עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֗֝נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן׃
"ותוללינו שמחה" - מיני כלי זמר על שם שתולין אותם, כך פירשו מנחם, ותוללינו שמחה ותוללינו של שמחה ויש לפתור תוללינו אויבינו שהם מהוללים ומשטים בנו לשון ומהוללי בי נשבעו (לעיל קב)
(ג) "כי שם שאלונו שובינו דברי שיר", שהיה המנהג בימי קדם לשורר שירים בספור שבח הארץ והמדינה אשר הם בה, כמו שהיינו רגילים לשיר שירים בשבח ירושלים, ושאלונו על עסקי השיר הזה, ותוללינו (שאלונו דברי) שמחה, והיה שאלתם, שירו לנו משיר ציון, ר"ל שיר שהייתם משוררים בשבח ציון ובהצלחתכם בה, שירו לנו, כי עתה בבל היא לכם ארץ אחוזתכם כמו ירושלים, וארץ כשדים היא ארצכם כמו ארץ ישראל לפנים, וההצלחות שהיו לכם שמה הלא יש לכם עמנו, ומדוע לא תשירו על בבל השיר שהייתם שרים על ירושלים:
ביאור המילות
"ותוללינו". כמו ושוללינו בחילוף תי"ו בשי"ן מעברית לארמית, כמו פשר פתר, ורש"י ז"ל פי' מענין מהוללי בי נשבעו:
