאר משקין אבל קשה דהא הרא"ש כתב גבי ארבע כוסות דאי איתא שצריך ברכ' אחרונה כשאין לו יין תוך המזון א"כ אפי' אית ליה יין לא יפטור ליה ע"ש וא"כ ה"נ כן ודוחק לומר כיון דמצוה הוא שאני:
סעיף ט[עריכה]
(יב) וצריך להקדימו: אף על גב דאסור לאכול קודם הבדלה מ"מ הדין נותן בעלמא להקדימו וא"כ הוי ביזוי לפת שיקדים לו דבר אחר לכן יש לכסותו:
סעיף י[עריכה]
(יג) אומ' המבדיל: ומ"מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס (אבודרהם ר"ן פ' ע"פ) ובי"ט שחל במ"ש אומר המבדיל בין קודש לקודש (מהרי"ו ה' פסח):
(יד) בלא ברכה: כיון שא"א שם ומלכות עיין סוף סי' רצ"ו דלא כע"ש:
(טו) וכן נשים: נשים שנוהגים שלא לעשו' מלאכה במ"ש אינו מנהג אלא עד שיסיימו הצבור תפלתן [מנהגים טור] ומיהו נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל מ"ש [אבודרהם]:
(טז) שאין מבדילין: ואף על גב דחייבות בתפלה כמ"ש סי' ק"ז מ"מ רובן לא נהגו להתפלל במ"ש ואפשר לומר כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו כחובה והנשים לא קבלוהו עלייהו במ"ש:
(יז) הדלקת הנר: ז"ל הד"מ סוף סי' רצ"ד כתוב בא"ז צריכים ליזהר שלא לעשות מלאכה עד אחר סדר קדושה אף על פי שכבר הבדילו מיהו חזן הכנסת מדליק הנרות בבית הכנסת כשהבדיל בתפלה אפילו קודם סדר קדושה ובזוהר בראשית כ' עונש גדול שלא להדליק עד אחר שהבדיל על הכוס ולא ראיתי מי שחושש לזה אלא המנהג פשוט להדליק אחר שהבדיל בתפלה וכ"ה סימן תרפ"א עכ"ל ובאמת בזוהר במדבר ע' ת"ן כתב גם כן שלא להדליק עד אחר סדר קדושה ומ"מ צ"ע מ"ש רמ"א פה דהמנהג להקל להדליק אחר ברכו וזה דלא כמ"ש בד"מ וצ"ל דמ"ש פה מיירי בנשים כיון שאין מבדילו' בתפלה וגם אין בקיאות לומר המבדיל נוהגין להדליק אחר ברכו אבל אנשים אסורים עד אחר שהבדילו בתפלה וכן המנהג פשוט וכ"מ סוף סי' רס"ג והרב"י חלק על דברי רי"ו ותמה עליו מנין לו זה וגם בעיני יפלא ואפשר לפרש דברי רי"ו דקאי אמ"ש לעיל מניה בשם הרמב"ם דס"ל דאע"ג דהבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס וע"ז קאמר דוקא במלאכ' גמורה וכו' אבל הדלקת הנר כו' שרי דהא מותר להדליק נר להבדלה וכ"מ בשבת דף ק"ן ברש"י ור"ן שכתבו ואף על גב דלא אבדיל אסיפ' פריך דשרי לקצוץ מן המחובר וכו' משמע דעל יציאתו חוץ לתחום או מה שמעביר ד"א בר"ה ומוציא מרשות לרשות לא קפדינן והיינו כיון שהבדיל בתפלה אבל כשלא הבדיל בתפלה כולי עלמא מודו שאסור ולכן יש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר המבדיל ומכ"ש אותן שמבעירין עצים ואש ומחממין מים דהוי מלאכות גמורות ובעל נפש יעשה כמש"ל בשם ד"מ והזוהר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה אבל טלטול הנר פשיטא דשרי אחר שהבדיל בתפלה ועיין סי' תרכ"ג:
הערות[עריכה]
- ^ הלבושי שרד ומחצית השקל מחקו תיבה זו