"אחזת שמורות עיני" - שמורות לשון אשמורות הלילה שאדם נעור משנתו ודעתו מיושבת ולבו חוזר עליו ואני איני כן בלילה זו של גלות תמיד עיני נדבקות כאדם נרדם מאוטם לב בצרות שאני רואה נפעמה רוחי ואין הדבור בי
אחזת - אמר רבי משה: כי שמורות תאר השם, כמו עצומות, כי העפעפים שומרות העינים בהסגרם והטעם אחזת אותם עד שלא נסגרו עיני ולא ישנתי.
נפעמתי - כמו ותפעם רוחו, כל כך הוכיתי עד שלא יכלתי לדבר.
"אחזת", מצייר שמן החולשה הגדולה הזאת הגיע עד שערי מות והוא גוסס, עד שנאחזו ונסגרו "שמורות עיני", העפעפים השומרים את העינים, וגם "נפעם רוחי" עד "שלא אוכל לדבר" עוד, כגוסס בעת יציאת הנפש שחדל לראות ולדבר:
ביאור המילות
"אחזת שמורות עיני". כמו ויאחז את הבית בעצי ארזים, שסגרת שומרי עיני שהם העפעפים, ונפעמתי כמו ותפעם רוחי:
