עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נִשְׁבַּֽע־יְהֹוָ֨ה ׀ לְדָוִ֡ד אֱמֶת֮ לֹא־יָשׁ֢וּב מִ֫מֶּ֥נָּה מִפְּרִ֥י בִטְנְךָ֑ אָ֝שִׁ֗ית לְכִסֵּא־לָֽךְ׃
"נשבע ה' לדוד", ובאר שבעבור בחירות ציון, נשבע ה' לדוד שלא תסור המלכות מזרעו, וכמ"ש (ש"ב ז') והוא כמשל אוהבו של מלך שמרוב אהבתו התאכסן המלך אצלו ויבן לו בביתו מקדש מלך בנוי לתלפיות, עד שמצא המקום ההוא חן בעיני המלך לשבת שם לעולם, וישבע לו בל יעזב המקום הזה לעולם, וע"כ על ידי המקום יתאכסן גם אצל זרעו ונשאר הברית כרות לזרעו, נמצא שהאוהב היה סבה שיבחר במקום, והמקום היה סבה שיבחר בזרע אוהבו לעולם, וז"ש פה על בחירת המקדש שהוא "בעבור דוד עבדך" ואחר כך אמר שאחר שבחר המקדש לעולם "נשבע ה' לדוד מפרי בטנך אשית לכסא לך, כי בחר ה' בציון", שאח"כ ע"י בחירות ציון נשבע שלא תסור המלוכה מבית דוד, והנה שבועה זאת היה בה שני ענינים, שעל זרע דוד נשבע שבועה החלטית בלי שום תנאי, שעז"א שנשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך אבל על זרע זרעו היה תנאי וז"ש.
