מגן אברהם על אורח חיים רצח

►| מגן אברהם • על שולחן ערוך אורח חיים רצח |◄

סעיף א

(א) על הנר:    משום דתחילת ברייתו הוי במ"ש והא דלא מברכין על שאר דברים כשנבראו דשאני נר דנאסר בשבת והוי כאלו נתחדש עתה [רשב"א סימן קנ"ט]:

(ב) במוצאי י"כ י"א כו':    היינו להורות שיום זה קדוש משאר י"ט שנאסר להבעיר אור:

סעיף ב

(ג) על אבוקה:    ולא יקח עצי דמשחן שקורין קי"ן בל"א משום שריחו רע [מט"מ ושל"ה בשם ס"ח] כת' ב"ח דאם אמר מאור האש לא יצא וצ"ע דבסימן קס"ז וקפ"ז משמע דאפי' לא אמר הנוסח ממש יצא וצ"ע לדינא וי"ל דטעמו משום דעביד כב"ש, משמע בכ"י ח"ב ס"ד דיש להבדיל על נר של שעוה וכ"מ בכונות האר"י:

(ד) ב' פתילות:    ובנר של שעוה אם שני הנרות קלועים יחד חשובים אבוקה אבל כל א' בפ"ע לא חשיב אבוקה:

אמרי' בגמר' קם שמעיה אדליק אבוקה משרג' א"ל ל"ל כולי האי הא מנחא שרגא א"ל שמעי' מדעתיה דנפשיה קעביד א"ל אי לא שמיע ליה מיניה דמר לא הוי עביד א"ל אבוקה להבדל' מצוה מן המובחר והקשה בהגמ"ר הל"ל לו מיד האמת ותי' בשם הר"י מקורבל דבאמת לכתחלה מצוה להדליק אבוקה להבדלה אבל אם כבר מונח נר לפניו א"צ לחזור אחר אבוקה ולכן הבין רבא דשפיר מקשה לו והשיב לו שמעיה מדעתיה דנפשיה עביד והוא לא הבין וסבר דאין מצוה באבוקה כל עיקר ולכן הקשה לו אי לא שמיע וכו' אז הבין רבא שאינו יודע כלל שאבוקה להבדלה מצוה ולכן השיב וכו' עכ"ד והנה לפ"ד ה"ל להפוסקים לכתוב דין זה שכשמניח נר א"צ להדליק אבוקה לכן י"ל שקושיתו הוא כיון שיש נר ה"ל להדליק עוד נר ויהא אבוקה ולכן השיב שמעי' מדעתיה דנפשיה קעביד ומ"מ צריכים להיות מדובקים יחד שאז יהיה להם הרבה מאורות משא"כ כשעומד כל א' בפ"ע עמ"ש סימן תל"ג ס"ב:

סעיף ג

(ה) בכפות הידים:    ז"ל ד"מ ומנהג ישראל תורה הוא שנוהגין לכפוף האצבעות ולראות בצפרנים ולא לפשוט האצבעו' רק אחורי האצבעות מקום הצפרנים ויש בזה סוד כמ"ש הזוהר עכ"ל וז"ל כונות דף מ"ב (דרוש סדר שבת) כוונת הזוהר להחזיר אחורי האצבעות מקום הצפרנים כנגד הנר ונמצ' כפיית האצבעות על האגודל ולא יראה האגודל חוצה ולא כי"מ להחזיר פנימות האצבעות ולכפותם רק להפך עכ"ל וכ"כ בכתבים ונ"ל דמש"ה נוהגין לכפות האצבעות לתוך היד כמ"ש רמ"א ואח"כ פושטין אותן ורואין מאחוריהן לצאת ידי שניהם ועמ"ש סימן צ"ה:

סעיף ה

(ו) אין מברכין:    ואפי' בדיעבד לא יצא כמ"ש סימן רצ"ז סס"ב:

(ז) לחיה ולחולה:    אם אין בהם סכנה דוקא ע"י גוי ואם יש בו סכנה אפי' ע"י ישראל:

(ח) אור של עבודה זרה:    דוקא כשהשלהבת קשורה בגחלת של עבודה זרה אבל אם ישראל הדליק נר מנר של עבודה זרה שרי דשלהבת אין בו ממש יש"ש סוף ביצה וכ"ה בב"י בשם הרא"ש ועיין ביורה דעה ריש סי' קמ"ב:

סעיף ו

(ט) ישראל מגוי מברכין:    דעל תוספת' דהתירא הוא מברך:

(י) אבל גוי:    משמע במ"ע סי' י"ח אפי' גוי הדליק נר לחול' ממדורה שלו וה"ה כשהוצי' גוי אש מעצים ואבנים במ"ש אבל אם הדליק גוי נר אחר מזה שרי (שם):

(יא) אין מברכין:    גזירה משום עמוד ראשון פי' שיבא לברך סמוך לחשיכה מיד על אור שהודלק בשבת בעוד שלא נתוסף ההיתר [רש"י] ונ"ל דבדיעבד יצא בזה כיון דאינו אלא גזירה:

סעיף ז

(יב) וראה אור:    ויכול להשתמש לאורו כמ"ש ס"ד [מ"מ]:

(יג) אם רובן:    וצ"ע דנימ' כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וה"ל ספק דהא קי"ל דקבוע כמחצה על מחצה בין לקולא בין לחומרא ואפשר דמיירי שראה איש אחד הולך ונר בידו דכל דפריש מרוב' קפריש אבל בגמ' לא משמע כן ועיין סי' רי"ז ס"ז ואפשר דזה לא מקרי קבוע דהאור פירש וכן ריח הבשמי':

אמרי' בגמ' ראה סמוך לחשיכה מיד גדול מהלך ונר בידו ודאי גוי הוא דישראל לא היה ממהר כ"כ סמוך לחשיכה מיד לאחוז האור בידו ואם הוא תינוק צריך לשאול אם הוא גוי או ישראל וצ"ע למה השמיטוהו הפוסקים ואפשר דס"ל דאף הגדולים אין נזהרין בזה עתה ומדליקין מיד סמוך לחשיכה:

סעיף ח

(יד) מברכין עליו:    מפני שנטל אדה"ר במ"ש ב' אבנים והקישן זה בזה ונברא האור:

סעיף יא

(טו) שמש שאוכל:    פי' בבית הסמוך לב"ה כמ"ש סי' רס"ט וצ"ל דהחלונות פתוחים לבה"כ:

סעיף יב

(טז) על נר:    וה"ה נר של חתנים:

סעיף יג

(יז) אינו מברך:    דבעינן שיאותו לאורו כמ"ש ס"ד ועיין סוף סי' ס"ט משמע פה דדוקא על הנר אינו מברך אבל שאר הבדלה אומר וכ"מ בטור ובמרדכי דלא כהרשב"א ועיין בתשו' רש"ל סימן ע"ז:

סעיף יד

(יח) א' מברך:    ואף על גב דצריכים כלן לשתוק ולשמוע והוי ביטול ב"ה מ"מ הא עדיפא משום ברוב עם הדרת מלך גמ' ועיין סי' רי"ג ס"א:

סעיף טו

(יט) רואה את השלהבת:    כגון שעומד מרחוק:

(כ) משתמש לאורה:    כגון שעומד מן הצד וכ' בח"ה שאספקלריא של זכוכית מקרי שפיר רואה השלהבת ומשתמש לאורה ופנס הוי אינה רואה השלהבת ולא משתמש לאורה דמיירי שיש לו מחיצות ברזל עכ"ל ונ"ל דס"ל דהירושלמי מילי מילי קתני דלא כהרב"י: